כנראה צריך תנאים שונים
שמעתי מישהו שאמר ששלום בין ישראל למדינה ערבית הושג כשבשני הצדדים היו מנהיגים אמיצים. למשל השלום עם מצרים (בגין וסדאת) והשלום עם ירדן (רבין וחוסיין). עובדתית המנהיגים הנ"ל שילמו מחיר אישי אחר-כך (בין בגלל זה או לא): שניים נרצחו (רבין וסאדאת), אחד נפטר ממחלה קשה (חוסיין) ואחד פרש מחיי הציבור והסתגר רוב הזמן בביתו (בגין).
אולי בגלל זה התהליך שרבין הוביל מול הפלסטינים לא הצליח בזמנו, כי בצד השני לא עמד מנהיג אמיץ באמת. יש גם טענה שלא יכול להיות כאן שלום אמת וצריך לשאוף רק להפסקות אש ארוכות.
אני טוען משהו אחר - אני חילוני (אני מכנה עצמי "חילוני מאמין" כי אני מאמין בה', אבל אינני מקיים תרי"ג מצוות כמו אדם דתי. זה נושא שלם, אז לא אכנס אליו עכשיו), אבל אני מסתכל על זה גם מכיוון מה שכתוב בתורה (שבכתב (ורק היא)) בספר ויקרא כתוב: "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארצכם". מי שדתי ו/או מאמין עשוי למצוא לזה הסבר מכיוון של אמונה, אבל גם מי שאתאיסט יכול להסביר את זה בהיגיון לא מסובך - אם חברה מתנהלת במוסר (זה "בחוקותי") אז היא מתנהלת בסה"כ טוב יותר (למשל ביותר לכידות ועוד) ומזה נובעים הרבה דברים כמו יותר ביטחון, יעילות וכנראה גם שלום.