בוקר טוב ושאלה לי:
בני בן ה-17 pddnos לומד בכתה קטנה (חינוך מיוחד) בבית ספר תיכון רגיל. הוא לא מרוצה מבית הספר בלשון המעטה הן מבחינה חברתית והן מבחינת הלימודים. מה שרציתי לשאול אם אני חייבת לשלוח אותו לבית הספר או שאפשר להשאיר אותו בבית עד שנפתור את העניין כלומר, מבחינת חוק חינוך חובה. בעלי טוען שצריך לשלוח אותו לבית הספר מחר כי הוא צריך להתמודד עם בעיות ואני טוענת שלא לשלוח אותו לבית הספר כי ממש רע לו ואלוהים יודע מה יהיה (אתמול הוא בא מבית הספר והוציא את כל הספרים מהתיק וזרק אותם לפח האשפה עם חולצות בית הספר). הבן שלי אומר שאם נכפה עליו ללכת לבית הספר הוא יברח משם. יש לנו שיחת סיכום עם הפסיכיאטרית בסוף החודש (לצערנו הרב היא לא יכולה לקבל אותנו בדחיפות כי היא עמוסה) ואמרתי לבעלי שכדאי שנחכה על לפגישה זו ושלבינתיים נשאיר אותו בבית. בעלי לא מקבל את זה והוא טוען שאני מוותרת לו ושאם יעבירו אותו בית ספר הוא יהיה עם ילדים בעייתיים יותר, אבל אני אומרת שמה שחשוב זה אושרו של הבן, לא חשוב לי הלימודים והבגרויות כמו שחשוב לי שהבן שלי ילך בבוקר עם חיוך על הפנים לבית הספר ושיחזור ושיאמר שהיה לו נחמד בבית הספר כמו שהיה לו בחטיבת הביניים. בקיצר אני ממש נואשת ועייפה, ממש עייפה מכל המאבקים האלו שנמשכים כבר חצי שנה מאז שהוא הגיע לבית ספר התיכון וזה בא הרבה על חשבון הבן הקטן שלנו בן ה-10 שאין לנו זמן בשבילו בגלל הגדול. תודה מראש אורית
בני בן ה-17 pddnos לומד בכתה קטנה (חינוך מיוחד) בבית ספר תיכון רגיל. הוא לא מרוצה מבית הספר בלשון המעטה הן מבחינה חברתית והן מבחינת הלימודים. מה שרציתי לשאול אם אני חייבת לשלוח אותו לבית הספר או שאפשר להשאיר אותו בבית עד שנפתור את העניין כלומר, מבחינת חוק חינוך חובה. בעלי טוען שצריך לשלוח אותו לבית הספר מחר כי הוא צריך להתמודד עם בעיות ואני טוענת שלא לשלוח אותו לבית הספר כי ממש רע לו ואלוהים יודע מה יהיה (אתמול הוא בא מבית הספר והוציא את כל הספרים מהתיק וזרק אותם לפח האשפה עם חולצות בית הספר). הבן שלי אומר שאם נכפה עליו ללכת לבית הספר הוא יברח משם. יש לנו שיחת סיכום עם הפסיכיאטרית בסוף החודש (לצערנו הרב היא לא יכולה לקבל אותנו בדחיפות כי היא עמוסה) ואמרתי לבעלי שכדאי שנחכה על לפגישה זו ושלבינתיים נשאיר אותו בבית. בעלי לא מקבל את זה והוא טוען שאני מוותרת לו ושאם יעבירו אותו בית ספר הוא יהיה עם ילדים בעייתיים יותר, אבל אני אומרת שמה שחשוב זה אושרו של הבן, לא חשוב לי הלימודים והבגרויות כמו שחשוב לי שהבן שלי ילך בבוקר עם חיוך על הפנים לבית הספר ושיחזור ושיאמר שהיה לו נחמד בבית הספר כמו שהיה לו בחטיבת הביניים. בקיצר אני ממש נואשת ועייפה, ממש עייפה מכל המאבקים האלו שנמשכים כבר חצי שנה מאז שהוא הגיע לבית ספר התיכון וזה בא הרבה על חשבון הבן הקטן שלנו בן ה-10 שאין לנו זמן בשבילו בגלל הגדול. תודה מראש אורית