בוקר טוב וחג שמח

[יוליקה]

בוקר טוב וחג שמח

חום כזה אני לא זוכרת בשבועות...
אני נוהגת להחליף חורף בקיץ בארונות אחרי שבועות...
השנה אני דוחה זאת בחודש... בגלל הנסיעה שלנו בחודש הבא
לסקנדינביה... אצטרך עדין חלק מבגדי החורף...

היום ניסע לנצרת למרכז המזון...

 

[יוליקה]

מי היה כאן בתקופת הצנע והיה מבוגר לזכור??

למה חילקו למבוגרים ביצים תורקיות ורק לילדים ביצי תנובה
דב יוסף שר הצנע
אני לא יודעת למה כתוב 49-50... אחי נולד ב-1952 ועדיין היה צנע
אני זוכרת את התלושים... ואני זוכרת את סבתא שלי שנסע לאיזה מושב
להביא חלב מעבר לקיצוב... והיא הכינה בבית גבינה לבנה...

 

[מינהר]

יוליקה, גם אני זוכרת את הצנע ואת התלושים.

עד שנת 1955 בערך.
אני לא חושבת שראיתי ביצה אמיתית, לא תורכית ולא ישראלת. עשינו חביתות מאבקת ביצים. ואני זוכרת שהלכתי עם סבא שלי לפוד קונטרול. לא ידעתי את פרוש המילה, אבל הכרתי אותה.

 

[הדסהש1]

חג שמח..אני זוכרת את תלושי המזון.את אבקת הביצים..

החום בתקופה זאת - אסון...התקופה היתה שונה היתה אחוות שכנות שונה מהיום..יום כביסה משותף...היו היו זמנים...

 

[ציפי ב החמודה]

תקופת הצנע

אני זוכרת ולא שוכחת,אצלנו בבית לא היו ביצים וגם לא בשר, העברנו את
תלושי המזון שלנו לדודה שלי, שבישלה גם עבורי ועבור אימי, אבי כבר לא היה
בחיים (הערבים יימח שמם רצחו אותו) ןאחי עבר לגור בעיר אחרת כדי
למצוא עבודה, אימי עבדה אז במועדון "תיבת נוח" של הועד למען החייל
והיתה מביאה משם אבקת ביצים, שמשום מה החביתות ממנה היו לי מאד טעימות,
עם חלב לא היתה לנו בעיה, דודי היה חלבן וגרנו קרוב אליהם, הבעיה היתה
לאכסן, כי לא היה לנו מקרר חשמלי רק מקרר עם קרח, אני זוכרת שהמוכר
היה מחלק כל בלוק ל-4 חלקים ומוכר כל חלק במחיר של שליש ואף
אחד לא העיז לפצות פה,
אח ,היו זמנים, היום אנחנו רואים את זה כנוסטלגיה יפה, אבל זה בכלל
לא היה קל לחיות בתקופה ההיא, לא שהיום כן, אבל בעוד עשרים שנה
(אם נחיה), נזכור גם את התקופה הזאת ונתגעגע אליה.
חג שמח.

 

[נימה3]

בראשית שנות החמישים כבר הייתי בקבוץ

אבל לפני כן בבית של הורי אני לא זוכרת ביצים תורכיות וישראליות אני זוכרת את התלושים. לדודי היתה רפת על ידנו אז לא היתה בעיה של חלב, אבל אכלנו בצמצום. בקיבוץ בשנים הראשונות למרות שהיה לנו לול ורפת קימצנו ואכלנו חצי ביצה לארוחת הבקר וחצי עגבניה וקציצות מלחם, את החלב מהלנו במים גם את הריבה מהלנו במים. את התוצרת החקלאית היננו צריכים לשווק לתנובה כי זו היתה ההכנסה היחידה שלנו. תמיד התלוננו כי לפרות ניתנו תנאים טובים יותר מאשר לחברים. ובכל זאת נשארנו בחיים.

 

[שפירא מאיר]

אני בהחלט זוכר את התקופה אבל לא את התופעה...

אמנם הייתי ילד קטן, אבל גרנו בצריף, ובחצר אמי גידלה שלל ירקות, ארנבות ותרנגולות, וכך היו לנו כל מה שצריך,
אבל בתקופות שלא גדלו ירקות, היינו די רעבים, ואז אמי למדה מהבדואיות של קוס-קוס-טבעון להכין קציצות מחוביזות ולחם מבלוטים (זה היה מר, והפסקנו די מהר), וזה היה האוכל העיקרי תקופות ארוכות, וכמובן לחם שהייתי נשלח לקנות כל בוקר מהמאפיה שלידנו בשני מיל (הלחם החם היה מגיע הביתה בלי "הפינה" שלו.....)

גם היינו עניים מאוד ולמדנו להתגאות בבגדים המטולאים שלנו, אבל מגוהצים. לי ולאחי היו זוג סנדלים אחד כי לא היה כסף לעוד זוג, עד שהם התרפטו ושמחים ועליזים הלכנו לבית ספר יחפים (כתה א' - 1951).....

בפסח ארוחות שלמות שלנו היו תה ובו מפוררים מצות עד שאין נוזל, ובסוף אוכלים את הדבלה מהחצר שהמתיקה את התה.
כשהיה כסף קנו לנו "לבן" עם כפית סוכר באשליה של שמנת.
אבל המצב הכלכלי של כולם היה רע, בבית הספר קיבלנו חצי-מחברת, כתבנו בעיפרון פחם ואחר כך עם ציפורן דיו מחוברת למקל. בכתה ד' כבר לכולם היה עט כדורי "גלובוס" נוזל...

תמיד טוענים שאנשים נוטים לנוסטלגיה ושוכחים שמה שנראה היום כחוויה, אז זה היה סבל.
זה לא תופס אצל בני דורי, כיוון שבעינינו זה היה מצב נתון וגם כולם פחות או יותר היו באותו מצב, ובכל זאת הסתדרנו ואפילו במקרים מסויימים יותר טוב מהיום.
למשל

כבר בכתה ד' את הגרוש של התרומה לקרן קיימת כל יום שישי שהיינו מביאים בשקית זעירה מחוברת לצואר, אבל בכתה שלי ההורים הבינו ונתנו לנו שני גרוש, כאשר הגרוש השני הלך לקופת הכתה, בחופשים התנדבנו ללכת ל-"גיוסים" בקיבוצים והכסף לקופת הכתה, וכך בחופש הגדול שילמנו על הדלק לבעל משאית שהבן שלו היה בכתה, הוא הביא אותנו למקום מסויים (ואסף אותנו במקום אחר מוסכם) ומשם טיילנו ברגל משך שבועיים או יותר (בכיתות גבוהות זה היה לחודש, כך לומדים לשרוד בשטח),
עם תרמיל ומקל , בקבוק מים (לא היו מימיות) לחם כמו אבן וגבינת עיזים מהבדואיות (שוברים חתיכה מהלחם וחתיכה מהגבינה, מוסיפים מים ולשים, יחד עם זעתר טרי מהשדה, אכבר אוכל.

כך הכרנו את הארץ ברגל עם מפות בריטיות והתנ"ך.
ורק כך מתחברים למולדת שלך ולא כש-"טיול" משמעו ללכת לקניות בקניון או מנגל ביער בן שמן.....

 

[shron17]

הודות תקופת הצנע ,,

זכור לי בתקופה בה הבן שלי היה בגן-חובה,(גרנו אז בבניין הסמוך לגן -הילדים.)
יום אחד הוא חזר מהגן הביתה בצהריים ,כשבידו הוא אוחז צרור- ירוק ואמר לי,שהם למדו בגן על תקופת -הצנע ולכן הוא הביא לי צרור-חובזה עם עלים גדולים וירוקים,וביקש שאכין לו עלים ממולאים באורז,ואבשל כמו שעשו פעם.(לפרי החובזה-היו הילדים קוראים לחם ערבי.)
מהסיפורים ששמע בגן ,הוא כול כך רצה להתחבר לטעמים של אותה תקופה,ולהכין ביחד איתי מתכונים של פעם,והתחיל להתעניין מאוד בנושא.
מאחר וגדלתי במקום חקלאי שגידלו בו עצי-פרי, ירקות ,עופות, ועיזים, חלב ומוצרי -חלב ביתיים בכלל לא חסרו,כך שלא ממש חשתי את התקופה של הצימצום והידוק החגורה.
אומנם למדתי על אותה התקופה, אך לשמחת לא חוויתי אותה.

 

[תמר שרוני39]

שנאבס , גם אנחנו היינו בקיבוץ .

לכן לא ממש הרגשנו את הצנע , לכולם היה את אותו האוכל, אותם הבגדים קובית שוקולד וסוכרית טופי ביום שישי ואף פעם לא היינו רעבים .לא ממש זוכרת מה אכלנו , אבל בימי שלישי בצהרים היה דג פילה . בשעה ארבע היו פותחים את חדר האוכל עבור החברים הרעבים , שחוזרים מהעבודה . על השולחן הראשון שמו ממרח דגים בצנצנות . זכוכית הממרח הובא מאנגליה ונקרא tea time היה לו ריח מאוד חזק של דגים וטעם של..........אבל זה מה היה .
זוכרים את פקחים שעצרו מכוניות ואוטובוסים ועשו חיפוש?. בעיקר אחרי ביצים ועופות מוברחים .
לסכום , חיינו בגן עדן , לא שזה באמת היה גן עדן אבל לא ידענו על אפשרות אחרת . זה מה היה , היה כף גדול.

 

[שפירא מאיר]

ההשפעה ניכרה עד אמצע שנות השישים - המיתון

לדעתי ודעת רבים, המיתון הכבד של שנות השישים היה בעצם הסיבה האמיתית לפרוץ מלחמת ששת הימים.

לקראת ה-70 המצב התייצב בעיקר משום שסיני היתה למקור פרנסה טוב לאנשים (אני עצמי ירדתי לעבוד בעיר הנפט אבו רודס) וקבלנים הפכו למיליונרים.....

התגייסתי לצהל ב-1964, והמיתון ניכר בכל.
הציוד היה בלוי ומיושן, נשק היה די עלוב ותחמושת במשורה.
בארוחת בוקר למשל קבלנו חצי ביצה, חצי עגבניה,4 זיתים, לחם חופשי, מרגרינה חצי חבילה לשולחן, ותה חופשי......
עד היום בחורף, ארוחת בוקר שלי סלט קטן עם כריך חמאה ותה.....

 

[מינהר]

ככל שאני זוכרת ההתאוששות מן המיתון החלה עוד לפני

מלחמת ששת הימים. והסיבה למלחמה היתה פעילות מצרים, ירדן וסוריה לתקוף את ישראל. סגירת מיצרי טיראן, סילוק האום מסיני ע-י מצרים, פעילות סורית עוינת בצפון והטית הירמוך. והצטרפות ירדן לשתי אלה.

 

[שפירא מאיר]

להיפך

המיתון החל ב-1965 אחרי עליה גדולה ברמת החיים, החלה נפילה שתפסה תאוצה, חשבו שהשיא היה ב-1966 אולם מסתבר שהמיתון עוד עלה, וב-1967 הגיע לשיא מטורף עם אבטלה מורחבת בכל הארץ וממשלה שלא ידעה איך להתגבר על כך. ורק המלחמה העלימה את המיתון וגרמה לפרוספריטי.

מה שהזכרת, אלו התרחשויות שהלכו והצטברו החל מ-1964 וסגירת מיצרי טיראן היו התירוץ הרשמי של הממשלה לפתיחת המלחמה, למרות ששינוע סחורות דרך אילת אז לא היה בגלל המיתון.
כיבוש סיני הגדה ורמת הגולן היה חבל ההצלה של הממשלה.
וזה גם מה שהחל לסבך אותנו עם השליטה בגדה, מה שלא הסתיים עד היום ורק הולך ומסבך אותנו. עם כל העולם שגם ככה שונא אותנו.....

 

[מינהר]

אני זוכרת את הפילה. יבוא מנורבגיה.

קציצות הפילה היו די טעימות, כשהוכנו עם שום ושמן.

 

[תמר שרוני39]

מינהר , אינני זוכרת מה אכלנו

ביתר ימות השבוע , אבל יום שלישי , ............בימינו היו קוראים לו "יום שלישי השחור" , בגלל הדג פילה . עד עכשיו אינני אוהבת אותו , מדי פעם נשברת ומנסה ובסוף זורקת הכל לפח . לכל ארוחת בוקר קיבלנו דיסת סולת , שכפי הנראה בושלה על מים , כי חלב לא היה בנמצא . כלומר , היתה רפת , היו פרות והיתה תנובה שלקחה כמעט הכל . על השולחנות בחדר האוכל , לא היה סוכר אלא "מי סוכר" תערובת של קצת סוכר והרבה תחליף . אבל כאמור זה מה היה , לא ידענו על אופציה אחרת ,ועם זה נצחנו .