בוקר טוב, אז איך היה אצלכם?

[יוליקה]

בוקר טוב, אז איך היה אצלכם?

ילד שלישי במשפחה האם פחות מושקע??
אני ממש לא מסכימה עם הקביעה הזאת....
הבת הקטנה שלי היתה מושקעת למרות שהיא היחידה
שהיתה במעון של נעמ"ת מגיל 7 חודשים... כי כבר עבדתי כשילדתי אותה
ואצל הגדולים הייתי בבית איתם...
אצל ילדי אין לי עדין אומדן, כי אצל בני הבן הקטן בן 14 חודש
ויש לו שתי אחיות בנות 11 ו-7...שמפנקות אותו...
אצל בתי הקטנה יש שניים והשלישית בדרך... אני חושבת
שבתי תהייה רגועה יותר עם השלישית... כי בנה בן ה-7 משוגע על תינוקות
כך הוא היה עם אחותו, ושני בני דודיו...
כך שלדעתי זה מאד אינדיבידואלי ממשפחה למשפחה....

 

[נימה3]

אתמול שמעתי סיפור של חברה שהיא

ממשפחה טוניסאית נולדה הבת השביעית במשפחה. סיפרה שכל השנים חשה ממש מיותרת. פעמים רבות לא ספרו אותה, לא החשיבו אותה וכאשר רצתה לעשות דוקטורט, כלומר שכאשר היתה כבר בוגרת אמא שלה התנגדה כי האחים הבוגרים שלה לא התקדמו כל כך כמוה.
לי יש בת שלישית אחרי שני בנים אני לא מרגישה שום הבדל אלא בזה שהיא בת והם בנים.אולי כאשר היתה קטנה חשה שהם כאילו שנים נגד אחת, אבל זה מהר מאד התשטש והיום כמובן שהיחסים מצוינים.

 

[הדסהש1]

לי יש 4 בנות.שהיו קטנות הייתי בבית

רק שהלכו לגן עיריה חזרתי לעבוד..אצל בנותי מסיום חופשת הלידה הילדים היו במעונות.היום יש לי נכד שבספטמבר ילך למעון כי האם חוזרת לעבוד לאחר חופשת הלידה.והשניים הגדולים אחד הולך לגן עירוני ועלמה לטרום טרום חובה ואחר כל לצהרון.זה כורח המציאות היום..בנותי אומרות שאני פינקתי יותר את הבת הקטנה.אנני זוכרת.אולי כי יש הבדל של 5 שנים בין הבת השלישית לרביעית?

 

[שפירא מאיר]

במשפחה סבירה

הילד השלישי (ואפילו השני) מביא לאחרים קצת קנאה בגלל הזמן המושקע בו, אבל אם הסברה נכונה של ההורים שהקטן חסר ישע ולא גדול ומבין כמוהם, צריך להשקיע בו עד שיגדל קצת, הרי האחים הגדולים מתייחסים אליו כאל ילד טיפוחיהם ושומרים עליו ומוותרים לו גם אם קצת רבים לפעמים (המאבק על שטחי מחיה ושליטה, גם אצל נשואים טריים...)

 

[נימה3]

אני רואה שאשתו של נכדי שהיא בעלת עסק עצמאי

חזרה לעבודה זמן קצר מאד לאחר הלידה.היתה לוקחת אתה את הילד . בן שלושה חדשים הכניסו אותו לבית תינוקות ושם טוב לו מאד. אבל נעזרים הרבה בסבא וסבתא כי שני ההורים עובדים , וזה לא קל. אבל הילד מתפתח מצוין. בריא נהנים ממנו מוקף באהבה. מה צריך יותר מזה?

 

[1ניצת השקד]

בודאי שפחות מושקעת, בגיל 3 נזכרתי שלא לימדתי

אותה צבעים ובגיל 6 נזכרתי שלא לימדתי אותה להסתכל בשעון,
לקח זמן והכל תוקן, ואז גם עבדתי משרה מלאה כאחראית על תלונות הציבור בכללית, בעלי יצא בבורק לעבודה כסמנכ''ל בחברת אלקטרוניקה גדולה וידועה, הרבה טיסות לחו''ל, קשה להצטיין בהכל, אין חרטה לרגע, הבת היום מורה לחינוך מיוחד עם תואר אקדמי, אנחנו מיים ברווחה כי ההענו לשכר ראוי ובעקבות זה הפנסיה טובה וגם החסכונות.

אז מה רע?

 

[שפירא מאיר]

מי שמבשל בערב שבת,אוכל בשבת אוכל טרי.....

גם אצלנו לאשתי היה קשה מאוד לגדל שני ילדים, לעבוד בשטיפת מדרגות כדי להכניס עוד כמה גרושים הביתה כי המשכורת שלי היתה עד כדי כך נמוכה, שאם אני הרווחתי 400 לירות, פועל זבל של העיריה הרוויח 1200 לירות, וכאשר הוא השתכר 18.000 לירות, המשכורת שלי בקושי הגיעה ל-1000 לירות.....

בידי עדיין תלושי המשכורת מאז, כאשר במאי 1976 המשטרה נקטה בצעד הרסני במיוחד כאשר המשכורת של כולנו נפגעה, אני כחבלן שמסכן את חיי יום יום המשכורת היתה 1068.46 לירות, הורדה בגלל תיאומי מס 1067.93 לירות, נשאר בבנק 0.53 לירות, שהם 53 אגורות לכלכלת המשפחה לחודש יוני, כולל תשלומי הלוואות, שכ"ד (70 לירות) זקיפת הטבות 73 לירות (מה שאנשים חשבו שזו נסיעת חינם לשוטרים באוטובוס) , כלכלה מיסי עיריה, מים (טלפון עוד לא היה), חשמל.....
.
ההתעמרות הזו עברה כל גבול, וכאן קמו נשות השוטרים במחאה בכל הארץ, ואחריהן בבדיקת המצב המשפטי הוקם מרד השוטרים הראשון והיחידי בישראל והוקם איגוד השוטרים ולא נכנענו לאיומים ואזהרות מפני העמדה לדין ובסוף העמידו לדין את שלושת היוזמים שעירערו לבית המשפט וזוכו.

החוק נגד התאגדות שוטרים והוצאת האיגוד מחוץ לחוק, חוקק בכנסת במהירות עולמית תוך שעתיים (שיא עולמי בחקיקת חוק) אולם בד בבד בגלל לחץ היועץ המשפטי לממשלה דאז, הוחלט שמשכורת השוטרים תושווה למשכורות אנשי קבע בצהל, וגם זה לא תוקן כמו שצריך עד היום לא בכסף ולא בתנאים.

אבל כל זה לא מנע מאיתנו לעשות מה שאפשר לטובת המשפחה, מהגרושים שהיה לה אשתי קנתה להם ספרים שישכילו ולא יצאו בורים, כי אני רוב היום לא הייתי בבית במרדף בלתי פוסק נגד עבריינים שממררים את חיי הציבור.
אבל עשינו הכל מתוך ציונות ושירות המדינה לטובת הציבור.

היום יש לי פנסיה לא רעה שמפרנסת אותי ואת אשתי למרות שבגלל הימים ההם עדיין אנחנו גרים בדיור ציבורי, אבל כיוון שאנחנו לא דורשים יותר מידי, אנחנו חיים בסדר, עוזרים לילדים ואני גם טס לחו"ל פעמיים בשנה להמשך המחקר של הספר שלי.

ומהילדים והנכדים יש נחת, אף אחד לא מעשן ולא שותה משקאות משכרים ובטח לא צורך סמים, כולם אנשים יוצרים וכל אחד תפס את מקומו בחיים , ואשתי כבר מצפה לנין מהנכדה הגדולה.....