בוקר טוב. העיתון הגיע מאוחר, וכפיצוי

[מינהר]

בוקר טוב. העיתון הגיע מאוחר, וכפיצוי

המחלק משאיר לי את העתונים העודפים שלו, דהמרקר וגלובס. נוסף לידיעות עליו אני מנויה.

 

[יוליקה]

בוקר טוב ל-1 ביולי

חופשת הקיץ החלה היום... תשלום ההבראה מופיעה בתלוש המשכורת...
סגרו את שדה דב... השדה שדרכו הייתי נוסעת כל כך הרבה פעמים
כשבתי עבדה באילת... נסעתי גם דרך נתב"ג... בהחלט ששדה דב היה נח יותר,
אבל צריך להתרגל לשינויים... גם שה התעופה ברמון שינה לאילתים את
אורח החיים... מונית מהשדה באילת למלונות עלתה 25 ש"ח כעת זה 100 ש"ח
הבדל עצום!!

כרגע קיבלנו אתרעה על צבע אדום בעוטף עזה!!
אזעקת שווא!!

 

[שפירא מאיר]

כמה אדם מכיר את סביבתו ?

אני מכיר את הכרתיים והם ממש לא אוהבים לטייל. ביום ראשון כשישראלי ביום החופשי מעמיס את משפחתו בציוד ויוצאים לטייל, הכרתי המצוי יושב על המרפסת מעשן ושותה קפה ומביט בעננים, או יוצא עם המשפחה למסעדה...

אתמול למשל, יצאתי לצלם עם הרחפן אמת מים עתיקה וענקית ואחר כך רציתי לצלם את ההמשך שלה ונסעתי עם הרכב להגיע קרוב כי לא היה לי מספיק מצבר ברחפן.

הסתובבתי המון בתוך שבילי השדות בקושי ברוחב הרכב, או בתוך סימטאות שהייתי צריך לקפל את המראות כדי לעבור, ולא זכרתי היכן זה (בעבר הייתי שם וצילמתי את המשך האמה).
תשאלתי אולי 10 מקומיים מבוגרים שנולדו שם ואפילו לא אחד לא ידע על מה אני מדבר, אפילו היו שניים שאת האמה הגדולה ליד קנוסוס (עיר הבירה המינואית) לא הכירו.

נאלצתי לשוב על עיקבותי, ובפעם הבאה כבר תהיינה לי שלוש בטריות ואוכל לסרוק את השטח עם הרחפן.

אגב, המרכולים בכרתים פתוחים כל יום עד חצות, וביום ראשון מ-1200 עד חצות..... לידיעת הרבנות האפלה אצלנו......

סיפרתי זאת במשרד הנסיעות, ואחד הבנים אמר לי: שמע, אני נולדתי ברחוב הזה,גר ברחוב הזה, עובד ברחוב הזה - וכל היתר לא מענין אותי.....
(ברחוב המקביל צילמתי שרידי תיאטרון רומי, הוא לא מכיר כמובן.....)
הכביש היחידי שהוא מכיר הוא לשדה התעופה לשם הוא מביא מכוניות לטובת תיירים ששוכרים מהם רכב.....

 

[tamarsharoni]

בוקר , ואני מעולם לא הייתי בשדה דב ,

והאמת , גם אינני יודעת איפה ממוקם . אנחנו , בעשר שנים האחרונות , כשנוסעים לאילת , נוסעים באוטובוס . המחיר מעולה [לפנסיונרים ] וגם הנסיעה בסדר . שלוש וחצי שעות מבאר שבע . אבל מה זה לעומת שמונה וחצי שעות טיסה מנתב"ג לדרום אפריקה , קטן עלי .
שפירא , מתי יצאת לחו"ל , אני כנראה לא מעודכנת .

 

[יוליקה]

כשגרנו בדימונה, היינו נוסעים בשבת בבוקר

אך מאז שאני בגלבוע, אין לי כח לנסוע רחוק כל כך...

 

[tamarsharoni]

יוליקה , נסעתם בשבת בבוקר לאילת , וחזרתם בערב הביתה ?

אנחנו עשינו זאת פעם אחת , אבל לא בשבת . סידרנו לבנות "יום מחלה" נסענו לבקר את הבן ששירת בצוקי עובדה , משם ירדנו לאילת , אכלנו ארטיק וחזרנו . היה יום לימודים ארוך ומתיש . עד כמה שאני זוכרת , זו היתה אחת הפעמים היחידות , שקבלו אישור , לא ללכת לבית הספר . שיהיה יום יפה גם לכם .

 

[יוליקה]

כשגרנו בדימונה, זה לקח שעתיים לכל כיוון...

היינו מגיעים לחוף הסגור אחרי המצפה התת ימי...
מעשר בבוקר עד 5 אחה"צ צוללים שוחים הילדים היו קטנים
כמו הנכדים שלנו היום...

 

[הדסהש1]

צהריים טובים..אני לא הייתי באילת כבר 20 שנה ולא מתכוונת

לטוס לשם...לא התלהבתי מהעיר..אתמול נסעתי לטיול של סוף השנה מהמתנ"ס
ביהוד לרמת הגולן שהשם של הטיול היה -שביל של אלי כהן.10 תחנות בחיו של המרגל משנת 1962 -1966..יום ארוך ושרבי..הסיפור שלו מעניין..וביקרנו בקיבוץ אורטל לצהריים...הגולן ירוק .הדרך ארוכה אוני פחדנית מרוד.הכבישים צרים וכל פניה של האוטובוס פחדתי שיקרה משהו כי התנודות היו חדות..אבל הגעתי בשלטם הביתה.מ7.30 בבוקר עד 9 בערב עם עצירות לשירותים בדרך.באלונים עצרנו לארוחת בוקר שהנשים עצרו לקניות בדוכנים..ובדרך חזרה גם חזרנו טויש חלק שהוסיפו קניות..בכפר דרוזי שהגענו בדרך חזרה קניתי דובדבנים לבעלי שהוא מאוד אוהב.20 שקל קילו.ולאחר שכבר קניתי קיבלנו קילו נוסף מתנה.והבוקר עשיתי ליפתן מהדובדבנים השחורים.אני קניתי את הסוג הצהוב כתום..כך שהוא מסודר..בצהריים בקרנו בקיבוץ אורטל ששם יש מפעל קוסמטיקה לייצוא שנקרא אבנובה.וכמובן לאחר האוכל רוב הנשים הוציאו שם כסף רב לקניית המוצרים..השמפו וסבון הגוף נמכרים ב מיכל של קילו .השאר המוצרים במשקל רגיל.כמו בסופר.אני לא קניתי כי אני קונה רק מה שרופא עור ממליץ.העור שלי רגיש וכבר גרמתי לעצמי נזק מתכשיר שלא רפואי...

 

[מינהר]

הדסה, כל הכבוד שבחום הזה נסעת לטיול בגולן.

ונתת כבוד לאלי כהן הי"ד.

 

[שפירא מאיר]

אז אם כבר אלי כהן

הכרתי את נדיה שגרה בבת ים וכל ביקור אישיות אצלה הייתי צריך לערוך סריקות כחבלן לודא שאין שום דבר חשוד, ורק אז הוצב שוטר עד תום האירוע.

ובכן, אלי כהן הכיר אישים רמי מעלה בממשל הסורי ואחת הפעולות שלו היתה לשכנע את הממשל לשתול חורשות אקליפטוסים סביב מחנות הצבא, כך שיהיה לחיילים צל.

וכך כאשר חיל האויר תקף, הוא ידע מיד היכן כל המחנות.....

 

[יוליקה]

הדסה, את אישה אמיצה מאד ומאתגרת!!

 

[שפירא מאיר]

יצאתי לכרתים לפני יותר משבועיים והיום בלילה אני חוזר

מושב ליד החלון התחיל לעלות כסף לפני שנתיים, 12 יורו, לפני כשנה עלה ל-16 יורו והבוקר לטיסה שלהלילה כבר 18 יורו.
אני מקוה שתוך כמה שנים המחיר של הכסא לא יעלה על מחיר הכרטיס.

המטופש כאן שלא ברור לי למה מחיר ליד החלון יקר יותר, כי הרי לא רואים שום דבר בגובה 4000 רגל.
אני לוקח מושב ליד החלון כי אני לא קם כל הטיסה, וכל רגע סליחה שזה או אחר הולך לשירותים או חוזר מהם, זה מרגיז.

הממשלה היוונית ידועה בטימטומה להקשות על התיירים.

מה שאני עושה בכרתים זה איננו נופש אלא עבודה קשה ובגילי, לנהוג כל היום, פעמים רבות לעלות ולרדת מהרכב (כדי לצלם אתרים עם הרחפן) , אני בקושי מספיק לקחת כריך בבוקר, ואחר הצהריים ארוחה לא כבדה עם חברים, בערב רואה סרט במחשב , ולמיטה.

כשאני חוזר אני צריך חודש להתאושש. ובינתיים לעדכן את הספר שלי בעשרות צילומי אויר שביצעתי, ולמרות שהרחפן עולה הון הוא מקצועי, אני קונה רק דברים רציניים, וראיתי כיצד ברוח חזקה מאוד בהרים אני מרים אותו לגבהים 300-500 מטר והוא נאבק בהצלחה רבה בכל רוח שאיננה סופה.
בפקודה לחזור הביתה קורה והוא מפספס בגלל רוח חזקה בזמן הנחיתה, אז אני עוצר את החזרה האוטומטית, מתקן מיקום ומנחית אותו ידנית.

ככלל הוא לא איכזב אותי אף פעם.

להזכיר שאני חוקר את כרתים כבר 30 שנה ובספטמבר זו תהיה הטיסה ה-120 שלי רק לכרתים...

 

[מינהר]

יפה מאוד. לדעתי, אם יש לכרתיים שכל,

היו מבקשים ממך לכתוב איזו חוברת יפה על האי. או אם יש להם מועצת עידוד תיירות.
בעניין אלי כהן והעצים- הסיפור די ידוע.

 

[מינהר]

נימה, שאלה אליך. האם בקיבוצים עדיין

מגישים בחדר אוכל את ה"במקום" למי שלא אוכל בשר?
המנות האלה מאוד מצאו חן בעיני, כשהייתי במחנות עבודה בקיבוצי עמק הירדן.
אולי יש לך רצפט או שניים?

 

[נימה3]

מינהר אני מניחה שבקיבוצים שעדיין

חדר האוכל פעיל, יש מבחר כל כך גדול של מאכלים שלא צריך בדיוק את ה"במקום"
אצלנו חדר האוכל כבר סגור ממזמן לצערי הרב, אבל לא היו מספיק אוכלים שיצדיק הפעלת מערך כל כך גדול. בזמנו כאשר היו מכינים מנה אחת היתה הצדקה ל"במקום"

 

[מינהר]

תודה, נימה.