בוקר טוב- והשאלה שלנו להיום

[עוד שרון]

בוקר טוב- והשאלה שלנו להיום

"אמא תגידי לו"- איך אתם פותרים מריבות עם האחים/אחיות שלכם? מסתדרים לבד? פונים להורים לעזרה? לא רבים בכלל.....? אנחנו כבר לא רבים אבל כשהיינו קטנים, הלכנו מכות וההורים שלנו לא התערבו ואמרו לנו שאנחנו צריכים להסתדר לבד- אבל אם היו צעקות וזה עשה רעש, זה מה שהיה מרגיז את ההורים שלי והם היו מתערבים ושולחים כל ילד לחדר שלו. ואיך אצלכם?

 

[חני ב]

אני יכולה לספר לך

איך זה אצל הילדים שלי שהפרש הגילאים הוא 5 שנים (פחות יומיים). רבים נון-סטופ, אך אני כמעט לא מתערבת. מדי פעם שואגת כשהם עולים לי על העצבים. שמעתי כבר כמה פעמים פסיכולוגים שאומרים שאסור להתערב אלא אם זה מגיע למכות +דם

. לגבי אחותי ואני, אם אחזור שניייייים אחורנית, לא היו מכות רק הקנטות.

 

[נסיכת אהבה]

ה-פיתרון ../images/Emo8.gif

בד"כ מנסים לפתור לבד- בכל זאת גדולים, אבל כשהיינו קטנים כל הזמן היה "אמא תגידי לו" ו"אמא תגידי לה". מסכנה אמא שלי

 

[allheart]

חחחחחחחח . שאלה טובה

כיום אנחנו כמעט ולא רבים, כשיוצא כבר ויכוח אנחנו מסתדרים לבד. אבל כשהיינו קטנים אין יום שעבר ללא הפזמון-"אמא תגידי לו/ה" וכמובן "הוא התחיל". ההורים היו מתערבים רק כשהיינו הולכים מכות.

 

[גרב מצחינה82]

הפתרון בגירסת הגרב

כשאני ניכנס לריב עם האחים שלי אני ישר מלשין להורים ככה אני לא צריך לשבור את הראש-הם עושים בשבילי את העבודה ואני עומד בצד ומחייך תלשינו על האחים שלכם! אל תנסו לפתור לבד זה תמיד הפתרון הכי פחות טוב.

 

[Dorin555]

חחח

אני ועוד איך רבה עם אחותי, לפני שזה מגיע למכות ההורים שלי לא מתערבים. אצל אחים שלי הם חייבים להתערב לפני שלאדעת מה יקרה

 

[noooga]

אממ..

בד"כ פותרים לבד.. לא שיש מריבות כ"כ כי האחים שלי בוגרים ואין אצלנו "אמא תגידי לו".. אבל לפעמים לפעמים לפעמים ההורים שלי מתערבים וזהו, נגמר.

 

[esti28]

אמא, תגידי לו

מנסיון עצוב ומר (לא כאם, אלא ככזו שהיתה קוראת "אמא תגידי לה", אסור להורה להתערב.אפילו שזה מאוד קשה ואת מרגישה חובה להתערב ולהגן. גם אם זה נגמר במכות רצח או יותר מזה, לאח (אחות) המרושע אחר כך נדמה שהאם נגדו, ולפעמים מסתבר שגם בתור מבוגרים לא שוכחים את זה...

 

[E y e s]

ה"שופטים" בבית

כמו שזה טבעי ששני אחים קטנים רבים, ככה זה טבעי שהם יפנו להורים. ההורים משמשים, עבור ילדים, כמעין "שופטים", שתפקידם לשפוט מי הוא ה"צודק" ומי הוא ה"רשע". כמובן שברוב המקרים, אין אף אחד שהוא באמת צודק או רשע. ולכן הדבר הגרוע ביותר שהורה יכול לעשות או להעדיף אחד על השני. כשהיינו קטנים היינו רבים המון, על כל שטות קטנה, ופונים להורים. עכשיו יש רק מריבות קטנות, וכמובן שלא פונים להורים. אני חושבת שאם המריבות ממשיכות עד גיל מבוגר זה מסוכן- בשלב מסוים (לצערי, אבל אלו החיים) ההורים כבר לא יהיו בסביבה "לשפוט"...

 

[xer]

עד כמה שזכור לי

היה את הקטע שאני ואחותי היינו מגיעים למריבות מאוד קולניות,ואמא שלי לא הייתה מתערבת,לעומת זאת אבא שלי תמיד רצה להתערב ולהפריד,ואמא שלי תמיד החזיקה אותו ואמרה שלא יתערב,שהם יפתרו לבד. ואני זוכר בקטע של ההלשנה,הייתי עושה דבר חכם,שעד היום אחותי לא שוכחת לי את זה. כשהיא הייתה אומרת לי שהיא תלשין עליי להורים,תמיד הייתי אומר שההורים כבר יודעים על זה,ואז היא בכלל לא דיברה איתם על זה.

 

[פילפולה]

גם אצלי תלוי זאיזה גיל...

כשהיינו קטנים אז היינו רבים. אם רבנו מכות וההורים היו רואים את זה הם היו צועקים ומפרידים אבל בעקרון במשך השנים שיכללנו את זה כך שהם לא ראו. היום אנחנו כבר סתם מתווכחות אבל אם אחותי תרצה להכות אותי אז יכו אותה-מהסיבה הפשוטה, שאני לא מכה אף אחד [זה סתם חסר תועלת אלה אם כן בחור מטריד מולי] ואחותי גדולה ממני פיזית וחזקה... כשאחי היה קטן היינו דיקטטוריות-אבל עכשיו כבר התחלנו לריב וכו'. פיל

 

[mישמישית]

אצלי .........

אם אח שלי אני רבה כך שאנחנו כימעט מתים ושניה אחרי שאנחנו מתחילים ליבכות או משהו כזה מישהו מאיתנו מספר בדיחה ואז אנחנו צוחקים ביחד אם אחותי הגדולה אני מנסה להימנע מלרים כי היא יותר גדולה והרבה יותר חזקה אצל אח שלי זה דיי שווה