קיבלתי במייל
קיבלתי במייל
- שיר הלל למרפק
כשנברא האדם עם רמ"ח איברים / פתחו חלקיו בדין ודברים.
כל איבר ואיבר דורש את כבודו / מבקש להרחיב את גבולות תפקידו:
אצבעות לכתיבה, כף היד לשיעול / הישבן למנוחה ורגליו לטיול.
עיניים ואוזן כדי לחוש העולם / ופה שיברך לשלום את כולם.
ורק המרפק במועט הסתפק,
קצת כיפוף ויישור / סתם איבר של קישור.
המחבר בין כתף חסונה ונכבדת /לכרית של האצבע המכה על מקלדת.
בכל פעם שרצה המרפק לדבר / 'שתוק!' אמרו לו, עליך אפשר לוותר.
והוא בלי ויכוח מיד השתתק /כי ידוע שמרפק במעט מסתפק.
ככה חיו כולם בשלום ובנחת / עד שנחת פנגולין בצלחת.
של סיני אחד מלוכסן ומרוחק / וברגע שינה את כללי המשחק:
המגע כבר אסור, אי אפשר עוד לגעת / מי מפיץ כאן קורונה אי אפשר כלל לדעת.
כל איברי האדם לבידוד הוכנסו / ועכשיו רבותי, לתפקד כך נסו...
מי יכתוב? מי יצעד? מי יצביע על שלט? / לתוך מה נתעטש, מי יפתח את הדלת?
זה בכלל לא פשוט ובוודאי לא נעים / אין ברירה אלא לגייס מילואים!
ולרגל הברוֹך ובגלל המצב / שלחו בזריזות למרפק את הצו:
בוא להציל כי הגוף בצרה / זו שעתך הגדולה ולך הבכורה.
והמרפק כדרכו של מרפק / לא דחף מרפקים, במועט הסתפק.
אל הדגל הגיע תוך פחות מדקה / ועשה את כל שנדרש בשתיקה:
כתב והקליד, ספג שיעולים / פתח דלתות ופרץ מנעולים.
חתך סלט דק ונופף לפרידה / הוציא קוץ לילד, ליטף ראש של ילדה.
עד שתם המשבר, תשמחו זאת לשמוע / והוא שב למקומו בין אמה לבין זרוע.
כופף ומיישר, בצנעה יעבוד / וכל אברי גוף רוחשים לו כבוד.