אנחנו חזרנו מאילת
היה נופש מקסים, נחנו, הילדים כייפו כל יום כל היום.
אבל זה מאד קשה: ילד אחד היה חסר בכל חגיגת החיים הזו. הסתכלתי על הים, והגעגועים הרגו אותי, נעצבתי המון (עמוק בפנים, כמובן, לא בא לי להרוס שמחות למשפחתי)
מבחוץ הייתי שמחה, מחייכת, שחינו המון עם שנורקלרים, עידו נהנה מאד בים עם מצופים.
היה כיף, אבל הכל מהול בעצב. לא שכחתי את גיל ולא לשבריר שנייה.