בוקר טוב בוקר קשה לכולנו

[שולי הסרגנית]

בוקר טוב בוקר קשה לכולנו../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[wildspirit]

בוקר טוב ../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[עידיתוש והאוצרות]

בוקר טוב ../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

והבוקר כמו כל שנה עצוב, מלא דמעות וכמו כל שנה אני רואה טלוזיה ולא מבינה איך העולם שתק

ומשנה לשנה הרצון שלי לדעת יותר על המשפחה של הסבתא שכמעט ולא דיברה, ולא תועדה ביד ושם וככה הלכה לעולמה, הרצון להנציח חזק מהכל "לזכור ולא לשכוח" ואני מחפשת דרכים חדשות אולי הם ידעו איך הסבתא של בעלי איבדה בעל ותינוקת בשואה. לפעמים לשבת ולראות תוכניות תעודה בתור אמא זה הדבר הכי קשה שיש, אבל כל שנה אני אומרת את אותו הדבר אנחנו הדור הבא לספר.

 

[אפרז]

אנחנו ילדי הדור השלישי

הדור שעבר את השואה, לא דיבר, הדור השני גדל בתוך עולם הזוי, לא מבין לא יודע. לילדי הדור השני יש קונפליקטים רבים (הם היו ילדים להורים שנתנו הכל, אך לא אהבה) והבטיחו לעצמם שאת ילדיהם לא יגדלו בצורה הזאת. הדור השלישי, קיבל הכל וגם אהבה כפי שהבטיחו לעצמם ההורים, אך עם מרחק השנים, נפתחו הפיות ועדויות החלו לזרום כמעיין המתבגר, עד שהפך לנהר גדול ורוגש. אנו ילדי הדור השלישי, חשופים להכל דרך המודרניזציה שהשטלתה עלינו (תקשורת, מטוסים...) ואנו סופגים הכל בשקיקה וכואבים אפילו יותר מהדור השני. אני כנכדה לניצולי שואה (מצד אחד), מתקשה להתמודד עם ימים אלה, לעומת אימי, שאולי לא מתמודדת כלל עם הנושא (היא בדרך-כלל טסה לחו"ל בתקופה זו בכדי לא לשמוע ולא לראות). עם השנים פיתחתי שינאה עזה מאד כלפי גרמניה, אוסטריה ופולין עד כי קשה לי להגיע ולבקר באירופה כולה. היום אני עומדת בפני ההחלטה אם לצאת בשנה הבאה למסע לפולין (עם תלמידי). החלטה זאת היא קשה מנשוא- הבטחתי לסבי כשבוע לפני שנפטר כי לא אכניס שקל לקופות המדינות הללו. מבחינתי, אירופה היא חור שחור וגדול במרכז המפה, מקום אפל שבו שולט הגיהנום. אין לי מושג מאיפה הגיעה השינאה הזאת, כיוון שמשפחתי נוסעת רבות לאירופה. אבל אני יודעת שאינני היחידה, יש רבים כמוני (כולל אחי) בני הדור השלישי, שרואים מה קרה וקורה באירופה ופשוט לא יכולים להשלים עם המצב. כמחנכת, לא הגעתי היום לבית-הספר, אני פוחדת להעביר את השינאה הבוערת בי אל תלמידי, אך משיחות איתם, ניראה כי גם לילדי הדור הרביעי יש תחושות חזקות לגבי השואה, אבל בניגוד אלי, הם רוצים לראות ולחוש את המקום. כן זהו יום קשה, יום בו ערוצי הטלביזיה משתנים במהירות- רוצה לראות, לא רוצה לראות, רוצה לראות... צר לי, כי יש כאלה שקוראים ליום זה חג (הזדעזעתי לשמוע בבוקר אמא שהכינה עוגה לכבוד היום הזה ובנה הקט רץ לסבא ואמר לו, זה בשביל השואה שלך...). עליי לציין שאנו נקמת ששת המיליונים שנרצחו בברוטליות בגלל היותם יהודים. אנו הדור השלישי ולנו יש את הדור הרביעי, שימשיך ויהיה לעם חזק וגדול!!!!!!!!!!!!!

 

[עידיתוש והאוצרות]

אני מבינה את התחושות הכואבות שלך

אבל היום בתור אמא לילדים הודעתי שהבת שלי תצא למסע בעוד X שנים אני אלווה אותה, אני יודעת שהתחושה שחוזרים משם היא אחרת, ההכרה שיש לנו מדינה, שהיא שלנו חזקה יותר מהכאב שלי להכנס לשם. ביקרתי בגרמניה בירח דבש שלי כי הדוד של בעלי גר שם. נסענו מפריס אליו ברכבת, התחושות שלי היו כל כך קשות בגלל הסיטואציה. לפני שנתים נסענו להולנד עם הילדים ביקרנו בבית של אנה פראנק, יצאנו משם עם דמעות בעיניים, מסע מרגש בתוך הבית, הילדים שכל טיול הוא בשבילם חגיגה שאלו, הבינו, ניסו להבין את המניעים, המסע הזה רק נתן לי את תחושת קצה הקרחון שהילדים שלי יגדלו ונצא יחד למסע. בעיני הוא חובה, עד היום הצטערתי שלא יכולתי לעשות אותו אבל שהבת שלי תגדל אני אסע איתה, אפסע איתה בדרכי המוות אבל אנחנו נהיה שם בשביל להוכיח שהחיים חזקים מהכל, ושאנחנו עם קטן אבל בילתי מנוצח למרות המכונה הרעה. ואתמול שמעתי סיפור על ניצול שואה בין הצעירים שבניהם הוא נזרק תינוק מהרכבת, והוא אמר היום שהוא מלמד לחיות ולא לשנוא, לא לפתח את הרגש הזה כי הוא מוביל בדיוק למה שהם עשו לנו, וזה נתן לי גם נקודה למחשבה על המון דברים בחיים, ועל הרגש הזה שינאה. כמה הוא חזק ובאמת למה הוא הוביל. והנה

ממני ליום הקשה שעובר עליך.

 

[אפרז]

את בהחלט צודקת!!!

אחותי הקטנה יצאה השנה למסע עם בני שכבתה, אני מאד עודדתי אותה לכך וכבר היתי בדרך לצאת איתה (אבל ההריון דחה את ההתמודדות). השינאה שלי כלפי האירופאים בכלל והגרמנים בפרט, היא בלתי נשלטת. אני מודעת אליה היטב ומנסה לא להעביר אותה לאחרים. אין לי מושג מהיכן התפתחה, אבל זה טמון הי שם במחקר שעשיתי בתחום לפני מספר שנים. כאדם המודע לזכויות האדם וכבוד האדם, ניתן לשמוע רבות את דעתי בקשר לפלסטינאיים. דעות אלה גובשו מתוך הבנה של דת האיסלאם ומתוך ההכרה, שלשנוא אותם לא יועיל לנו כמדינה שעמה שרד את השואה. אני גאה בהיותי יהודייה (אינני דתייה), כיוון שזה כבוד גדול להשתייך לעם שכולם מקנאים בו ורוצים להשמידו בגלל מה שהוא. מעניין ממה היטלר פחד? אולי כי העם היהודי, הוא העם המוסרי ביותר מבחנת דתו? אם כך, אני גאה ואני הנקמה של העם הזה, אני וילדי (שיהיו בריאים ויזכו לחיות במדינה חזקה וגאה).

 

[חרוזיתה]

איזה טוה לשמוע שיש עוד אנשים שגאים

יהודים...ולא צריך בשביל זה להיות דתי....שהרי אחת הסיבות לשואה זה ההתבוללות ורצון היהודים להיות כמו הגרמנים הנאורים והאירים.הם חיו בהכחשה והאמינו ש"להם זה לא יקרה".כל עם צרחך לדעת מיהו,מהו ולאן הוא הולך...אסור לשכוח מי אתה ואם תשכח יזכירו לך מיד אומות העולם...שרובם מעדיפים אןתך מושמד מאשר שורד.... מי ייתן ובאמת לא נשכח את השואה....אנחנו,ילדינו ונכדי ילדינו... שהטרגדיה הנוראית הזו לא תשכח....אחרת יזכירו לנו שוב מי אנחנו...חס ושלום.

 

[Iris G]

יהודי גאה

את הדור הבא חייבים לגדל גאים ביהדותם. אני מרגישה בתור אמא שהצלחתי!!! אנחנו חיים בארה"ב, מקום שקל להתבולל בו, העיר שאנחנו גרים בה מאוד נוצרית והיהודים בה מעטים. הילדים שלי הולכים לבית ספר ציבורי רגיל. אנחנו לא דתיים. בדצמבר האחרון קמה מהומה בכיתה של הבן (הוא בן 7). הוא סירב לשיר את שירי החג עם הילדים האחרים. אני לא שר שירי קריסמס אם הם לא שרים שירי חנוכה. הוא לא ויתר והלך לדבר עם המנהל (כזכור, הילד בכיתה ב). וכמובן שהכניסו לתוכנית גם שירי חנוכה. אתמול אחרי ארוחת הערב "חגגנו" את יום השואה, הילדים קראו כתבות, ראו סרט ושאלו שאלות. העלנו זכרונות מהביקור בבית אנה פראנק (לפני שנה) ודיברנו על התוכניות לנסוע לאשוויץ בקיץ. אנחנו ניסע לאשוויץ הפוך דרך הונגריה ולא נלון שם (בגלל כול אותן סיבות שהעלו פה).

 

[rachel1234]

גם בבית ספרה של בתי יצאו השנה למסע

לפולין. אם זה היה סיור נטו באושוויץ והמחנות הייתי רוצה שתגיע לשם אך סירבתי בתוקף כיון שחצי מהטיול היה טיולים ברחבי פולין. אם אני ארצה טיול אני אבחר את הארץ ולא יכריחו אותי להכניס כסף למקום בו אני לא חפצה. מרגיז.

 

[אפרז]

זאת גם אחת מהבעיות שלי

לגבי המסע לפולין, אך אחותי סיפרה שהטיולים האלה סובבים סביב הקהילה היהודית...

 

[עידיתוש והאוצרות]

כל הכבוד לבן !!

גם שאנחנו גרנו בחו"ל מאוד קשה לא להפוך לחלק מהקהילה הנוצרית סביבך וגם לשמר את היהדות שלך. זה לא קל. נאסר עלינו ללכת גם עם מגן דוד על הצוואר, למרות שהאירים הם אנשים מקסימים, נוצרים אדוקים שאוהבים את ישראל המצב באירופה מבחינת אנטשמיות עלה לצערי. ביום שחזרנו לישראל בשבוע הראשון הדבר הראשון שקניתי לי ולבת היה מגן דוד מזהב על הצוואר, התחושה לחזור להיות חופשי - אין קשה לתאר במילים את התחושה.

 

[night mistress]

אמן../images/Emo57.gif

ריגשת אותי במילותייך..