בוקר טוב, בוקר טוב <img src="http://timg.co.il/f/Emo346.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo346.gif">

[yaely222]

בוקר טוב, בוקר טוב

יומיים לא נראה זכורנו פה. אני דווקא שמחה, זה סימן שיש לכם דברים מעניינים לעשות.
אתמול, לאחר הרבה לבטים,נפגשנו החברות מהכיתה שבעממי. היה כאילו לקפוץ למים צוננים ביום הכי שרבי. כול כך הרבה לספר כול כך הרבה לשמוע. היו לי עוד מטלות אתמול שלא יכולתי להיכנס לפורום.
הבוקר, התעייפתי לא פחות. מחפשת סדין ז'רסי 180/140. בכול החנויות ביקרתי ולא מצאתי. כולם על בסיס שני מטר, ואחר כך כול הרחבים ואני לא רוצה לקחת 2 מ' אורך כדי שלא יהיה מידלדל. יש למישהי מושג היכן אפשר להשיג את הגודל הרצוי לי.
חוץ מזה המשיכו לעשות ולפעול

 

[הני16]

לא יודעת מה זה זרסי,,אני אוהבת רק כותנה,,לא מטרילן
וכל אלה בלי גיהוץ מזיעים איתם

 

[yaely222]

רוצה לשלוח ניחומים

שלום כולם,
הניחומים לשי, כלב הבית שלו הורדם כדי למנוע ממנו סג
בל.

. אני פוחדת מכלבים כי באחד הבקרים בעבר נושכתי על ידי כלב. אבל אני ממש מבינה לליבו של שי, כואב להיפרד מחבר שליווה את המשפחה שנים לא מועטות.
הני שלום, בד ג'רסי (או ז'רסי) הוא בד כותנה אבל טוו אותו בצורת סריג. היתרון של הבד הזה שהוא נמתח ומתאים את עצמו למזרן.

 

[הני16]

מכל מלמדי השכלתי

 

[גיורא26]

הכלב הוא ידידו הטוב של בעליו.
שי, כול פרידה היא קשה ובפרט שהאדם צריך לקבוע מתי להרדים את החבר. נפשית זה לא קל.
מאחל לך שי שכאב הפרידה יעבור מהר. ותתאושש והעיקר תחזק את הפורום בבדיחות.

 

[שי1951]

גיורא
מצרף לך תמונה שלו משנת-2009 כשהיה בן שנתיים

 

[שי1951]

ערב טוב

יעלי -

על הניחומים,
מצרף כמה תמונות של הכלב (רוקי) בצעירותו.
אף אחד לא חי לעולמים, לא בני אדם ולא בעלי חיים,
העיקר לחיות חיים טובים ככל שאפשר בבריאות טובה.

 

[טובי1952]

ערב טוב לכול הפורמאים

שי, גם אני רוצה לנחם אותך. נכון שכולנו בעולם הזה באופן זמני בלבד. אבל הפרידה כואבת והזמן מרפא.
יעלי, קלעת למטרה, הייתי באמת עסוקה מאוד ביומיים האחרונים עם הנכדים. הנכדים גרים קרוב ואני מאוד מעורבת בחייהם. כמה פעמים שאלתי את עצמי אם זה בסדר שאני ממש נוטלת חלק פעיל בחייהם ובחינוכם ואין לי תשובה.
לילה טוב

 

[משתפרת]

התשובה שלי היא כן, לגמרי
גם אנחנו מאד מעורבים. התוצאה? זכינו בפיס של החיים.
הנכדים שלי גדולים. היום הנכדה יצאה לסופ"ש מהצבא. טלפנה מהדרך. יצאתי לאסוף אותה מתחנת האוטובוס. נכנסה אלינו עם התרמיל, קיבלה שתיה ונשנושים לפני שעברה הביתה לארגן כביסות ובגדים. חזרה אלי עם מכנסים לתיקון- הסעתי לתופרת (היא יכולה לנסוע בעצמה, יש לה רשיון ורכב מבוטח). אכלה איתנו צהרים, חזרה הביתה לאח שלה, מאוחר יותר נכנסה שוב ביחד איתו. כל הזמן- חוויות, סיפורים על מה שעשתה בצבא, על החברים החדשים והותיקים, על מה שצפוי. כשהלכה בהמשך לדבר עם אמא שלה אחיה נשאר איתנו, דיבר על בגרויות, בני דודים, חברים.
זה מגיע אחרי שכל חייהם אנחנו מעורבים. לא לוקחים תפקיד הורים אך עושים כל מה שצריך מתי שצריך ומתי שאפשר.
שווה.