שבת שלום וסוף שבוע עוד יותר טוב
ולא נאלמתי דום פשוט לא הייתי בבית זהו... ורציתי לספר לכם שבימים אלו ממש אני משתחררת מהעבר הרחוק שלי הגעתי אפילו לגיל בו הייתי בת 4 ונקווה שאני אהיה יותר טהורה אוכל לעזור לאנשים יותר טוב... וזה סיפו נחמד וארוך שהיה בפורום על כוס קפה ממש שווה לקרוא זה מעותק אם לא יצא טוב אז תכנסו לפורום תדפדפו אחורה ותקראו על רגעים של צער ורגעים של אושר... עם היוולדו של האדם,הפקיד בידיו אלוהים,שתי קופסאות: בקופסה אחת, אמר לו,שיניח את כל החוויות הטובות של חייו. את רגעי הנחת,השמחה,את שעות האור והצחוק,כל דבר שימלא אותו באהבה בקופסה השנייה,אמר לו , שישים את כל רגעי הכאב , הצער והבדידות את הרגעים,שמשאירים בו הרגשה של אי נוחות,מועקה וכאבים בקיצור,את כל החוויות הלא נעימות של חייו. שאל האיש:"ואיך אדע להבחין בין הקופסאות?,הרי שתהן אפורות". הבטיח אלוהים:ברגע ,שתתחיל למלא אותן , תדע להבחין. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר,הניח בקופסה אחת.במהלך השנים ,החלה קופסת האושר להשתנות,היא נהייתה צבעונית ועם כל חוויה נוספת נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. ולהבדיל קופסת הצער לא השתנתה מעולם.צבעה נשאר אפור ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד לפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמיים התבקש האדם להציג בפני אלוהים את קופסותיו. הרים האדם את קופסת האושר,והנה היא כבדה,אבל משקלה לא הכביד עליו לשאתה ולהניחה לרגלי אלוהים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה,גם משקלה לא השתנה. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר את רגעי השמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו.שמח האדם בזיכרונותיו והודה לאלוהים,שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער , התכווץ האדם במקומו. הוא לא רצה ,שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו ויגרום לו להזכר בבדידות ובייסורים,במועקה ובכאבים של חייו "פתח את הקופסה " הורה לו אלוהים. פתח האדם את הקופסה והביט לתוכה והנה היא ריקה בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער" אמר האדם לאלוהים"כנראה פגמתי בקופסה במהלך השנים יש בה חור וכנראה ברחו כל רגעי הצער,ואין לי שום רגע להציג בפניך. חייך אלוהים אל האדם "הקופסה שלך אינה פגומה. ככה ננתי לך אותה - עם חור" התפלא האדם ושאל : "לשם מה ?" ענה אלוהים:"לאדם קשה להתנתק מרגים בחייו,בין אם זה רגעים של אושר ובין אם זה רגעים של צער.מאחר ולא רציתי ,שתאגור רגעי צער,נתתי לך קופסה עם חור,שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. מספיק ,שחווית את הצער פעם אחת,אינך צריך לשוב לחוות אותם שנית". "אם כך ,שאל לשם מה נתת לי קופסה?" "אין האדםיכול להמנע מזכורנות, זה חלק ממהותנו. בעוד שאני רוצה שתזכור את הרגעים המשמחים בחייך ולא העצובים ולכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב" ------------------------------------------------------------- זהו אוהבת מתמיד קרן שבת 20 לשאלתך יוג