../images/Emo51.gif יקרים ../images/Emo24.gif וצהריים טובים
הגעתי להפסקת צהריים קלה ויותר מאוחר חוזרת שוב אל נכדי האהוב. זה פשוט נורא לראות את האפרוחים הרכים האלו, שהורגלו לחיות בתוך החממה האוהבת של הבית, לפינוק והאהבה של אמא, אבא, סבא, סבתא וכווווולם שעושים לך תמיד רק טוב, ופתאום אפרוח כזה נופל לתוך "סיוט", בו באים אנשים זרים, שנראים כאלה נחמדים וחייכנים אבל נוגעים בגופו, ממששים, בודקים, דוקרים ודוקרים בידיים וברגלים, תוקעים לו ברגל מחט עם צינור שמחובר למתקן מפחיד כל כך שקוראים לו "אינפוזיה" ואומרים לו שזה "תרופה". ואמא ואבא לא מונעים מהם לעשות זאת, להיפך, עוד עוזרים להם ומחזיקים אותו חזק, ואפילו שהוא צועק "סבתא, סבתא"... גם היא לא באה לעזרתו... ומשכנעים אותו שזה לטובתו... והאפרוח שואל את עצמו: "איך דברים מכאיבים כאלה יכולים לעשות לי טוב?" תגידו אתם? ומה זה בכלל "דלקת ריאות?" מי המציא את הדבר המפחיד הזה שגורם לו להיות כל כך חלש וחסר ישע? תומרון לא מסכים לשכב במטה הגדולה, הגבוהה והמפחידה, אלא רק במטה הקטנה, זו הכורסה הנפתחת שיש בחדר ליד מיטת החולה עבור אבא או אמא שמזכירה לו קצת את מיטתו הקטנה בבית. לידו בחדר שוכב ילדון קטן בערך בגילו, עם אותה מחלה שבדיוק. אבל לתומר זה בכלל לא אכפת, תומר שהוא בדרך כלל ילד כל כך חברותי ועליז, שקוע עכשיו בבועת הסבל שלו, שוכב רוב הזמן ועיניו עצומות. לא רוצה לראות ולא רוצה לשמוע ... הדברים היחידים שעושה לו טוב, זה החיבוקים של אמא ואבא ששוהים עמו בתורנות, החיוך והנשיקה של סבתא, והסיפורים שאמא מקריאה לו ושהוא כל כך אוהב לשמוע. הגעתי אליכם ונעשה לי יותר טוב על הלב. מן הרגשה חמימה שעוטפת אותו והאופטימיות גוברת על הדאגה... לא ויתרתי על אף הודעה. נהניתי מהתמונות הנהדרות של רדרד, מהקטע שהביאה חונה, מכתיבתה המרעננת והנפלאה של אופי, התמונות והשירים של אממי, ומעל כולנו יעלי שפורשת עלינו את כנפיה בחום, ודואגת שהכל יהיה טוב ושהבית יישאר חמים ונעים
ברוכה הבאה סבתא חיננית. אהבתי את גישתך ואת הפתיחות שבך. וממה שלמדתי מההרצאה ל"מודעות עצמית" כנראה שאנחנו מהווים את מנת החסד שלך להיום
מקווה שתישארי בביתנו החם דרך קבע, ונעניק אחד לשני את מנות החסד הנפלאות האלה, במשך הרבה ימים ושנים ביחד ... מקווה שלא העקתי עליכם יותר מדי בתיאורי את סבלו של תומרון, הנסיך היקר שלי, אבל הרגשתי צורך לשתף אתכם ולשאוב מכם את העידוד והכח שאתם מעניקים לי
וכבר עכשיו, אחרי שקראתי את איחוליכם והודעותיכם המרנינות, אני מרגישה מעודדת ואופטימית יותר. אתכם ושלכם עם כל ה
לייצ'יק