בוקר טוב. לא שמתי לב שכתבתי בסוף יום אתמול.

[מינהר]

בוקר טוב. לא שמתי לב שכתבתי בסוף יום אתמול.

נוגה, את כתבת בפורום ששים פלוס. לכן את לא מוצאת.

 

[יוליקה]

בוקר טוב וחג שמח....

אם זה לא היה ששי - אז היו חוגגים בערב מימונה... אז הוא נדחה למחר בערב...
תרבחו ותסעדו... זו הברכה למימונה... עוד זוכרת מדימונה!!!
אז בגלל שחלק מהחברות לא אוהבות שמספרים מה אוכלים כשזה לא כשר,
לא אספר על זה.... מאיטליה...
רק אספר שונציה היתה "מפוצצת" בישראלים שהרגלי האכילה שלהם כמוני!!
כולם ברחו מליל הסדר ומדודה בלומה... פגשנו אותם דווקא כשנסענו לאגם
גארדה כי יש שם פארק שעשועים ענק.... אני עוד לא מאמינה שעליתי על
מין רכבת הרים שטסה בעיקולים מהירים... האמת שלא ידעתי שהיא כזאת...
כשירדתי הרגליים רעדו לי...
אתמול הורדתי את כל התמונות מהטלפון למחשב.... בהמשך אשתף אתכם...

 

[אפרת10511]

שיהיה לכולנו המשך

,שישי נעים ושבת שלום

"הבאתי ילד מכוח האינרציה, כי ככה עושים.
לא ידעתי למה לצפות, ואז אני יולדת.
ואז פתאום, בבום, החיים הקודמים נעלמים.
לא נעצרים - נעלמים",
אומרת דורין אטיאס, 44, מעצבת אפנה ומגישת פינת ביקורת האפנה בתכניתו של גיא פינס, אמא לשניים.
אחרי לידת הבן הראשון היא עברה דיכאון אחרי לידה.
לדבריה: "זו תחושה של אבדן מאוד גדול של מה שהיה.
לא היה בילד-אפ ללידה.
ילדתי בגיל 34, אחרי תקופה של רווקות מדהימה, של עשייה, יצירה ותנועה.
פתאום את קמה בבוקר, ומנסה למצוא את מה שהיה, את הזיכרון שלך, ואת לא מוצאת זכר לאשה ולחיים שהיו לה, שהיא אהבה כל כך.
ועכשיו תלמדי לאהוב את החיים החדשים שלך, שהם שונים כל כך.
כביכול עשית את המעשה שלמענו נולדת, וזה ללדת ילדים, אבל בעצם את לא יודעת איך להתמודד עם זה.
אז את עושה דברים מכוח האינרציה, כי משמעות חייך היא להיות אמא.
"למה התחתנתי?
כי מתחתנים.
למה הריון?
כי נכנסים.
כיום הייתי שואלת את עצמי מראש אם אני רוצה ילדים.
ומה הייתי עונה? לא יודעת".
(מתוך ראיון במוסף "7 לילות" של "ידיעות" מאתמול)
ואני יושבת ותוהה

מה דעתכם? דעתכן?

 

[שפירא מאיר]

אצלנו באו הילדים מיד בהפרש של שנה

מעולם לא הצטערנו, גם לא בימים שקצת הרגיזו אותנו, אלא שהשקענו בהם כל מה שיכולנו , והיינו עניים מאוד (משכורתי היתה כ-400 לירות. רק שכר דירה משטרתית היה 70 לירות) , אשתי הלכה לעבוד בספונג'ה כדי לממן להם ספרים, ויש בהחלט תוצאות.

ומשהו אחר.
בהגדה של פסח כתוב:
"מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה?
עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א יד).

ישנן הגדות עתיקות שבצד יש כל מיני הוראות מה לעשות.
ליד מרור כתוב- " יש מנהג בעולם שהאיש מורה על האשה משום שבא(שר) אשה רעה מר ממוות".....

 

[יוליקה]

ההספק שלי לא רע להבוקר

כבר הכנתי כריימזלי... לא אכלנו כל הפסח, אז הגיע הזמן...
פרסתי חצילים והמלחתי לקראת טיגון...
וגם... התחלתי לכסח את הדשא ששוב גדל בגלל הגשמים...
קנינו בדיוטי-פרי מכונת אספרסו חדישה של נספרסו... + מקציף חלב...
אחרי איטליה אנחנו מתפנקים בקפה איכותי עם קצף כמו בבתי קפה...

 

[יוליקה]

ניסיתי 2 סרטונים והצליח, אז אצרף עוד

חופשה בונציה...עם הבת והנכד

 

[מינהר]

תמונות יפות, יוליקה.

 

[מינהר]

אשרי מי שיש לו מקום במטבח למכונות אספרסו,

תתחדשי יוליקה ותהני. אני אמשיך לשתות קפה עם קצף בבתי קפה. בצבא היינו עושים קפה עם קצף.מסוכר וקפה. מישהי זוכרת?

 

[יוליקה]

זוכרת ועוד איך!!

 

[ציפי ב החמודה]

אני מכינה אספרסו

בטעמים במקינטה, זה טעים ולא תופס מקום.

 

[שפירא מאיר]

בצבא הפקידה שלי לימדה אותי איך

סוכר קפה טיפה מים, לבחוש חזק עד שנוצר הקצף, ורק אז להוסיף מים רותחים.

כמובן שאני כל בוקר עשיתי קפה לעצמי ולפקידות, גם אם היו לי ישיבות, וגם אצל הישיבות היו אצל האלוף, אני הכנתי קפה. ולא ראיתי בכך פחיתות כבוד, להיך.

מעולם לא זלזלתי בנותני שירות החל בפקידות וכלה בטבחים וב"ג.
בחיים האזרחיים זה מול הזבנים, השומרים, פועלי הנקיון וכדומה.

במשטרה היה לי חלק בארונית שהיה כולו ממתקים ושתיה קלה (מעין שקמית קטנה) והפקידות שלי הורשו לקחת מה שרצו. בימי שישי הן מיוזמתן הביאו עוגות לי ולכל המבצעים.

 

[מינהר]

יכול להיות שעוד אעשה קצף בסגנון זה,

לזכר הימים.

 

[נימה3]

קמתי לחג השני של פסח עם גב תפוס

זה לא חדש עבורי אבל תמיד לא נעים. ניסיתי להתישר ולא הצלחתי . לאט לאט זה יסתדר עד הפעם הבאה. ואז הבנתי שבתי משלשלת וסובלת מחום כבר היום הרביעי , נו, אז עם גב כפוף הוצאתי מהפריזר מה שהיה ועם קצת עזרה מהשכנה הטובה שלי ויצא מרק עוף לתפארת . הוא כבר בדרך אליה. מקוה שיעזור.
מה שבני אדם שמים בצלחת שלהם זה ענין תרבותי ואין לאיש רשות להתערב. גם לא לרבנים תאבי הבצע.
חג שמח

 

[tamarsharoni]

יוליקה , מצידי את יכולה לכתוב מה שאת רוצה לספר .

מה שאכלת או שתית , זה לא עד כדי כך מפריע לי. מבטיחה לך שאשרוד זאת . ואולי אפילו אקרא . יכול להיות שלא התבטאתי מדויק .
חג שמח לכוווווולם .

 

[יוליקה]

הנה רכבת ההרים שנסעתי בה

תגידו שזה לא מפחיד בגילנו???

 

[שפירא מאיר]

אני לא לוקח סיכונים כאלה

בכל מצב מסוכן יש אפשרות לתקלה, ואני אפילו לא רוצה לדמיין את התוצאה.

אם מדובר במשהו לטובת המדינה , זה בהחלט מצדיק, לא כשעשוע גרידה.
עובדה,למשל כיתת השועלים או מלחמות, זה חיוני למרות הסכנה.

 

[נימה3]

שפירא לא כל החיים הם שרות הצבור

מותר ליהנות סתם כך ואפילו רצוי וכדאי ומועיל.
יוליקה
. בכיף

 

[שפירא מאיר]

אני שייך לדור שהמושג "מולדת" היה חשוב מכל דבר

השרות למען המדינה היה מטרה מקודשת, כי "אין לנו מולדת אחרת",
כי על מי נסמוך על החרדים? הערבים ? המשתמטים ?

לכן השירות בצבא היה ממש יותר מדת, וזו הסיבה לחברויות מהצבא לכל החיים.

גם השירות במשטרה לבני-זמני היו למטרה לאומית לשמירה על בטחון הנפש והרכוש, לכן, שנים רבות עבדתי לפחות 12 שעות ביממה, לא משנה אם הייתי סייר, חבלן או חוקר פשעים או ראש צח"מ.
אנחנו לא באנו לעבודה, באנו לעבוד למען הציבור, אפילו שזה מידי פעם היה בועט בנו...

אני לא זוכר מתי הלכתי לסרט, ומעולם עד יציאה לפנסיה לא אכלתי במסעדה בארץ כבילוי, פעם בשנה יצאנו לבית ההבראה של המשטרה בראש הניקרה.

אני יודע שהמשפחה נפגעה וכל העול הוטל על אשתי, אבל הם בהחלט הבינו את מניעיי וכל פעם שקיבלתי אחד מ-400 הפרסים שלי או מכתבי-הערכה או פרסי-ייעול או את "עיטור-השירות" הם שמחו באמת כשראו שגם אחרים יודעים להעריך זאת.
בטכס הארצי של קבלת העיטורים הם היו מאושרים ולאשתי היתה איזו לחלוחית בזוית העין.....

כאשר כתבתי את קורות חיי 0-65 , אספתי תמונות להכניס לספר, והיו תמונות שמעולם לא ראיתי בעיקר של הילדים, והבנתי שבעצם די הפסדתי, אבל אם היה חוזר המצב, הייתי נוהג אותו הדבר בדיוק.

לגבי בילויים, הפרס שלי בעבודה הסיזיפית, היה כאשר ראיתי שאנשים יכולים לטייל ולבלות חופשי ולחיות בשיגרת חיים וללא פחד בכל מקום.

 

[שפירא מאיר]

ואני מוכרח להוסיף עוד משהו

האזרחים לא יודעים שום דבר על חיי השוטרים, לא מה שכבר סיפרתי, ולא למשל על העובדה שכאשר כל הציבור חגג חגים או הלך לים בשבת , יצא לטייל בארץ וכו , אנחנו היינו בעבודה, כדי לשמור על בטחון הציבור, רכושו וחייו.

בכל השירות שלי משך 30 שנה, מכיוון שאני הייתי מבצעי כל השירות, לא הייתי אף פעם, אפילו לא אף פעם אחת בכל 30 השנה בבית באיזה חג....
את רוב השבתות הייתי בעבודה כיוון שהשתדלנו לתגבר יותר כוחות לשטח הציבור בשבתות וחגים. את יום החופשה השבועי "פגרה", לקחנו תמיד באמצע השבוע, ולרוב היום הזה היה הולך על "סידורים" אי אפשר שכל העול ייפול על האשה.
אז מתי נחים ? (תשאלו את הפולניה.....

חופשה שנתית הייתי צריך להגיש בקשה לתאריכים ספציפיים חצי שנה מראש.,

אז לא היה לנו זמן ליהנות סתם כך.....
(סתם אנקדוטה- מכיוון שיותר מידי ימי פגרה המשכתי לעבוד, הצטברו לי ימי הפגרה כך שכאשר יצאתי לפנסיה, יצאתי להחזר פגרות כמעט ששה חדשים לפני תאריך הפרישה (העדיפו לתת לי חופשת שיחרור ולא כסף, אז זה היה להם יקר יותר) , משמע, שכמעט 3.5 שנים לא הייתי באף יום מנוחה.....

ולא, לא התלוננו כיוון שבעינינו זו היתה שליחות.
זוכרים את המילה הזו ?
זה היה הדור שלי.

 

[מינהר]

יוליקה, זה מפחיד בכל גיל.

לא מקיאים או משהו?