לטיול יצאנו ../images/Emo141.gif../images/Emo141.gif../images/Emo141.gif
לא קטפנו. (באופן חד פעמי קופצת לראש התור, אנא המשיכו בשרשור הרגיל) אמש, עם רסיסי הטל האחרונים נפקחו שמורות עיניי, כן, אני מסוגלת גם לצאת מחלומותיי מוקדם, בשעת הצורך. דמויות בגיל הגבורות (70-80)עולות לאוטובוס בעזרתו של הנהג החביב,(חברתי הטובה מזכירה במכון ספורט של בית האבות והצטרפתי אליה). ביציאה מהעיר קולו הנעים של המדריך מברכנו בתפילת הדרך - מנהג יפה המשרה בטחון כי השכינה מעל מגינה עלינו מכל רע. תחנה ראשונה -
, תה, ועוגה בחיק הטבע. תחנה שניה - אתר שמחה - זהו אתר השייך לחברת מקורות, שם שמענו הרצאה מפי בחורה מקסימה בליווי סרטון, שעה זו החכימה אותי בכל הנעשה במשק המים בישראל. "חבל על כל
". משם היישר לתוך מרבד כלניות אדמדמות אדמוניות מתוכן צומחים עצים מזנים שונים בצבעי ירוק מרהיבים. (לך תאמין שאנחנו בנגב). כל הפריחה על שלל צבעיה- ורוד - אדום - ירוק - צהוב - עוצר נשימה. לאחר מכן לקיבוץ גבולות לארוחת צהריים טעימה ומשביעה וממלאת. שם חזרתי לשנת השמונה עשרה שלי. בהיותי בגיל זה, הזמין אותי בן-דודי, להתארח בקיבוץ, יותר נכון בקשתי ממנו, כי רציתי לחוות שהייה בקיבוץ, פעם זה היה משהו יוצא דופן, עירונית לקיבוץ. כמובן שהמקום התפתח בצורה מופלאה וכמה שניסיתי לדלות מזכרוני את מראות אותו קיבוץ ברגעיו הראשונים, קשה היה לי לשחזר זאת. לאחר מכן ראיתי בחתונתו, וזה מדובר על 40 שנה. שאלתי עובר אורח אם מכיר את בן-דודי וענה - כמובן - הוא ממש פיגורה בקיבוץ - בין המייסדים - וכן בהמשך דרכו הגיע לעיסוקים מאוד מעניינים גם מחוץ לקיבוץ. טלפן אליו, ולאחר 10 דקות הוא ניצב מולי. רגע מאוד מרגש. חזרתי לימי ילדותי, בשדרות קרן קיימת בת"א, שם ביליתי בחברתו ובחברת אחיו התאום, את חופשותיי, ז"א גן-חיות
, השדרה וכו'. שוחחנו במשך כחצי שעה, הפסדתי המון מהאוכל, אך היה שווה. נפרדנו בחיבוק ונשיקה. ישנם מביניכם שיבינו אותי מה זה לחזור לימי הילדות, כמה זה מעורר רגשות. חזרנו הבייתה עייפים, מלווים בשירי ארץ ישראל
, אך מרוצים. סעו לטייל, הארץ שלנו
,יפה, למרות כל מה שקורה בה.
offe