בוקר טוב. הפרגים מתרבים, אבל עדיין

[מינהר]

בוקר טוב. הפרגים מתרבים, אבל עדיין

רק במקום אחד, לא כמו בשנים עברו. אתמול צילמתי, ליד הפרדס.
קבלתי ציור מבן משפחה, העברתי הלאה, יש לי מספיק.
ובעניין ועד הבית- כידוע משלמים, לפי החוק, לפי גודל הדירה. אבל יש אנשים שיש להם דירות גדולות, שרוצים לשלם שווה בשווה עם הקטנות, ומנסים לכפות דעתם בכל דרך. דוחה. אצלנו בבנין הדירות שוות בגדלן, אז אין בעיה. אבל בדירה שהיתה של בני היו מאבקים על כך.איך אצלכם?

 

[judithedna]

בבניין שלי שמונה דירות, לא לגמרי

שוות בגודלן אבל כולנו משלמים אותו סכום לוועד. לכל דירה יתרון משל עצמה ולכן זה משתווה פחות או יותר.

 

[יוליקה]

התשלום לועד הבית זה עבורכם לא עבור יו"ר הועד

זה עבור ניקיון חדר המדרגות, תחזוקת המעלית, ניקיון החצר, ניקיון חדר פחי האשפה
חשמל חדר המדרגות וכד'
אני זוכרת שאמא שלי ע"ה גרה בבנין בקומה הראשונה,
היתה שם נורה שדלקה בכניסה כל הלילה, יו"ר הועד היתה
בכל פעם מסובבת את הנורה כדי שלא תדלוק ולא תבזבז חשמל
אמי היתה זקוקה לנורה כדי לראות איך להיכנס הביתה... היה להן
ויכוח על זה כי ועד הבית טענה שרק אמי זקוקה לנורה ולמה כל הבית
צריך בגלל זה לשלם חשבון חשמל גבוה... בסוף אחי סידר שהנורה
תדלוק מחשמל מהמרפסת של אמי....

 

[1ניצת השקד]

אצלנו בבנין בן 10 קומות

כאשר 4 דירות בקומה 10 גדולות משאר הדירות כל הדיירים משלמים את אותו סכום, הרכוש המשותף שווה בגודלו לכולם אז למה שהם ישלמו יותר? אין הגיון, יש את השטח השותף שווה למה לשלם יותר.

 

[מינהר]

ניצת, יש חוק בעניין. זה לא נתון לפרשנות,

אלא אם יש הסכמה של הדירות הקטנות.
הייתי עכשיו אצל המדרסן שלי בגני יהודה- סביון. עשה תיקון לא כל כך. חזרתי הביה ושחררתי את העוזרת, ואני נוסעת אליו שוב.

 

[1ניצת השקד]

בעלי בועד הבית, אצלנו גם הועד משלם

אחרת יש דרישות מאנשי הועד מעל למקובל ומעל לצורך שלהם בהתנדבות, יש דיירים שחושבים שאנשי הועד עובדים אצלם, ולגבי תשלומי הוועד מעולם לא עלתה דרישה של הדיירים לשלם פחות מהדיירים של קומה 10, לגבי חוקיות העניין זה בסדר מי שרוצה לשלם פחות, אצלנו כולם משלמים את אותו הסכום.

 

[אפרת10511]

אצלנו משלמים וועד על פי

מספר החדרים בכל דירה.
וחברי הוועד פטורים מתשלום.

 

[מינהר]

כל הכבוד אפרת. אצלנו הוועד משלם כמו כולם. יש

מעט דיירים וזה משמעותי. אבל במקומות אחרים בשביל לפצות את הוועד על הטירחה פוטרים אותו.

 

[judithedna]

יש לנו מעלית אבל דיירי הקומה

הראשונה לא משתמשים בה והם טענו שהם צריכים לשלם פחות. בסופו של דבר הסכמנו על תשלום אחיד.

 

[יוליקה]

זה כמו שמי שגר בקומה הראשונה

לא רוצה להשתתף בזיפות הגג...

 

[shron17]

למינה,הפרגים פורחים לאחר הכלניות,יגיעו בהמוניהם במרץ -אפריל.

 

[מינהר]

שרון, אני מחכה. אבל למה בכל זאת קבוצת פרגים

צמחה? יש גם פריחה יפה של פרח החלמית הסגול. חברה אמרה לי שמותר לאכול את העלים הצעירים של החלמית. זה נכון?

 

[shron17]

חלמית ,צמח החובזה, השתמשו בהם בתקופת המצור על ירושליים:

את העלים הגדולים היו ממלאים באורז (כמו כרוב ממולא)ומבשלים ברוטב עגבניות.
עד היום הערבים משתמשים בעלים האלה לטיגון עם בצל כתוספת לאורז.
בערבית"חובזה".
בעברית "חלמית"
ראי בעמוד הבא צילומים ומתכון .
כאן:
https://ourwildflowers.wordpress.com/2017/02/09/חלמית-גדולה/

 

[שפירא מאיר]

לא רק

בשנות החמישים כשהייתי ילד, היינו עניים מאוד (כמו רוב האנשים) לכן לא חריג היה שנגיע לבית ספר בקיץ יחפים, שבגדינו היו מטולאים (אבל גם מגוהצים במגהץ ברזל עם פחמים) .

אמי למדה הבדואיות לקחת בלוטים ולטחון ולהכין לחם (לא לפני שהוסיפה המון סוכר, כי לחם בלוטים הוא מר), או להכין מחוביזה עם מעט שמן מלח ופלפל קציצות חוביזה.

ארוחת ארבע כללה לרוב, תפוח אדמה גדול מבושל, צלוחית עם שמן ומלח, טובלים ונוגסים - מעדן...

בפסח כמובן שתינו המון תה כשרובו שימש כארוחה, כיוון שמילאנו את הכוסות במצות...
להמתיק את התה השתמשנו בדבלים מעץ התאנה שגדל בחצר, חלקם אמי שימרה לחורף.

כריך לבית ספר כלל שתי פרוסות לחם עבות, לחם שחור (לא התביישו לקרוא לזה כך) ובפנים מרוחה מעט מרגרינה וקצת ריבה שאמי הכינה בעונה מענבים , או שמאלץ עם מלח שהיה בעל טעם בלתי נשכח..

כשגרנו בקרית עמל הצפונית ובעפולה וביבנאל, גידלנו בשטח שליד הבית המון ירקות לצרכי כלכלת הבית.

 

[מינהר]

מכירים את סביון? מקום לא עני במיוחד, נכון?

אז היום הייתי באזור תעסוקה קטן שיש שם בגני יהודה. הכביש צר, בורות בצידי הכביש, לא יאומן. מעניין אם העסקים במקום מתלוננים, ואין עונה.

 

[הדסהש1]

היום ביקראנו בעלי ואני עם המועדון שאני חברה

בו ביד ושם..סיור שיש בו המון רגש ..היו שם מאות תיירים מכל העולם..ולאחר מכן נסענו להיכל השמות של חללי צהל עוד מלפני קום המדינה סיור עם אוזניות שמע..ממש נפלא המקום ארכטקטורה מקסימה בצורת ספירלה...ובקירות שי אבנים מלבניות שבכל מלבן שם של חיל ותאריך נפילךתו..זה לפי השנים..יש עמדות שאפשר לחפש לפי שם את מקום האבן..זה ממש מרגש.בעלי מצא את שמו של אביו שנפצע במלחמת השיחרור ומת ב 53..זה היה מפתיע ומרגש הוא לא התאפק והחל להזיל דימעה...זה סיור חובה..מצאתי עוןד קרובים שנפלו במשך החיים...ועוד אנשים מצאו חילים מקרבה ראשונה או שניה...סיור שלדעתי חובה לעשות...

 

[shron17]

לשפירא תיארת יפה את התקופה הנוסטלגית של הלחם השחור והריבה ,,

ליד הבית שלנהו גדל עץ חבוש ,וגם עץ שזיפים שהניבו שפע של פרי,ומהם אימי הייתה מכינה לנו ריבה למריחה בכריך הלחם -השחור והמפורסם של אז.
&nbsp
בקשר לחוביזה,היינו מלקטים את הפירות העגולים של הצמח ואוכלים.(קראנו לפירות הקטנים של החוביזה: "לחם ערבי".)
&nbsp
גם את ה "שמאלץ" שהזכרת אימי הייתה מכינה,ומוסיפה לקערת פירה תפוחי -אדמה.
היום אני מבינה למה כול כך הרבה סבלו משומנים בדם,לאחר שאכלו את השמאלץ הידוע.
&nbsp
כילדים לא הרגשנו מעולם מחסור,האימהות החרוצות ידעו לאלתר ארוחות וליצור יש מאין,
גם היינו ילדים מנומסים ומעולם לא באנו בדרישות להורים ,שמחנו בחלקנו והיינו מאושרים,
שלא כמו הדור הצעיר של היום שחייבים כול דבר שרואים מיד לרכוש ,וצריכים דמי כיס,
וההורים נהפכו לכספומט.
כזיכרון רחוק, זכור לי שגדלנו כילדים שמחים ומאושרים,שיחקנו הרבה מחוץ לבית ,היה אויר נקי וצח ללא זיהום המכוניות.(למי היה אז רכב ?) .
בעונת הגשם היינו הולכים מביה"ס הביתה לאט לאט בשלוליות עם מגפי -גומי,ומגיעים לבית חמים שהיה בו תמיד בחורף מרק מהביל וריחני לארוחת הצהריים.
כעת נותרו לנו רק הזכרונות והטעמים מהימים הרחוקים ההם.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ציפי ב החמודה]

שנות ה-

50

אני מאד זוכרת את השנים האלה, את המחסור בכל דבר, את העזרה ההדדית,
הכביסה והבישול על פרימוס ופתיליה, גז עדיין לא היה וגם לא פריג'ידר, אבל
לנו היתה במטבח כירה חשמלית, שהשתמשנו בה לעיתים רחוקות, כדי לחסוך
בחשמל וגם היה לנו מגהץ חשמלי ולא מגהץ על פחמים, זה היה בשנים
קודמות ולמרות גילי המופלג, אני לא זוכרת את זה,עוד אני זוכרת בתקופה הזאת
את אבקת הביצים, שממנה עשינו חביתות (לא לצחוק, אני מאד אהבתי את זה),
היום אנחנו זוכרים את זה עם המון אהבה וחושבים שהיה טוב, אבל אם זה היה
כל כך טוב, אז מדוע כל ההמצאות וכל הקידמה, כנראה שזה לא היה הכי טוב,
אבל זאת גדולתה של הנוסטלגיה, זוכרים רק את הטוב.

 

[shron17]

לציפי, ילדים זוכרים את הטוב ,והמבוגרים זוכרים את הקושי.

מאותה תקופה אצל הילדים נותר רק זיכרון חווייתי,מאימא שיצאה לחצר לכבס את הבגדים לילדים בתוך דוד מתכת שהונח על אבנים והתחמם זמן ממושך על מדורה קטנה ,זה היה קושי גדול לאימהות ,בפרט לכביסת החיתולים לתינוקות.
או להתמודד עם בלוקים של קרח,שהכניסו למקרר לצינון המזון, כיום נשמע הזוי.
או תנור הנפט שחימם את החדר,וזיהם את האויר.
וגם לא פשוט היה להדליק דוד מים חמים לרחצה,הדליקו פתיל עם נפט בחלק התחתון של הדוד ,וכך התחממו המים שעות ארוכות.
כפי שציינתי להורים היה היה מאוד קשה, לילדים ששיחקו בחוץ לא היו דאגות,להם נותרה רק החוויה.
&nbsp

 

[shron17]

למינה ,חלק מהפרגים מקדימים את העונה,אבל רובם יפרחו באביב.

קיים סדר בטבע של חילופי עונות:
בחורף הכלניות אחר כך לקראת האביב מחליפים אותם הפרגים ,
באביב יש גם חרציות צהובות שאחר כך בקיץ מחליפים אותם הסביונים.
זכורים לי שבתקופת ילדותי היו המון סוגי פרחי -בר ,בכול מקום פרחו חצבים ,נרקיסים פרגים, חרציות, תורמוסים מדהימים עם הפרחים הסגולים,אבל הכול נגמר לפני כ- 30 שנה - נהרס ונכחד לגמרי בהרבה אזורי בניה ,כאשר החלו להפוך את הקרקע ולבנות בניינים.