בוקר טוב.היום 68 שנים לליל הבדולח.

אנימו

New member
בוקר טוב.היום 68 שנים לליל הבדולח.

הנושא עלה בפורום הגימלאים וכן התערוכה בתחנות הרכבת הגרמנית. מוזמנים לבקר בפורום ולהביע דעתכם על סוגיה שעולה לדיון. תודה. לינק
 
קישור ראשון: סרטון על "ליל הבדולח"

ובקישור השני, יש מי שמתפרנס מעבודה על "ליל הבדולח".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זיכרונות מ"ליל הבדולח" אבא שלי היה אז ילדון בן 7, תלמיד כתה א' בביה"ס היהודי בברלין. באותו בוקר, לקחה אותו אמו כבכל בקר, לביה"ס. בדרכם ראו אימהות חוזרות בריצה עם ילדיהן. משהתקרבו לביה"ס, שהיה ממוקם בתוך בית-הכנסת, ראו את הלהבות. גם הם שבו הביתה. סבי ניסה להרגיע את אישתו הבוכיה. "ואם שרפו את ביה"כ" אמר לה "הרי יבנו חדש!" באותו ערב, הגיעו שני אנשים לבושי אזרחי לביתם. הם ציוו על סבי להתלוות אליהם, ולא הסבירו לאן ומדוע. רק זאת אמרו:"קח איתך מברשת שיניים" רמז לכך שלא ישוב בקרוב. הימים חלפו בחרדה, ואז הגיעה גלויה ממחנה הריכוז זאכסנהאוזן. אבא יכול היה לקרוא, שאביו נמצא שם, ו"הכל בסדר". סבתא החלה מוכרת את כל רכושם במחירי מציאה, כדי לקנות כרטיסים לאניה לפלסטינה. אך לא הגיע שום סימן שהבעל עתיד להשתחרר. אז אזרה עוז, ונכנסה ללוע הארי- אל המשרדי מרכז הגסטאפו בברלין. בניין עצום, שנמשך מרחוב אחד עד הרחוב הבא. היא עלתה וירדה במדרגות, בלי לדעת בעצם את מי היא מחפשת, ולבסוף ראתה קצין שדש בגדו עמוס במדליות ודרגות. "או! הוא יוכל לעזור לי" חשבה. האשה היהודיה הצעירה ניגשה אל קצין הגסטאפו הגבוה, פנתה אליו, ובנועם הסבירה שיש בידה כרטיסים לאניה, אך הרי לא תנטוש את בעלה. "יהיה בסדר" השיב הקצין קצרות "לכי לזאכסנהאוזן". "האם אוכל לקבל אישורך בכתב?" שאלה -"אין צורך, יהיה בסדר". בבניין בו התגוררו, גר יהודי שהיה קצין בצבא הקייזר,זכה לעיטור גבורה על חלקו במלחמה הגדולה (מלחה"ע הראשונה), והיה נשוי לגרמניה. הוא היה בטוח, שהעיטור יגן עליו גם בתקופת השלטון החדש. אך גם הוא נלקח בליל הפוגרום של הרייך (ליל הבדולח). פנתה סבתא לאישתו, סיפרה לה את הקורות אותה במשרדי הגסטאפו, והציעה לה לנסות את מזלה ולהצטרף אליה לנסיעה למחנה הריכוז. אולי יתמזל מזלן. כשהגיעו שתי הנשים לשער המחנה, צוותה הגרמניה להסתלק, וסבתי נדרשה להמתין. הימים ימי סוף נובמבר- הצינה עזה. היא יושבת רועדת מקור במעילה, רואה את האסירים בפיג'מות האסיר הדקות שלהם. כעבור זמן שנדמה לה ארוך לבלי שאת, הובא אליה זקן אחד. "מי זה?" תמהה. ואז זה היכה בה- זה בעלה! כמה הזדקן בשלושה שבועות! לקחה את שבר הכלי שלה, ושבה איתו הביתה. זמן קצר אח"כ היו בדרכם לפלסטינה. התחיל סיפור חדש, קשה. סבא לא התאושש עד יומו האחרון, שלא איחר לבוא. שנים רבות אח"כ, בקראה עיתון, ראתה את תמונת הקצין שהושיע אותה. מתחת לתמונה היה כתוב שמו: היינריך הימלר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שני דברים לא הבנתי מהכתבה: כמה מתפרעים בעצם היו שם? (נאמר רק שנעצרו 16, האם אלה כולם?) ומדוע שמו עורכי האתר תמונת ארכיון מרשימה של מפגינים עם דגלים וכו'? הערה קטנה- מדובר בעיר התעשיה העניה פרנקפורט על האודר (בגבול פולין), לא בפרנקפורט המוכרת והגדולה (מה שכמובן לא מצדיק התפרעויות).
 
פולין

בסיור שלי בפולין עם תלמידי בית ספר נתקלנו בגלוחי ראש שצעקו לנו ז'יד והייל היטלר. כשקראתי מה שהי בפולין- לא הופתעתי.
 

SARAH B

New member
שבוע טוב כל כך מרגש יש לסבתא

מזל גדול שלא לקחו גם אותה למחנה בזמן שהימתינה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אכן...לא רק לה - גם לבנם הקטן (אבי) תודה על תגובתך. שבוע טוב ומבורך גם לך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
תודה איציק. גם אותי הסיפור הדהים... כמו שקרה בהרבה משפחות, סבתא סיפרה את סיפורה לי ולא לאבי. הוא שמע ממני, אחרי מותה, את מה שקרה במשרדי הגסטאפו, ועם מי זה קרה... שנים אח"כ, ביקר בזקסנהאוזן, מצא את מסמכי המעצר והשיחרור של אביו, שאישרו את השיחרור הפתאומי והבלתי רגיל.
 
ליל הבדולח

הלילה בו נשרפו אלפי בתי כנסת, הלילה בו נשרפו ספרים. הלילה שבו היו היהודים להבין כי גורלם נחרץ. ואלו שלא רצו להבין- אינם איתנו היום.
 
למעלה