בכלל לא משנה "מה היה שם במציאות". יש דימוי ויזואלי -
או שהצופה מקשיב למה שיש לדימוי הזה לומר, או שלא. בכל רגע נתון, מכל זוית ביחס לשמש, ה"צבע" נראה אחרת, ומרגע לרגע הצבע משתנה.
יש חשיבות ל-"דיוק בצבעים" כאשר יוצאים לקמפיין מולטי-מדייה: עלונים, פוסטרים, פרסום במגזינים, וכו' - והכוונה שאם נשים עלון ליד מגזין, ונשווה - האדום בשניהם יהיה זהה עד-כדי, שלא נוכל להבחין בעין בשוני בין שני הצבעים.
יש מקום לתמונות "שטוחות" ויש מקום לתמונות עם עומק. כמו שיש מקום לתמונות על רמת פירוט גבוהה, ויש מקום לתמונות ללא. כשאין מה להגיד על תמונה, עדיף לא. הביקורות כמו שהן, בפורום, מתעלות את מי שמעלה תמונות לצילום טכני, שיענה על ציפיות צרות אופקים. - מה שחשוב הוא מה התמונה מבטאת (בעיני תמונה טובה-יותר מבטאת רעיון, או שיש בה טריגר ל-"מצב תודעתי"), וזה כבר קשור ממש ישירות ליכולת ההקשבה של הצופה. אפילו תמונת-נוף, מעבר לקווי המתאר, ברמת פירוט פנומנלית, או אווירה ערפילית - תהיה טובה-יותר אם תעביר "מצב תודעתי" יותר מאשר את דיוק הצבעים. ולכן, הרבה תמונות לנדסקייפ (ואחרות) מצליחות לשמש ללא יותר משומר-מסך או לגלויה מארץ רחוקה.
כחול (
https://www.thomasmangan.com/):