בוקר אור

[שרון123]

בוקר אור../images/Emo42.gif

מה שלום כולם? איך עוברים הימים? אצלנו שיגרה פחות או יותר, הבנים פשוט מדהימים, אני נהנית מכל רגע איתם. אנחנו ממשיכים לעשות צעדים קטנים שמקרבים אותנו לאימוץ, אבל זה יקח עוד לא מעט זמן. אני מרגישה בכאב גדול שבין כל הדברים, זיכרה של ירדן נדחק מעט וזה קשה נורא ימים מסובכים עוברים עלי

 

[דליה ח]

בוקר טוב שרון...

אני מרגישה שקצת נרדמנו בפורום. אולי זו תקופה כזו, ואולי יש צורך קצת להתרחק, לא להתעסק יותר מידי במה שהכי כואב לנו. זה כל כך מובן, למרות שהצורך ב-רב שיח כאן ברור. ועל מה שכתבת הבוקר, אני מסכימה שמאוד מפחיד שהזמן מרחיק ומדחיק . מצד אחד הרצון לחזור לחיים עם קצת שמחה ורגעים מרגשים, ומצד שני אנחנו תופסים את הזיכרון בשיניים שלא יברח, כי איך אנחנו יכולים לעשות את זה לילדים שלנו ??? כנראה אין מנוס...ועם זה נתמודד עד עולם. יש ימים שהם מסובכים יותר ויש שפחות. אני מקווה שהאימוץ ,בסופו של התהליך הלא פשוט , ייתן לכם כוחות חדשים ועוד סיבה לשמחה בבית ,מלבד הבנים המדהימים שאת מספרת עליהם.

 

[דנדוש2009]

מרגישה כמוכן ולא תמיד יכולה לכתוב

הרבה פעמים מרגישה שאני ממשיכה לחיות ונהנית מהחיים ואיך אפשר? כאילו אני בוגדת בדניאל? מרגישה לפעמים שאסור לי לכייף או להנות כי הרי היא לא חלק מהבילוי וזה כאילו ששמתי אותה בצד - זה החלק הכי קשה בשבועות האחרונים מבחינתי. בכל פעם אני צריכה לדבר ולשכנע את עצמי שהחיים צריכים להימשך ושיש אותי שאני רוצה לחיות ומאוד, ויש את המשפחה שלי שלבטח רוצה לחיות ואני חייבת "להיות חזקה" ולהמשיך. אני בוכה המון עם עצמי , נרגעת וממשיכה הלאה. ביום ששי 11.12 אני חונכת בבוקר את חדר הספריה בבית הספר לזכרה. עושה ארוע בו הזמנתי חברים ומשפחה, מי שרוצה להגיע שישלח לי מסר ואני אתן פרטים. העצוב הוא שזה בדיוק מסוג הארועים שדניאל היתה פורחת בהם ואהבה להיות חלק מהם ועכשיו כולנו נהיה בלעדיה!!!

 

[שרון123]

אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת

ממש עם כל מילה. אני מאד משתדלת לעבוד על הנושא הזה בימים האחרונים, כי חשוב לי להגיע לאימוץ מתוך תחושת השלמה וקבלה של האושר שצפוי לנו. גם אני חושבת הרבה כמה ירדן היתה שמחה לדעת שתהיה לה אחות, איזה אחות נהדרת היא יכלה להיות...