בוקר טוב ושבת שלום

[yaely2]

בוקר טוב ושבת שלום

שוב בריאות בריאות בריאות ונחת.

אני עדיין נסערת.
ציפי זו לא חברה שלי ולא הייתה חברה שלי זו המורה מכיתה ח'. חרדית וישרה כמו סרגל. כמה הטיפה לנו שאסור לרכל ושמצוות בין אדם לחברו קודמות לכול דבר. היא אמרה עליי, לזה שהיה איתה בחדר "היא כבר לא בדרך בית יעקב. היא בטח באה מבית לא חרדי וההורים שלחו אותה אלינו כי זה לא עלה כסף" או "היא, גרושה, היא גרושה ולכן היא מחפשת את כול ההתעסקויות האלה"
בן אדם שכול החיים הטיף לנו לא לרכל. עוד אמרה על כול הבנות שהזכרנו בשיחה רכילויות. היא נטבעה לי בילדות כמורה היודעת הכול.
אני מתלבטת אם לצלצל ולומר לה את זה.
פגעה לי בדימוי שיש לילדה כלפי מורתה.

אתם הייתם מצלצלים אליה? כבר הכנתי שורה של פסוקים לקרוא לה, אבל לא אצלצל עד שלא אהיה שלמה עם עצמי.

תמר, אני זוכרת שסיפרת. כמה זה מביך לשמוע. על זה נאמר "טוב שלא לדעת"

יעלי

 

[מינהר]

יעלי, לדעתי כדאי לצלצל ולצטט אותה.

להכניס סיכה בבלון הצביעות. אולי תעשה חשבון נפש.
טוב את יודעת שאני ישירה.
אם שיחה עוזרת לנקות שטח מה טוב, ואם אינה עוזרת לא קרה כלום.

 

[מינהר]

תמר, הצביעות של הנשים האלה היא משהו.

אם רוצים לקבוע איתי פגישה ולא מתאים לי, אני אומרת מיד את האמת- אני עסוקה, העינים כואבות לי, והמצב רוח ירוד, זו שעה שאני ישנה צהרים, זה יום שאני הולכת לספריה וכו'. תמיד יש פעם אחרת.

 

[מינהר]

עוד סיבה שאני אומרת את האמת- הזיכרון

לא מה שהיה פעם, ואם אחנטרש אולי לא אזכור מה אמרתי.

 

[הדסהש1]

בוקר אור ליום שבת..יעלי המצב שסיפרת ממש נשמע לא טוב.

אך לדעתי לא כדאי לך להרחיב אותו..אם היא תצלצל אלייך תאמרי לה מה ששמעת...ותיראי את תגובתה.אולי עדיף שתיפגשו בילעדיה..
אתמול באו עינת ונועם עופרי הלכה ליום הולדת .ליאת ויפעת..היום עדי תביא את הילדים לשעתים כי הם רוצים ללכת לסרט..ולי אין לב לאמר לא.רמי כמובן היה בעד שהם יבואו..אחותי הביאה לי ביום חמישי דיסק של כל התמונות של אבא ואמא שלי מזמן הצבא הבריטי והקמת צה"ל.ויש הרבה תמונות שלי לא היה ובכלל לא ידעתי שיש אותם..מסתבר שאחרי שאמא נפטרה אחותי לקחה את האלבומים אליה.זה העלב לי את הדם לראש..כאשר אמרתי לה שאין לי כמעט תמונות ישנות איך שהוא יצאה מזה וסרקה לי את הדיסק כ 500 תמונות היו.כך שגם במשפחות הכי טובות יש בעיות נסתרות..

 

[הדסהש1]

שולחת תמונה מהממת של אריאל שמתבונן בפעולה של מכונת הכביסה

 

[תמר שרוני39]

שבת שלום לכולן/ם. מדמה לי שה"כולם" לא נכנס בשבת לפורום .

יעלי, ואני בעד כן !! לדעת . לפחות את יודעת איפה את עומדת , ואיך להמשיך עם אותה חברה .

 

[מינהר]

הדסה, לי יש אלבומים מילדות. גיסתי לא רצתה

לקחת מאמא שלי. אבל אני בטוחה שהילדים שלי יזרקו אותם עם מותי. כך שיתכן שאזרוק אותם בעצמי בקרוב.

 

[תמר שרוני39]

מינהר , להגיד את האמת כמעט תמיד הכי טוב .

אבל במקרה של יעלי , מה רצית שהמורה תגיד לא רוצה לפגוש אותכן , אתן לא מענינות אותי , מחקתי אתכן מהזיכרון . במקרה זה האמת יותר פוגעת משקר לבן . לדעתי המורה היתה צריכה "לשמוח" לפגוש את התלמידות שלה . ביום לפני המפגש , תמיד אפשר לצלצל , להתנצל ולספר איזה "בובה מייסס" כמו נפלתי וצריכה לקפוץ לקופח , קיבלתי חם , את בוודאי מכירה את משפטים האלה .

 

[ציפי ב החמודה]

בוקר טוב

הבוקר קמתי מוקדם, קיפלתי כביסה, הכנתי ארוחת בוקר לי ולאורי, אני כבר המון
זמן מול המחשב ורק עכשיו בא לי לכתוב משהו, אז תגובה ליעל'י, אני לא מומחית
ביחסי אנוש, אבל לדעתי את צריכה לעשות מה שליבך מכתיב לך, אני עד היום
לא סולחת למורה בכתה ז' בבית ספר חדש שעברתי אליו מחיפה לאחר שאבי נהרג,
שהיה חסר טקט לחלוטין והשפיל אותי מול כל הכתה, הייתי אז חסרת בטחון עצמי ולא הגבתי, אפילו לא סיפרתי לאמי, כדי לא להעציב אותה, אחרי הרבה שנים פגשתי את אותו מורה, כשהייתי בטיול בחו"ל ואפילו לא ניגשתי לומר לו שלום.
זה מלווה אותי עד היום.
הדסה, התמונה של אריאל מול מכונת הכביסה, מזכירה לי, שכשהיינו ילדים
גר איתנו בשכונה הכנר הילד, שעכשיו הוא מאד מפורסם יצחק פרלמן, להוריו
היתה מכבסה ואחד מהבילויים שלנו היה להכנס לשם לארח לו לחברה (הוא
היה כבר אז נכה מפוליו)ולראות איך מכונות הכביסה עובדות.
אווווווווו, היום אני בקטע של נוסטלגיה,
שתהיה שבת טובה לכולנו

 

[מינהר]

ציפי, חבל שלא אמרת למורה את שעל ליבך.

אני פגשתי את הקבלן שבנה את הדירה הקודמת בה גרתי, ואמרתי לו שהצינורות ביוב ששם הם עלובים ודקים ונסתמים כל הזמן. לפחות זה אם לא יכולתי להכריח אותו לתקן אותם, והייתי צעירה ולא מנוסה.

 

[מינהר]

תמר,אני לא מכירה את המשפטים האלה.

אני אומרת את האמת, כולל, אני לא בעניין של לפגוש תלמידות שלי מלפני 60 שנה...

 

[הדסהש1]

אני בגלל שהייתי ילדה לא מקובלת בבית ספר עממי

בגלל גמגום כבד לא שמרתי בכלל קשר עם "ילדי הכתה"ממש מחקתי אותם מהזכרון...
גם לא סיפרתי להורי מה עובר עלי בבית הספר..
זהו הילדים עזבו את הבית.ההורים נהנו בסרט.הלכו לראות את הסרט החדש של ג"וליה רוברטס.היה דיי קל כי עלמה ואריאל נרדמו לשעה וחצי...ואחר כך אכלו משהו קל.יונתן היה במחשב כל הזמן...במשחקים

 

[yaely2]

ערב טוב. הדסה יש לי הפתעה בשבילך ואולי הפתעה לכולם ...

גם אני הייתי ילדה מאוד מאוד לא מקובלת. הילדים היו מתלחשים ביניהם (אז עוד לא היו טלפוננים) כדי לצאת לבלות וכדי שאני לא אדע ולא אבוא.

היום הם לא זוכרים. אני אינני יודעת היום מדוע הם כול כך התרחקו ממני.

מינה, אני לא חושבת שלהגיד את האמת בפנים זו מעלה. אני גם מהטיפוס שאומרת הכול בלי בושה ואני מגלה הרבה פעמים שיכולתי לעשות את אותו הדבר מבלי לקלקל יחסים ומבלי לפגוע.

לגבי המורה, אני חושבת שהרבה אנשים במגזר הדתי עושים תרגילים כדי לא לשקר. לא מבינה למה היא לא השתמשה בזה. מילת הקסם היא "בלי נדר" כשדתי אומר לי בלי נדר אני מבינה שהוא לא יעשה את זה. היא עשתה תרגיל שתהיה עסוקה באותו זמן ותוכל לומר אני לא יכולה כי....ואני עדיין הרגשתי אליה הרבה יראת כבוד כי שמרגישה תלמידה למורה בבית ספר חרדי.

חיוכון:
גבר חרדי מתחתן ונוסע לירח דבש.
הואיל ולא נחשף בחייו למין,
הוא מבקש מהרב, שיתדרך אותו כיצד
לנהוג עם אישתו. בלילה, מתקשר
הרב למכשירו הסלולרי של הבחור
ומתדרך אותו: "כנס לחדר".
הבחור נכנס לחדר. "התקרב לאישתך".
הבחור מתיישב ליד אישתו במיטה.
"כעת הפשט אותה". הבחור מבצע זאת
בזריזות. "עכשיו, דחוף את הדבר
הארוך והדק שיש לי ולך אבל
אין לאישתך". "אין בעייה",
אומר לו הבחור, ומחדיר לאישה את
האנטנה של הפלאפון...

יעלי

 

[ציפי ב החמודה]

ערב טוב

מינה, קל להגיד היית צריכה, לא תמיד, כשאת עדיין לא מקובלת בחברה, את יכולה
להגיב, המורה הזה לא היה אהוב במיוחד, אפילו היה לו כינוי "צ'יסנה", כשהוא
העיר לי את ההערה הנבזית שהעליבה אותי הוא קרא לי "פייגל'ה", אני הגעתי מבית
הספר הריאלי בחיפה ששם היה כבוד בין התלמידים והמורים וקיבלתי שוק
איך מורה מחנך מדבר אל תלמידה, הייתי מאובנת ומכיוון שעדיין הייתי חדשה,
אף אחד לא בא להגנתי, אחרי זה מעולם לא הרגשתי יראת כבוד אליו.
הסיפור שלך עם מה שאמרת לקבלן, אפילו לא דומה, אם מישהו יעשה עבורי איזושהי עבודה ואני לא אהיה מרוצה, ברור שאומר לו ואם עדיין לא שילמתי
לו את כל הכסף, לא אשלם עד שאהיה מרוצה.
מבחינתי הנושא מוצה,
הדסה אני שמחה שנהנית היום, אני לא, אפילו אין לי חשק להכנס למיטה
לנוח, כי אני בדיכי ולא חושבת שאוכל להרדם, אולי אלך סתם לצפות
בטלוויזיה,אבל לפני זה אני מעייפת את עצמי עוד קצת, שמתי לכבס במכונה
את המפה השעוונית של השולחן אוכל הגדול, אתלה אותה ואצא למחזר
בקבוקים וניירות.

 

[מינהר]

ציפי, התכוונתי- בטיול בחו"ל. לא בתור

ילדה. לילדה אין עוצמה מול מורה.
חוצמזה, פייגלה זה ציפורה, לא היה מה להיעלב, רק לבחור להיעלב.

 

[תמר שרוני39]

מינהר , אני מאמינה בלא לפגוע באנשים .

אם אפשר להגיד שמאוד אשתדל , או לצלצל יום קודם ולהגיד שהנכד חולה ואין מי שישמור עליו . למה להטיח את כל האמת בפרצוף , להגיד אני לא בעינין של לפגוש אתכן/ תלמידות שלי מלפני 60 שנה . אני הייתי נפגעת ממשפט כזה. מה גם שאינך מרוויחה מאומה בזה שאמרת את האמת בפנים. אם היה כאן איזשהו רווח , בונוס איזה הפסד מסוים, [לא מדברת על רווח כספי ] , הייתי אומרת אולי כדאי לשקול איך לדבר , אבל סתם כך לפגוע באנשים , כשאפשר אחרת , למה?
כשתגיעי לבית דין של מעלה, ותעמדי לפני כס הכבוד , תוכלי בלב שלם להגיד : שיקרתי כדי לשמור על שלום בית , בייני ובין תלמידותי . מבטיחה לך שזה יזקף לזכותך. אם לא , אבוא אני ,ואהיה מליץ יושר . אם עשיתי חישוב נכון , כשאת תגיעי, אני אהיה כבר דירת ותיקה ותהיה לי מילה . לילה טוב , תמר .

 

[מינהר]

תמר, לומר לא זה לא נקרא לפגוע.

לספר "מעשיות" זה נקרא לפגוע.
כי אחר שואלים אותך מה שלום הנכד, ואת שואלת איזה נכד.

 

[מינהר]

אני אגיד לך, יעלי , למה חשוב לומר את האמת

בפנים- אם לא אומרים, אז הצד השני ימשיך לפנות אליך בנושא, ואת סתם גורמת לו טרחה ועוגמת נפש. אם את אומרת ישירות שלא מתאים לך, זה הרע במיעוטו. כמובן שאפשר לעטוף את זה, כך שבאופן כללי לא מתאים לך, ולא באופן ספציפי עם האדם המדובר.
בעניין בלי נדר, לא מדויק. כבר קבעו איתי דברים אנשים דתיים ואמרו, בלי נדר. שאלתי למה הם מתכוונים, לכן או לא. והם אמרו, כן, אלא אם כן יחול משהו מאוד מאוד בלתי צפוי. והכן היה אכן כן.