בוקר טוב חברים , שרשור פסוקים בבקשה

[lion 7]

בוקר טוב חברים , שרשור פסוקים בבקשה

 

[ד ר א ל]

הבוקר קראתי בספר מעניין שמזכיר את אבות המדבר

אכתוב עליהם כפי שנכתב בספר - במאה הראשונה לספירה, השנייה והשלישית, החלה תנועת נזירות המכונה "אבות המדבר". בני אדם שחפצו להיות קרובים לאלהים ולרחק מהמולת בני מינם, החלו יורדים למדבר, בונים שם תאים מחימר ועוסקים בייצור חבלים, אוכלים לחם ומלח ושותים מים, הוגים באלהים בלבד, ולא בדבר אחר. מתפללים תכופות ושרויים בהתבוננות. התבוננות שניתן לקוראה ספונטנית. מכל מקום - אנטי מימסדית. הנזירים דאז זכו לכינוי "אבות המדבר" והנה כמה מן הסיפורים של אבות המדבר ועליהם. וכאן המחבר מביא כמה מן הסיפורים. ואני אביא שני סיפורים שאהבתי על אבא אגתון. "פעם אחים דיברו על אודות האהבה. אמר אבא יוסף: היודעים אנו מה היא אהבה? והוא סיפר על אבא אגתון. אזמל קטן היה לו ובא אליו אחר אחר שהעריך את האזמל. אבא אגאתון לא נתן לו לצאת עד שהסכים לקבל את האזמל." (אגתון כה')

 

[ד ר א ל]

סיפור שני

"פעם הלך אבא אגתון לעיר כדי למכור כלים קטנים ומצא בדרך מצורע שאמר לו: עשה לי טובה: הביאני שמה. אבא אגתון נשאו על כתפיו עד העיר. המצורע אמר לו: במקום בו תמכור את כלים, שם הניחני. והוא עשה כך. כשנמכר הכלי הראשון, שאל המצורע: בכמה מכרת אותו? אמר לו אבא אגתון את המחיר. ביקש המצורע: קנה לי עוגה בכסף זה. וקנה לו. מכר עוד כלי והמצורע ביקש עוד דבר וכך המשיך העניין עד שנמכרו כל הכלים. אז רצה אבא אגתון ללכת. אמר לו המצורע: אתה הולך? עשה לי טובה: החזירני למקום בו מצאת אותי. והחזירו למקום. ולבוסף אמר לו המצורע: ברוך אתה, אבא אגתון, בשמים ובארץ. ובהרימו את עיניו לא ראה אבא אגתון איש, כי מלאך ה' היה שבא לנסותו." (אגתון ל')

 

[ד ר א ל]

ועוד 2 סיפורים על אבא אגתון

"אמר אבא אגתון: לא הייתי יכול למצוא מצורע, לתת לו את גופי ולקחת את גופו, בחפץ לב הייתי עושה כן. כי זאת היא האהבה השלמה." (אגתון כו') וסיפור שני - "ושוב אמר אבא אגתון: אף פעם לא הלכתי לישון כשהיה לי ריב עם מישהו, וגם לא נתתי לאיש ללכת לישון בהיות לו ריב אתי, במידה שהיה ביכולתי להתפייס." (אגתון ד')

 

[lion 7]

הלואי שכן , הלואי שנדע ענוה כמוהו .

 

[ד ר א ל]

ועוד אחד נפלא

"פעם בא אבא אגתון העירה למכור כלים. הוא מצא שם אדם זר חולה ושוכב ברחוב. איש לא טיפל בו. הזקן נשאר אתו ושכר חדר. בינתיים עבד אבא אגתון כדי לשלם את שכר הדירה ולכסות את כל הוצאות החולה. הוא נשאר עם החולה עד שהוא התרפא ואז חזר הזקן לתאו בשלום." (אגתון כז')

 

[lion 7]

נדמה לי שיש אנשים כמוהו. נזירים

עכשויים לדוגמא, אני מכיר נזירות ונזירים במקומות נידחים שמול כל כסף העולם אף אחד מוכן להתחלף איתם , אימא תירזה היא דוגמא ממיני רבות שעדיין מביאים את דברי ישוע כמעשים ולא בססמאות ..

 

[ד ר א ל]

שלום ליאון

בספר ממנו לקחתי דברים אלה, הסופר כותב על מפגשים שהיו לו עם נזירים במנזרים, מפגשים מסוגים שונים. אני הבנתי שלפי מה שהוא רואה, הנזירות הממוסדת פשטה את הרגל, מי שרואה טעם להיות נזיר? שימצא מערה, צריף, מקום צנוע, ושם יעבוד את אלהים בענווה. הוא מתאר הרבה מקרים שנזירים לא עמדו בנדרם, לעיתים מדובר בנדרים מאד חמורים, כאותו מסדר מחמיר - הקטורזים, שהוא המחמיר במסדרי הנזירים הנוצרים. אך גם מתאר אדם קדוש שפגש שם, הטבח במנזר. לאחר שהוא מביא כמה מדברי אבות המדבר הוא כותב: " וכל הדבר הנהדר הזה נמוג ונעלם מבלי להשאיר רישומו על כל צד שהוא, בכל דרך שהיא. ניתן, במאמץ מזערי, למצוא עקבותיו בנזירי אתוס של היום, אך שני המאורעות הללו, 'אבות המדבר' בימים ההם, 'נזירי אתוס' מאז ועד ימינו אנו, לא שינו דבר. שתי התופעות הללו או מטוב, התופעה הספונטנית הזו, האנטי ממסדית בנצרות שהחלה עם 'אבות המדבר' ומסתיימת בנזירוּת המיוחדת במינה בחצי האי אתוס, הוכיחו הוכחה שאינה משתמעת לשני פנים, שהנזירות, גם הלא ממוסדת - אינה תורמת דבר. אין בה כדי להציע פיתרון, כאז כן עתה והדבר מתייחס לכל סוגי הנזירות שידע המין האנושי ויודעם עד עצם היום הזה...." לגבי ההכרעה אם להתחתן או להישאר נזיר, הוא כותב באחד מהספרים (על-פי זיכרון, לא צטוט) שאדם שמקדש אשתו בנישואין, והופכה אדם מאושר, מתקדם יותר מהר מאלף נזירים הסגורים בתוך תא מנזר ממוסד. אך לפי מה שהבנתי, רוב הנשואים, לא ממש מצליחים במשימה, נדיר מאד למצוא זוג שנשואיו קדושים, ושניהם מאירים.

 

[ד ר א ל]

הזכרתי הרבה את אבא אגתון, הוא לא היחיד כמובן

הנה עוד סיפור יפה : "אחד האחים חטא והכוהן גירש אותו מהכנסייה. אך אבא ביסריון קם ויצא אתו באומרו: הרי גם אני איש חוטא." (ביסריון ז') ועוד אחד: "אח אחד שאל זקן: מה היא הענווה? הזקן ענה לו: זה להטיב למרעים לנו. האחר חזר ואמר: אם לא יכולים להתנהג כך, מה אז לעשות? הזקן ענה: לברוח מהרעים לנו ולשתוק." (מרטון 85).

 

[ד ר א ל]

ולסיום סיפור על אבא פמבו

"מספרים שבשעת מותו אמר אבא פמבו לנזירים העומדים מסביב לו: מהיום שהגעתי הנה במדבר זה ומאז שבניתי לי תא בו גרתי, אינני זוכר שאכלתי לחם אותו לא הרווחתי במו-כפי, או שאמרתי מילה עליה הצטערתי. ובכל זאת אני הולך אל האדון כמישהו שעוד לא התחיל לשרת אותו." (מרטון 6)

 

[1ysrat]

בשורת יחנן יג

יג וְלִפְנֵי חַג הַפֶּסַח כְּשֶׁיָּדַע יֵשׁוּעַ כִּי בָאָה שַׁעְתּוֹ לַעֲבֹר מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל־אָבִיו כַּאֲשֶׁר אָהַב אֶת בְּחִירָיו אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כֵּן אֲהֵבָם עַד־הַקֵּץ׃ 2 וַיְהִי בִּסְעוּדַת הָעֶרֶב וְהַשָּׂטָן נָתַן בְּלֵב יְהוּדָה בֶן־שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת לְמָסְרוֹ׃ 3 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ כִּי נָתַן אָבִיו אֶת־הַכֹּל בְּיָדוֹ וְכִי מֵאֵת אֱלֹהִים בָּא וְאֶל־אֱלֹהִים יָשׁוּב׃ 4 וַיָּקָם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּפְשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וַיִּקַּח מִטְפַּחַת וַיְּחְגְּרֶהָ׃ 5 וְאַחַר יָצַק מַיִם בַּכִּיּוֹר וַיָּחֶל לִרְחֹץ אֶת־רַגְלֵי תַלְמִידָיו וּלְנַגֵּב בַּמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר־הוּא חָגוּר בָּהּ׃ 6 וַיִּגַּשׁ אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְהוּא אָמַר אֵלָיו אֲדֹנִי הַאַתָּה תִּרְחַץ אֶת־רַגְלָי׃ 7 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אֵינְךָ יֹדֵעַ כָּעֵת וְאַחֲרֵי־כֵן תֵּדָע׃ 8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס לֹא־תִרְחַץ אֶת־רַגְלַי לְעוֹלַם וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ אִם־לֹא אֶרְחַץ אֹתְךָ אֵין לְךָ חֵלֶק עִמִּי׃ 9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אֲדֹנִי לֹא אֶת־רַגְלַי לְבָד כִּי גַּם אֶת־יָדַי וְאֶת־רֹאשִׁי׃ 10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ הַמְרֻחָץ אֵין־לוֹ לִרְחֹץ עוֹד כִּי אִם־אֶת־רַגְלָיו כִּי כֻלּוֹ טָהוֹר הוּא וְאַתֶּם טְהוֹרִים אַךְ לֹא כֻלְּכֶם׃ 11 כִּי יָדַע מִי יִמְסְרֵיהוּ עַל־כֵּן אָמַר לֹא כֻלְּכֶם טְהוֹרִים׃ 12 וַיְהִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־רָחַץ אֶת רַגְלֵיהֶם וַיִּלְבַּשׁ אֶת־בְּגָדָיו וַיָּשָׁב לְהָסֵב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם׃ 13 אַתֶּם קֹרְאִים־לִי מוֹרֶה וְאָדוֹן וְהֵיטַבְתֶּם אֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם כִּי־אֲנִי הוּא׃ 14 לָכֵן אִם־אֲנִי הַמּוֹרֶה וְהָאָדוֹן רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלֵיכֶם גַּם־אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ אִישׁ אֶת־רַגְלֵי אָחִיו׃ 15 כִּי מוֹפֵת נָתַתִּי לָכֶם לְמַעַן תַּעֲשׁוֹּ גַם־אַתֶּם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם׃

 

[1ysrat]

בשורת לוקס 22 סעודה אחרונה

14 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה וַיָּסֶב הוּא וּשְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁלִיחִים אִתּוֹ׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לֶאֱכֹל אִתְּכֶם אֶת־הַפֶּסַח הַזֶּה לִפְנֵי עֻנּוֹתִי׃ 16 כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כִּי־יִמָּלֵא בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 17 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיֹּאמֶר קְחוּ אֹתָהּ וַחֲלֹקוּ׃ 18 כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגָּפֶן עַד כִּי־תָבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 19 וַיִּקַּח אֶת־הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם זֹאת עֲשׂוֹּ לְזִכְרִי׃ 20 וְכֵן גַּם־אֶת־הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹר זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם׃ 21 אַךְ הִנֵּה יַד־הַמֹּסֵר אוֹתִי אִתִּי עַל־הַשֻּׁלְחָן׃ 22 כִּי הֵן בֶּן־הָאָדָם הֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר נֶחֱרָץ עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסַר׃

 

[lion 7]

כולנו תקוה שנסעד איתו במלכות , אמן

 

[ד ר א ל]

מה סועדים במלכות האדון?

אולי שותים אור מתוך גביעים נוצצים?

 

[1ysrat]

בשורת מתי כו

וְיַּעֲשׂוֹּ הַתַּלְמִידִים כַּאֲשֶׁר צִּוָם יֵשׁוּעַ וַיָּכִינוּ אֶת־הַפָּסַח׃ 20 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיַּסֵּב עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 21 וּבְאָכְלָם וַיֹּאמַר אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי׃ 22 וַיִּתְעַצְּבוּ מְאֹד וַיָּחֵלּוּ אִישׁ אִישׁ לֵאמֹר לוֹ הֶאָנֹכִי הוּא אֲדֹנִי׃ 23 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר טָבַל עִמִּי אֶת־יָדוֹ בַּקְּעָרָה הוּא יִמְסְרֵנִי׃ 24 הֵן בֶּן־הָאָדָם הַלוֹךְ יֵלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו וְאוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסֵר בֶּן־הָאָדָם טוֹב לָאִישׁ הַהוּא שֶׁלּא נוֹלָד׃ 25 וַיַּעַן יְהוּדָה הַמֹּסֵר אוֹתוֹ וַיֹּאמַר רַבִּי הַאֲנִי הוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה אָמָרְתָּ׃ 26 וַיְהִי בְּאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ אֶת־הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן לַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר קְחוּ וְאִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃ 27 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם׃ 28 כִּי זֶה הוּא דָּמִי דַּם־הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃ 29 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגֶּפֶן הַזֶּה עַד הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אֹתוֹ עִמָּכֶם וְהוּא חָדָשׁ בְּמַלְכוּת אָבִי׃ 30 וַיְהִי אַחֲרֵי קָרְאָם אֶת־הַהַלֵּל וַיֵּצְאוּ אֶל־הַר הַזֵּיתִים׃