אני משתפת כמעט בכל
מדובר בשתי בנות 15,13 ובן-11 למדתי לענות בקצרה, מסתבר שהם הולכים לאיבוד ומאבדים עניין אם מרחיבים יתר על המידה כך שתשובה קצרה ועניינית מספקת. לגבי המצב, הפחדים, החרדות, הכעס על מה שקורה - משתפת בהחלט היות ויש להם פחדים, הם שומעים ולא תמיד מבינים והדברים נשארים להם די סתומים ומציקים להם. כשהיו קטנים יותר, הסתרתי המון מפיגועים ועד תמונות מזוויעות שאנו עדים להם שאין סיבה להקרין אותן בפני ילד שאין לו את הכילים להתמודד עם זה, להתגבר על מה שהוא רואה. כמו כן חשוב להקרין אמת. כלומר אם אני מוצאת את עצמי עצובה וילד שואל אותי למה - לעולם אאשר קודם שהוא צודק - אני עצובה. חשוב לא לבלבל את האנטנות שלהם ולענות הפוך כי כך הורסים אותן... לחזק בהם את האימון בעצמם שמה שהם מרגישים ורואים זה נכון (במקרים שזה נכון). מטביעה בהם את היכולת לראות בכל יום יום חדש, שהשמש תזרח גם מחר. צריך ללמד אותם הרבה הרבה אופטימיות בתקופה כה קשה לכולנו.
