בוקר טוב ויום שישי שמח, הרהורים שיוצאים מהלב.

[1ניצת השקד]

בוקר טוב ויום שישי שמח, הרהורים שיוצאים מהלב.

תכף ומיד ארחיב בנושא.

 

[1ניצת השקד]

כדרכי אני צופה בתכנית הבוקר של אברי גלעד

בערוץ 13, אחד הנושאים היה אפשרות להאריך חיים עד גיל 201 שהוכח מחקרית שאפשרי.

במקאו עושים את זה כבר בשנים האחרונות, ואני ממרום גילי חושבת בליבי האם יש אנשים שפויים שרוצים לעבור תהליך שיאריך את החיים בעוד עשרות עשורים?

ולמה אני משקיעה מחשבה בזה...........

יש לנו (היו לנו) המון חברים ועם ובמשך השנים האחרונות הם הולכים ומתמעטים, כל חבר שנעלם לנו מקשה עלינו כי זה לחיות בצל הזכרונות, אותי המחשבות בנושא מאוד מעסיקות, בשבוע שעבר היו לנו 2 הלוויות, לא כותבת את זה בזמן אמת על מנת לא להעכיר את אוירת הפורום.

הבוקר אנחנו הולכים להיפגש עם זוג חברים טובים כאשר החברה לקתה לפני 4 חודשים במחלת ה als שזה ניוון שרירים קשה ביותר ומצבה כיום שהיא כבר לא מדברת ויש לה מכשיר שמזין אותה בבטן, לא יודעת איך המפגש יעבור אך מרגישה שליחות בזה שאנחנו נארח להם לחברה לכמה שעות, אם תרצו אדווח איך היה ומה היה במפגש, זה רק אנחנו והם לא עם עוד חברים כי היא לא יכולה להכיל כמות של אנשים ובטוח שלי לא יהיה קל כי אני מאוד רגשנית ותפקיד הדיבור יוטל עלי והיא רק תקשיב ותהנהן, אז מי צריך ורוצה לחיות עד גיל 201.

 

[שפירא מאיר]

אבל אפשר גם לראות את חצי הכוס המלאה

איך אמרו פעם- "אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב לך, סימן שאתה מת"...

אני משתדל, ואני רואה שגם אנשים בפורום כך, למצות את הזמן שלי בעשייה גם אם יש לי דברים שקשה לי לעשות ואני מקבל סיוע , למשל, עוד שבוע אני טס לכרתים וכמובן שמסתייע בעובדי הנמל בהעברות בטרמינלים שלא נגמרים ובעליה למטוס (כאן ברכב חשמלי עד השרוול ובחזרה כנ"ל, בכרתים מקבל ליווי עד היציאה ובחזור מוסע עד לתוך המטוס).

גם 14 הספרים שכתבתי (12 מהם בפנסיה) ומערכי הדרכה הם עיסוק מלא, ואני משתדל לצאת לטייל בארץ לכל מקום שאין צורך ביותר מהליכה קצרה מאוד.

לגבי מתים, כאשר חמותי נפטרה, הנכדה הגדולה שהיתה אז קטנה ושאלה אותי מה נעשה כעת? עניתי לה שאנשים נולדים, חיים ומתים ואין מה לעשות אלא רק לזכור אותם ולהמשיך, וכעת בואי נשחק שש-בש.....

כשההורים שלי נפטרו זה ממש לא הזיז לי אחרי שכל החיים בהיותי בביתם סבלתי מרורים (ולא אפרט) , מאידך, דוד שלי שהיה חביב עלי נפטר לפני כשבועיים וכמובן שלא הלכתי ללויה כיוון שאני מנוע מכך (ספרתי למה) , אז בשבילי הוא זכרון ואני ממשיך בחיי בלי להיות מוטרד מכך, כיוון שגם יומי יבוא (מקווה שכמה שיותר מאוחר...) וזה דרך העולם, ואני לא מוטרד במיוחד מכך.

אני לא רואה טעם להטריד את עצמי , למרות הצער, ביותר מידי בקשר למותם של אחרים, ולא רוצה לסחוב על הגב מטען כזה (גם ככה קשה לי ללכת...

) אלא להמשיך לחיות כמה שנותר לי במבט קדימה לאופק הבלתי ברור.....

 

[1ניצת השקד]

איזה כף לך שאתה יודע להפריד בין הדברים,

אני מלאת עצב ויגון על חברים שאיבדנו ועל אלה שחולים ואין מזור למחלות שלהם, ממש עוברת איתם תהליכים ריגשיים והלוואי ויכולתי אחרת.

 

[יוליקה]

צודקת... מספיק לנו מה שנתנו לנו

אמש שוחחתי עם חברה מסן פרנציסקו, היא סיפרה
שהזמינה כרטיס טיסה לארץ לכנס מחזורים שלה,
אבל קיבלה רגליים קרות וביטלה את הטיסה, כיון
שקיבלה הודעה ששתי חברות שלה מהמחזור נפטרו
בזו אחר זו... היא חיכתה בקוצר רוח למפגש אבל סיפרה
שאין לה חשק להגיע למפגש שרק יעציב את ליבה כי
חברים וחברות הולכים לעולמם וזה כואב...

 

[הדסהש1]

בוקר אור היום אבי מציין 98 שנים.כמו שאמרתם כבר אין לו

כמעט חברים שכבר אינם איתנו.עוד מצבא הבריטי וחיל האויר שלנו.הוא היה איש צוות קרקע.היה קצין בדרגת סא"ל שלפני עשרות שנים היה דרגה גבוהה.הוא חי את יומו בעזרת מטפל פיליפיני שדואג לו כמו בן.כי הוא לצערי סיעודי.לא האמנתי שהוא יגיע למצב שכזה.אבל שמחים כל יום שהוא איתנו...לגבי הארכת החיים אני לא רוצה להאריך את חיי לחיים של סבל וזיקנה שזה דבר טבעי...רוצה להנות כל יום מחדש.לא עושה תוכניות כי אנו לטא יודעים מה צפוי ביום שלמחרת...

 

[ציפי ב החמודה]

בוקר טוב

הדסה, יומולדת שמח לאביך,
היום גם יומולדת לא הכי שמח לבןזוגי הנצחי אורי, למה לא הכי שמח, כי בשנים
האחרונות כבר אין אצלנו שמחת חיים מכל מיני סיבות, אבל איכשהו אנחנו
שורדים,
בעניין הארכת החיים, אני מכירה כמה אנשים, שהם אפילו יותר מבוגרים מאיתנו,
שאפילו שהבריאות שלהם לא מי יודע מה, אבל הם יודעים להנות מכל רגע בחיים,
אולי הם ירצו לחיות קצת יותר שנים אבל אני באמת חושבת שלא נעים להמשיך לחיות כשכול החברים והמשפחה הופכים להיות זכרונות.

 

[שפירא מאיר]

אילו יכולתי להאריך את החיים, היה לי נעים מאוד...

מי שרוצה שזכר חברים או בני משפחה לא יישכח, שיכתבו עליהם ספר או חוברת ויחלק למשפחה.

רק כאשר כתבתי את ספר הזכרונות שלי "קורות חיי" לפני כשמונה שנים, רק אז באמת הסתבר לי שעשיתי כמה דברים בחיי כולל כאלו שאין כבר מי שיספר עליהם ונמוגו עם הזמן (למשל- "כיתת-השועלים") , רק מה שמצער אותי שבני המשפחה מעדיפים את המדיה הדיגיטלית השיטחית על פני קריאת ספרים (וכל הספרים שלי היום על דיסק און קי) ולמרבה הבזיון אשתי והבת קוראות המון ספרים, אבל לא קראו את הספרים שלי....
אני מתנחם בכך שאחרי שאמות יתחילו לקרוא בספרים שלי.

אני בן 73 (עוד 3 שבועות) ואני מכיר זקן בן 85 שעדיין מטייל במרץ בלי שום מגבלה, מזלו ושימשיך ככה.

אז כל אחד וההיבט שלו על החיים.

אתמול קניתי לאשתי ולי בקבוקי מים רב-פעמיים מנירוסטה של ליטר (190 שקל האחד) במקום הבקבוקים מפלסטיק שפולטים רעלים והמים המינראלים שלפעמים זולג לתוכם חרה של פרות ממעין הסלוקיה...
ואנחנו ממלאים מים מהברז כיוון שאנחנו ניזונים מבאר שכונתית שהעיריה מנטרת את המים מידי פעם.
היום היא אומרת שכדי שיהיה על השולחן זה בסדר אבל זה כבד מידי לשאת אותו, אז אני הולך היום לקנות בקבוקים כאלו של חצי ליטר.....

גם קניות אחרות אין לי כח לסחוב ואני אומר לה תמיד שתכין רשימה כי פעם בשבועיים אני עושה קניה מרוכזת משופרסל באינטרנט עם משלוח וזה מה שיש, שלא לדבר על כך שרק מחיר הסיגריות שלה מעלה את רף הקניה בחדות.

 

[בת חן191]

הארכת חיים-תלוי באיכות החיים,ובאיכות האנשים הסובבים אותך

לא פעם ולא פעמים אני חושבת לעצמי -כמה סבל יש בעולם
הן באישי לאנשים , והן מסביבי וכל פגעי הטבע, המלחמות, והתאונות והמחלות

וזה מדכא,
בגיל 94 אימי אמרה לי תראי ביתי כמה החיים יפים,
רציתי להבין את המחשבות שלה ואמרתי לה מה כל כך יפה אמא??
ומניתי לה את כל הצרות שיש בעולם שכתבתי לעיל"

הסתכלי סביבבך ביתי , וראי כמה יפה הנוף , כמה יפים הפרחים, העצים,הצפרים המציצות כל בוקר השמש העולה כל בוקר כמה יפה הזריחה והשקיעה

אני תמיד נזכרת בדבריה,וכל יום מתגעגעת אליה יותר,
המון אאנשים טובים נעלמו לי בדרך,,,וזה קשה,

 

[יוליקה]

אמי ע"ה שהלכה לעולמה בגיל 90 לפני כ-5 שנים

ידעה להנות מהחיים כמעט עד שעותיה האחרונות...
היא היתה עכבר ספרים וקראה בלי הפסק
אהבה מאד קולנע היה לה מנוי לספרית וידאו ממש מול הבית
ידעה לתפעל את המכשירים יותר טוב ממני...
אהבה לצאת למסעדות, הנכדים היו לוקחים אותה כל שבוע למקום אחר,
עד לשנים האחרונות גם היתה נוסעת לחו"ל איתי בדרך כלל
אהבה לצחוק עם חוש הומור בריא, לכן נכדיה וחבריהם אהבו לבוא אליה,
היא היתה מעודכנת ממש במוסיקה שלהם לד אהבתה למוסיקה קלאסית...
אהבה מחזות זמר והיינו מבלים איתה בתיאטרון...
בקיצור גם בגיל 90 ידעה להנות ואז בבת אחת כבה נרה....

 

[נימה3]

הארכת חיים תלויה כמובן בכל אדם ובמשמעות שיש לו בחייו

כשאני סוקרת את חיי אני יכולה לשמוח שעשיתי כמה דברים בחיי, שנשארו שמורים בזכרוני אבל היום אין לדברים האלה שום משמעות לא בעיני ולא בעיני הסובבים אותי. כלומר יכולים להעריך, לציין מדי פעם אבל זה לא גורם לאף אחד לבקר אותי לעתים יותר קרובות . המגבלות שלי היום כן מטילים על בני משפחתי יתר אחריות, אבל למען האמת אני עצמי נמנעת מלהעמיס עליהם את מגבלותי וצרותי באשר אני מודעת לצרכים שלהם ולמחויבויות שלהם . אז השלמתי עם זה שאני אחרונה בשרשרת המזון ולכן אין לי שום יומרות להאריך חיים. משתדלת ליהנות מהרגע ולהיות ערנית לסובב אותי.
אמש צפיתי בטלויזיה בסרט מאד נחמד ורלונטי לדיוננו , השם "ארוכה הדרך" שני זקנים יוצאים לדרך לעשות את שביל האפלצ'ים באמריקה. דרך מאד ידועה ומאד ארוכה ורבת מכשולים. ראשית הנופים מקסימים כמובן ושני הזקנים היחסים ביניהם, הבעיות שנתקלים בדרך ובעיקר המשחק רוברט רדפורד וניק נולטה ואמה תומפסון. אם יזדמן לכם. מומלץ צחקתי בכל פה.

 

[בת חן191]

אריכות חיים של אדם לא נקבעת לפי מעשיו בעל כורחו

אדם נולד, בעל כורחו אדם מת ,לפי מה שנקבע ממקור מסוים
יש אנשים שעושים פחות, וחיים יותר יש אנשים שעושים הרבה וחיים פחות

יש אנשים שחולים כל החיים ,וחיים ארוכים, ויש צעירים שברגע אחד מדום לב
נקטעים חיים , הכל נקבע מראש, ואין ביכולתינו לשנותם,

 

[שפירא מאיר]

תוחלת החיים של האנשים עלתה רק בזכות המחקרים

זה שמישהו חי יותר או חי פחות, או מי שחולה במחלות קשות ומי שלא, הכל תלוי במבנה האישי של אותו אדם, מהבחינה האישית והבריאותית כאשר אין אחד דומה למשנהו ואין ליחס לזה שום דבר כמו "הכל נקבע מראש", או "הכל מלמעלה".....

לטעון שהכל נקבע מראש זה כמובן טיעון לא רציני.
יש להניח שאם הייתי הולך לבדיקות כשהייתי צעיר, אלמלא עישנתי 20 שנה, אילו אכלתי אוכל בריא וכו וכו, יש להניח שהיום לא הייתי חולה בשום מחלה אלא רק מתיישן מזוקן כמו כל דבר שמתיישן.

לבן שלי (טבעוני) יש בת היום בת 14 , מאז שנולדה מגדלים אותה עם היבט על חיים בריאים , אין בבית ממתקים או משקאות מוגזים ולא אוכל מעובד, הם נוהגים לבצע הליכות כמעט כל יום ויוצאים בשבתות לטיולים רגליים.

כשבהפסקת 10 ילדים שולפים כל מיני ממתקים, היא מוציאה קופסה עם ירקות ו/או פירות, הילדים שותים כל מיני משקאות והיא רק מים.
(כשהיא באה לבקר, אנחנו מידי פעם מגניבים לה איזה ממתק...)

בשורה התחתונה, היא מעולם לא היתה חולה בשום מחלה.
כנ"ל גם הבן וגם אשתו.
מה שכן, הם לא מקפידים על בדיקות בריאות תקופתיות.

 

[בת חן191]

אני מאחלת לבינך והנכדה אריכות ימים והמשך בריאות הכל זה גנטי

חרף האכילה הבריאה , יש הרבה אנשים עם האכילה הבריאה שלהם, שחולים
הרבה(בריאות למשפחה שלך) ולא שורדים את החיים
המשפחה שלך משפחה אחת ,היא לא מדד לכלל האנושות

במקום ראשון עומד המצב , הגנטי , אם יש פגם בגנים של אדם מסוים שיאכל מהבקר עד הערב בריא
המחלה תבוא, והיום עובדים על כך,,שיחלו בעתיד , לשנות ולהוציא גנים פגועים
ולהחליפם בגנים בריאים,

 

[תמר שרוני39]

שנאבס , בת חן , מן הסתם

התכוונת להגיד שבעתיד יוכלו ולא שיחלו .
&nbsp

 

[בת חן191]

תודה תמר

 

[שפירא מאיר]

זה בדיוק מה שאמרתי !!!

אז לפי משנתך אין מה לעשות כי הכל "כתוב מלמעלה" ???

אז למה לפני 20 שנה הפסקתי בכלל לעשן ? הרי זה לא יעזור לכך שהגנים שלי יצפצפו עלי ויעשו כרצונם, והייתי יכול להמשיך לבזבז כסף על סיגריות ולהיחנק מהעשן עם ריאות דפוקות במקום שהיום אני יכול לנשום לרווחה וליהנות מאויר צח (חוץ מכאשר אשתי מחניקה אותי בסיגריות.....)

כמובן שזה לא רציני.
זו מחשבה תבוסתנית כמו במשל עם שני העכברים,
בהחלט כל אחד צריך לעשות את המכסימום כדי לחיות בריא, ולחיות טוב יותר.

 

[בת חן191]

האם כתבתי הכל זה מלמעלה??

 

[בת חן191]

בודאי שצריך לעשות את המקסימום,,,אבל אם יש גן פגום למשל

של מחלה קשה כמו התנונות השרירים אלף חסות ביום לא יעזרו
אולי יקלו במשהוא אבל לא ימוגר

 

[שפירא מאיר]

לא, במילים אלו כתבה שרון

את כתבת: "...נקטעים חיים , הכל נקבע מראש, ואין ביכולתינו לשנותם,..."

שום דבר לא נקבע מראש. לאף אחד אין החלטה שבגיל 23 יקבל התקף לב, לרוב זה קורה ממצבו האישי של האדם עם שינויים שחלים במשך חייו, מי מוקדם יותר ומי מאוחר יותר.
חשבתי שכבר נפטרנו מתקופת האופל החברתי אנושי שמלפני המאה ה-16 האפלה...