בוקר טוב, לגבי בנו של בעלי שמתחתן, זקוקה לעצה אמיתית
במצוקה מאד גדולה מאתמול בערב, וזקוקה לסיוע בניתוח אובייקטיבי. אולי באמת זו אני? אולי באמת אני מגזימה וממררת לו את החיים?
הרקע למי שלא מקשר, אני נשואה זו הפעם השניה לאחר שהתאלמנתי. בזוגיות הנוכחית כבר שמונה שנים. לי שלושה מנישואים קודמים, הוא גרוש, שלושה מנישואים קודמים. בנוסף יש לנו שניים קטנטנים משותפים.
מנהלים אורח חיים דתי לאומי.
היה מאד קשה ועשינו (כולל אני, הרבה אני) לא מעט טעויות ושטויות בדרך. בטיפול משפחתי זוגי אחת לשבוע מאז שהקשר נהיה רציני.היום, תודה לאל, יש סטטוס קוו ובית יציב ולרוב מאושר ושלו.
הגדול שלו, בעתודה, בן 20, החליט שהוא רוצה להתחתן. חשבנו שזה מוקדם מדי והבענו את דעתנו, אולם הזוג בשלהם, מכאן אין מה להתווכח אלא רק לתמוך.
בשוליים אציין שלבעלי זה אף קשה יותר כי הוא מרגיש שבנו חוזר בדיוק על הטעיות שהוא עשה בגילו, שהביאו לגירושין ולהרבה כאבי לב.
ישבנו בינינו וסיכמנו שאנחנו ניתן לטובת החתונה 20,000 ש"ח, מתוך תקווה שגם הצדדים האחרים (גם הורי הכלה גרושים) יתנו סכום דומה ואז הצ'קים של החתונה יילכו לזוג ותוכל להיות להם נקודת פתיחה טובה.
בנוסף, שני בני הזוג לא עובדים (וןגם על זה כבר היה ריב), סטודנטים למקצוע מבוקש ומכניס. אנחנו מממנים חצי מעלות לימודי הבן+כמה מאות שקלים עבור מחיה ומזונות. זה סכום שנמשיך להעביר עד תום הלימודים בעוד שנתיים וחצי.
הקונספקט של תקציב החתונה, קונספקט בו זוג שמרגיש בשל להיות נשוי צריך לקחת אחריות גם על החתונה- הוסבר לבן. אבא שלו הסביר לו שיהיה להם סכום כסף שבו יוכלו לעשות חתונה צנועה ומכובדת ולהשאר עם סכום כס, מסויים לתחילת חייהם המשותפים, או לעשות חתונת פאר ולהשאר בלי כלום.
כתבתי לכם לפני כמה ימים שאני פוחדת כי יש גם אמא של החתן, הגרושה של בעלי. שבדרך כלל מקבלת מה שהיא רוצה.
אני בכלל לא מדברת עכשיו על המקום שלי (אין לי מקום) בחתונת ילד שגידלתי פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. שאני אבוא כמו אורחת ואתייצב מרחוק. שיהיו צילומים משפחתיים שלו ושלה עם שלושת הילדים כאילו מעולם לא התגרשו.
רק על הפן הכספי. ללי המליצה לא לתת לרגשות מקום. אפשר הוראוןת מדוייקות? הרי זה רק רגשות.
אתמול יצאנו לחגוג יומולדת. בדרך הוא סיפר שהוא ישב ערב קודם אצל גרושתו לדבר על החתונה - מזל שהיינו בנסיעה כי כמעט נפלתי מהכסא. מעולם בכל השנים שאני מכירה אותו לא היה תקדים כזה. אציין שהוא ביחסים מאד צוננים איתה, רק מה שנוגע לטיפול בילדים. הוא אבא מאד מסור ומעורב. לי אין איתה כלום. מטוב ועד רע. מי פעם הצעתי שיזמין לשמחות שלנו (הברית של הבן המשותף) או לשלוח משלוח מנות לפורים ונתקלתי בהתנגדות נחרצת. אין שום קשר חברי. הכל קונקרטי וטכני בלבד.
ואז הוא מבקש במסעדה עט ודף, ומסביר שהם עברו על העלויות, וכנראה ש20000 לא מספיק, נצטרך לשים לפחות 25000... ומתחיל לפרוט לי שחליפת חתן עולה כך וכך... צלם כך וכך... תזמורת כך וכך....כדי לכסות את החתונה נצטרך לשים יותר. לכסות את החתונה?! איפה דיברנו על כיסוי של החתונה?
אמרתי לו שהוא לא צריך לקבל ממני רשות או אישור, אבל זה שינוי של התפיסה. זה אנחנו לוקחים אחריות על החתונה. ואז הוא כעס ושתק.
וכשניסיתי לדובב אותו ואמרתי שאם זה מה שהוא רוצה אז אני אזרום איתו כל עוד יש גבול עליון לסכום שאנו שמים הוא כעס. ואמר שאני לא תומכת בו, ושיש לו המון על הראש והוא צריך להתמודד עם המון לחצים וגורמים ואני נהייתי גורם מפריע שצריך להתמודד גם איתו.
הוא אמר שיש משא ומתן ובמשא ומתן הוא תריך להקשיב לטענות ולפעמים לשנות עמדות. ושבסופו של דבר הוא סיכם עם הגרושה שהוא מבין שצריך לשים יותר מ20000 כנראה 25, אבל לילד נגיד 20 ואם צריך להוסיף - נוסיף כמה שצריך. אז למה "קיבל את כל החרא לפרצוף הערב"? - בעלי לא מדבר ככה לעולם. שרק מראה באיזה מצוקה הוא היה שרוי.
ארוחת הערב עברה בשתיקה (שלו) ובדמעות (שלי).די מהר ארזנו את האוכל.
הוא ביקש שאגיד מה מפריע לי ואמרתי שזה לא הכסף אלא שינוי התפיסה שמפריע לי. אני מרגישה כאילו יש איזה ברית בינו לבין גרושתו ואני מהעבר השני של נמתרס.
הוא ממש נפגע מהמאמירה הזאת.
היה כעס ודמעות. אוף.
בלילה ישנו מחובקים. בבוקר נפרדנו בנשיקת בוקר טוב. אבל הרבה עצב ותסכול מן הקצר בתקשורת היה בחדר. ואני ממש עצובה. מרגישה נבגדת. איך היא נהייתה הנשמה הטבה והחכמה שיודעת מה עושים ואני נהייתי הגורם המפריע?! אנחנו זוג שבדרך כלל מאד בא לקראת השני, תקשורת מעולה. זה היותר מן הכלל וזה מאד קשה לי. לא יודעת איך להתקדם מכאן.
האם להבין שעליי להגביל סכום וזהו. כל שאר התפיסות והקוננספטים ועלות חליפת החתן והצלם זה לא ענייני?!
האם אני מגזימה?!
עצתכם האמיתית בבקשה, hit me
33
עד עכשיו אני בוכה
ניסינו לנשק לילה טוב ו
במצוקה מאד גדולה מאתמול בערב, וזקוקה לסיוע בניתוח אובייקטיבי. אולי באמת זו אני? אולי באמת אני מגזימה וממררת לו את החיים?
הרקע למי שלא מקשר, אני נשואה זו הפעם השניה לאחר שהתאלמנתי. בזוגיות הנוכחית כבר שמונה שנים. לי שלושה מנישואים קודמים, הוא גרוש, שלושה מנישואים קודמים. בנוסף יש לנו שניים קטנטנים משותפים.
מנהלים אורח חיים דתי לאומי.
היה מאד קשה ועשינו (כולל אני, הרבה אני) לא מעט טעויות ושטויות בדרך. בטיפול משפחתי זוגי אחת לשבוע מאז שהקשר נהיה רציני.היום, תודה לאל, יש סטטוס קוו ובית יציב ולרוב מאושר ושלו.
הגדול שלו, בעתודה, בן 20, החליט שהוא רוצה להתחתן. חשבנו שזה מוקדם מדי והבענו את דעתנו, אולם הזוג בשלהם, מכאן אין מה להתווכח אלא רק לתמוך.
בשוליים אציין שלבעלי זה אף קשה יותר כי הוא מרגיש שבנו חוזר בדיוק על הטעיות שהוא עשה בגילו, שהביאו לגירושין ולהרבה כאבי לב.
ישבנו בינינו וסיכמנו שאנחנו ניתן לטובת החתונה 20,000 ש"ח, מתוך תקווה שגם הצדדים האחרים (גם הורי הכלה גרושים) יתנו סכום דומה ואז הצ'קים של החתונה יילכו לזוג ותוכל להיות להם נקודת פתיחה טובה.
בנוסף, שני בני הזוג לא עובדים (וןגם על זה כבר היה ריב), סטודנטים למקצוע מבוקש ומכניס. אנחנו מממנים חצי מעלות לימודי הבן+כמה מאות שקלים עבור מחיה ומזונות. זה סכום שנמשיך להעביר עד תום הלימודים בעוד שנתיים וחצי.
הקונספקט של תקציב החתונה, קונספקט בו זוג שמרגיש בשל להיות נשוי צריך לקחת אחריות גם על החתונה- הוסבר לבן. אבא שלו הסביר לו שיהיה להם סכום כסף שבו יוכלו לעשות חתונה צנועה ומכובדת ולהשאר עם סכום כס, מסויים לתחילת חייהם המשותפים, או לעשות חתונת פאר ולהשאר בלי כלום.
כתבתי לכם לפני כמה ימים שאני פוחדת כי יש גם אמא של החתן, הגרושה של בעלי. שבדרך כלל מקבלת מה שהיא רוצה.
אני בכלל לא מדברת עכשיו על המקום שלי (אין לי מקום) בחתונת ילד שגידלתי פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. שאני אבוא כמו אורחת ואתייצב מרחוק. שיהיו צילומים משפחתיים שלו ושלה עם שלושת הילדים כאילו מעולם לא התגרשו.
רק על הפן הכספי. ללי המליצה לא לתת לרגשות מקום. אפשר הוראוןת מדוייקות? הרי זה רק רגשות.
אתמול יצאנו לחגוג יומולדת. בדרך הוא סיפר שהוא ישב ערב קודם אצל גרושתו לדבר על החתונה - מזל שהיינו בנסיעה כי כמעט נפלתי מהכסא. מעולם בכל השנים שאני מכירה אותו לא היה תקדים כזה. אציין שהוא ביחסים מאד צוננים איתה, רק מה שנוגע לטיפול בילדים. הוא אבא מאד מסור ומעורב. לי אין איתה כלום. מטוב ועד רע. מי פעם הצעתי שיזמין לשמחות שלנו (הברית של הבן המשותף) או לשלוח משלוח מנות לפורים ונתקלתי בהתנגדות נחרצת. אין שום קשר חברי. הכל קונקרטי וטכני בלבד.
ואז הוא מבקש במסעדה עט ודף, ומסביר שהם עברו על העלויות, וכנראה ש20000 לא מספיק, נצטרך לשים לפחות 25000... ומתחיל לפרוט לי שחליפת חתן עולה כך וכך... צלם כך וכך... תזמורת כך וכך....כדי לכסות את החתונה נצטרך לשים יותר. לכסות את החתונה?! איפה דיברנו על כיסוי של החתונה?
אמרתי לו שהוא לא צריך לקבל ממני רשות או אישור, אבל זה שינוי של התפיסה. זה אנחנו לוקחים אחריות על החתונה. ואז הוא כעס ושתק.
וכשניסיתי לדובב אותו ואמרתי שאם זה מה שהוא רוצה אז אני אזרום איתו כל עוד יש גבול עליון לסכום שאנו שמים הוא כעס. ואמר שאני לא תומכת בו, ושיש לו המון על הראש והוא צריך להתמודד עם המון לחצים וגורמים ואני נהייתי גורם מפריע שצריך להתמודד גם איתו.
הוא אמר שיש משא ומתן ובמשא ומתן הוא תריך להקשיב לטענות ולפעמים לשנות עמדות. ושבסופו של דבר הוא סיכם עם הגרושה שהוא מבין שצריך לשים יותר מ20000 כנראה 25, אבל לילד נגיד 20 ואם צריך להוסיף - נוסיף כמה שצריך. אז למה "קיבל את כל החרא לפרצוף הערב"? - בעלי לא מדבר ככה לעולם. שרק מראה באיזה מצוקה הוא היה שרוי.
ארוחת הערב עברה בשתיקה (שלו) ובדמעות (שלי).די מהר ארזנו את האוכל.
הוא ביקש שאגיד מה מפריע לי ואמרתי שזה לא הכסף אלא שינוי התפיסה שמפריע לי. אני מרגישה כאילו יש איזה ברית בינו לבין גרושתו ואני מהעבר השני של נמתרס.
הוא ממש נפגע מהמאמירה הזאת.
היה כעס ודמעות. אוף.
בלילה ישנו מחובקים. בבוקר נפרדנו בנשיקת בוקר טוב. אבל הרבה עצב ותסכול מן הקצר בתקשורת היה בחדר. ואני ממש עצובה. מרגישה נבגדת. איך היא נהייתה הנשמה הטבה והחכמה שיודעת מה עושים ואני נהייתי הגורם המפריע?! אנחנו זוג שבדרך כלל מאד בא לקראת השני, תקשורת מעולה. זה היותר מן הכלל וזה מאד קשה לי. לא יודעת איך להתקדם מכאן.
האם להבין שעליי להגביל סכום וזהו. כל שאר התפיסות והקוננספטים ועלות חליפת החתן והצלם זה לא ענייני?!
האם אני מגזימה?!
עצתכם האמיתית בבקשה, hit me
33
עד עכשיו אני בוכה
ניסינו לנשק לילה טוב ו
