בוקר טוב-בהמשך למה שכתבנו אתמול

[הדסהש1]

בוקר טוב-בהמשך למה שכתבנו אתמול

על מצב בתאונות יש שוב הצעות שיהיה יום אחד לכל בעל רכב
יהיה חייב להשבית את מכוניתו..כבר עשו זאת.
זה ידלל את מספר הרכבים בגבישים..וגם יש אפשרות שלא יסעו
רכבים רק עם הנהג..אלה שיסעו כמה אנשים שגרים באותה עיר
ויאספו כל יום משהו אחר את חבריו...

 

[שפירא מאיר]

זה הכי קרוב לדיקטטורה !!!

כן, היה נסיון כזה והוא נכשל נמרצות ובוטל תוך זמן קצר.

אי אפשר לאמר לאנשים מה לעשות ברכב שלהם. הפוך, המדינה צריכה לוודא שיש מספיק מרחבי תנועה לכלי רכב, ובזאת המדינה נכשלה.
לא יכול להיות שבן אדם עובד כל השבוע ובשבת רוצה לנסוע עם המשפחה לטייל, ויכריחו אותו לשבת במעצר בית, זו דיקטטורה.

האיסוף של אנשים לאותו כיוון הוא בלתי אפשרי ברוב המוחלט של המקרים ומציק ומפריע וגורם לאיחורים וכל מיני מרעין בישין, במקום זה המדינה היתה צריכה להפסיק לשדוד את הקונים כאשר מחיר הרכב הוא 200% משוויו האמיתי, והביטוח שלו יקר יותר מביטוח של מכונית !

אי אפשר להטיל על הציבור מטלות שהן תפקידה של הממשלה/המדינה/העיריה וכדומה, יש רושם שהנהג הוא פרה חולבת שניתן לחלוב אותו עד אין קץ.

גם אני לא רואה סיבה לשלם כל כך הרבה, אני עושה רק ביטוח חובה לקטנוע, ולמכונית ביטוח מקיף, בסופו של דבר ההוצאות על הקטנוע גבוהות יותר מאשר ההוצאות על המכונית. (ולא מדובר במכונית ישנה מבקרת מוסכים).

התנועה בקטנוע יכולה להיות זולה יותר, קלה ומהירה בעיר, בלי בעיות חניה. לא סתם בערים הגדולות של מזרח אאסיה למשל הרכב הדו גלגלי מהווה 80%-90% מכלי הרכב בעיר.
עשיתי פעם נסיון מול אשתי, אני בקטנוע והיא במכונית וכשאני סיימתי את המטלות שלי, היא סיימה רק 10% מהמטלות שלה.....

 

[יוליקה]

זה לא היה ניסיון, זה היה קיים בארץ בשנות הששים

החרדים והדתיים כמובן שבחרו בשבת...
אבל גם האחרים השביתו את רכבם.
על שמשת המכונית היתה מוטבעת אות שסמנה את היום הנבחר.
אלא מה??
שאז היו עשירית מכוניות במדינה ממה שקיים היום.

 

[הדסהש1]

היום יש משפלות עם 2 כלי רכב ...

וכל שנה מספר הרכבים גודל והעומס בכבישים נעשה כבד מנשוא...הנסיעה בכלי רכב דו גלגלי גם מסוכן.ובערים הצפופות יש אמנם נטיה לנוע עם אותם קטנועים ואופניים...

 

[יוליקה]

גם אחי מתנייע רק עם קטנוע

בגוש דן רק עם קטנוע.
כשהוא צריך לצאת מחוץ לאיזור הוא משתמש ברכב.

 

[שפירא מאיר]

אני רוכב על קטנוע מ-1972 בלי אף תאונה !!!

תעשי חשבון - 44 שנים.....
רוב מקרי התאונות בכרד"ג הוא באשמת הרוכב.
להיפך, אופניים מסוכנים יותר, כיוון שאין להם מנגנון המאפשר בריחה מסכנה .

עמוס בכבישים ? חזרנו למחדלי הממשלה שמנסה להפיל את הבעיה על הציבור.

אני מכיר אדם שעובד בניו יורק אבל מתגורר בעיירת-שינה.
היום שלו מתחיל מוקדם מאוד, הוא נוסע ברכב שלו לתחנת הרכבת, נוסע ברכבת העירה, בעיר לוקח אוטובוס או מונית למשרד.
כל יום זמן נסיעה שלו לעבודה הוא כשלוש שעות, משמע ש-שש שעות ביום הוא מבזבז על נסיעות.
תוסיפי לזה 8 שעות עבודה זה ביחד 14 שעות ביום אם הוא עובד 9-5.....
אלא שברוב מקומות העבודה דורשים יותר מ-8 שעות עבודה ביום.....

בארץ, אני מכיר אנשים שהעדיפו להמשיך ולהיות מובטלים ולא לקחת עבודה שזמן הנסיעה אליה ארוך מחצי שעה.

 

[מינהר]

יוליקה, דומני שזה היה לאחר מלחמת יום כיפור,

כשמחיר הדלק בעולם הרקיע שחקים. כלומר בשנות השבעים.

 

[arye9]

וגם ב 48 בתחילת המדינה

 

[יוליקה]

אולי זכרונך טוב משלי

אבל לי זה זכור מנעורי... כלומר לפני שהייתי חיילת...

 

[שפירא מאיר]

עובדה שזה לא החזיק מעמד

כלל בסיסי בניהול: "אי אפשר לחוקק חוק שהציבור לא יכול לעמוד בו".
ואין ויכוח על זה, העובדות מדברות.

 

[superman1234]

נכון שהיו אז פחות מכוניות ונכון שגם היו פחות

תשתיות אבל עדיין הסיבה להשבתת הרכב ליום אחד נבעה מסיבה אחרת לגמרי. מייד אחרי מלחמת יום כיפור מחירי הדלק עלו בעולם וגם בארץ. החוק נחקק ב 1973 ואכן החזיק מעמד זמן קצר יחסית, סה"כ כמה חודשים.

עדיין מזיכרון, אני חושב שגם מה שיוליקה כתבה נכון והיה פרק זמן בשלהי שנות השישים עם סיפור דומה.

 

[יוליקה]

לאחר מבצע קדש ומלחמת יום כיפור

לאחר מבצע קדש ומלחמת יום כיפור הכריזו יצרניות הנפט הערביות על אמברגו נפט עולמי שבא לידי קיצוב משמעותי של שאיבת הנפט, דבר שהכניס את העולם כולו לפחד גדול.

גם בישראל התפתח פחד שמא לא יספיק הדלק לכל צרכי המשק. אי לכך, הוחלט שכל מכונית פרטית תושבת ליום אחד בשבוע. כל בעל רכב היה צריך לקבוע את היום בו הוא לא ישתמש במכוניתו. העשירים פתרו את זה ברכישת מכונית נוספת, והקומבינטורים שיכלו להרשות לעצמם רכשו גרוטאה מקרטעת חסרת ערך, רק בשביל להשמיש אותה ליום אחד בשבוע, הדתיים בחרו משום מה ביום השבת.

אבל שאר הציבור היה צריך לוותר על יום אחד בשבוע בחיי המכונית, ודיונים נוקבים נערכו ליד שולחנות האוכל של המשפחה הישראלית הממוצעת, עד שכל משפחה הגיעה להחלטה, באיזה יום בשבוע תהיה המכונית בחזקת נרות שבת, "להתבונן אך לא לגעת...."

משרד התחבורה שלח לכל בעל רכב מדבקה עליה הייתה אות, לציון היום בו בחר בעל הרכב להשבית את מכוניתו. האות א' ליום ראשון, ב' ליום שני וכן האלה. את המדבקה היה צריך להדביק במקום בולט בצידה של השמשה הקדמית של הרכב, ורכב שלא הייתה לו מדבקה לא היה יכול לעבור טסט.

למזלנו חמדנותם של שליטי הנפט הערבים הייתה גדולה מספיק כדי להפשיר במהרה את אמברגו הנפט. חזרנו לנהוג ברכב שבעה ימים בשבוע, והחיים נראו פתאום לאחר הסרת המגבלה הזאת כל כך נפלאים....

 

[arye9]

בשנת 48 לאבי היתה סקודה

היות והמכונית הייתה של האצ"ל היה מודבק על החלון
אישור שהוא יכול להשתמש בה כל יום.

הסיפור נגמר כאשר באה אלטלנה, המכונית הלכה
ואלטלנה הלכה והתותח הקדוש חי וקיים.

 

[יוליקה]

לא ידעתי שסקודה כבר היתה קיימת ב-48

 

[arye9]

היתה גם הייתה

ומה שאפיין אותה שהגלגלים האחוריים היו ככה / \ (מבט מאחור)

 

[חזקוש]

נדמה לי שזה היה אחרי מלחמת יום כיפור

אולי גם בתקופה המיתון שלפני מלחמת ששת הימים, לא זכור לי אז עוד הייתי צעיר מכדי להחזיק רכב.

 

[יוליקה]

אוהבת מאד את הניתוח של בן כספית

בן כספית הוא עיתונאי שקול איננו מתלהם ואיינו נוטה לצד זה או אחר.
כדאי לקרוא את מאמרו מהבוקר

 

[יהודיתעדנה]

לא הצלחתי לפתוח. ובאשר לתחבורה -

יותר משטרה ותחבורה ציבורית שפויה. ושר תחבורה שמתעסק בענייני המשרד שלו ולא בדרכים להפיל את ביבי.

 

[יוליקה]

יהודית, הנה הקישור

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-562132

 

[מינהר]

יוליקה, קראתי. מעניין. אתמול היתה תוכנית בטלויזיה

בעניין שאיפות ליברמן להיות ראש ממשלה.
כולם רוצים להיות ראש ממשלה. והתחושה שלי, שזה ממש לא משנה.