בוקר טוב ליום ראשון + הגיג של בוקר

[להבה ירוקה]

בוקר טוב ליום ראשון + הגיג של בוקר

איך אתם פותחים את השבוע? מה מחכה ומצפה לכם? הרבה מדי? מעט מדי? משימות שאתם אוהבים, או לא כ"כ? דליה שלנו עוזבת את ניהול הפורום, ואני אשאר כמנהלת יחידה. זה אומר, שבזמנים שלא אהיה פה - אצטרך את עזרתכם, וההשגחה שלכם על הפורום. זה גרם לי לחשוב. עד כמה אנחנו מבקשים עזרה? ועד כמה אנחנו לבד? יש פחד לבקש עזרה. פחד להיראות פגיע, פחד לקלקל את התדמית ה"חזקה" שניסינו ליצור. פחד להטריח את האדם השני ועוד.. עד כמה אתם נעזרים בסביבתכם? עד כמה הייתם רוצים להיעזר יותר?

 

[s h i r k u s h]

בוקר טוב + תשובה לשאלה ../images/Emo13.gif

צר לי לשמוע על עזיבת דליה מהניהול ומקווה שתישאר כחברה מן המניין פה. קשה לי מאוד לבקש עזרה, כי אני מרגישה שאם ביקשתי עזרה זה אומר שנכשלתי, רק ממש לפני כמה חודשים הבנתי שזה לא כזה נכון ועובדת על עצמי הרבה בקטע הזה...

 

[להבה ירוקה]

עזרה = נכשלתי

שמחה שגילית שההתניה הזו לא נכונה עבורך (ובכלל). אז את מבקשת היום יותר עזרה. איך זה גורם לך להרגיש?

 

[s h i r k u s h]

תלוי ביום וממי שמבקשת עזרה...

למשל עכשיו כשהתחלתי לעבוד בחנות, ונאמר ואני לא זוכרת משהו שקשור לעבודה כמו כמה עולה איזה מוזר, אני לא אוהבת לשאול וממש מרגישה רע כשצריכה לשאול את הבוס או מוכרת אחרת, מרגישה דפוקה, מרגישה מפגרת ממש. אם אני מבקשת עזרה במצב רגיל ועם אנשים מוכרים ושאני מתחברת אליהם, אין לי בעיה עם זה בד"כ.

 

[להבה ירוקה]

מרגישה מפגרת

מכל המשפטים שלך, זה היחיד שהפריע לי. זה בסדר להתבייש לבקש עזרה מהבוס. מבינה את זה. לא נעים. אבל ה"מפגרת" לא קשור לכל זה. את לא מפגרת בשום מצב, והכי חשוב שאת תגידי את זה לעצמך

 

[s h i r k u s h]

אני יודעת...

אבל זאת ההרגשה ספציפית שהוא נותן לי כששואלת אותו משהו... זה יותר קשור אליו מאשר אליי... ליחס שלו אליי ספציפית ולעובדים בכלל.

 

[להבה ירוקה]

אוקיי. אם זה כך -

אז קודם כל אני שמחה, כי זה אומר שאת לא מחלקת לעצמך "מחמאות" כמו מפגרת. ואם זה קשור אל הבוס ואיך שהוא מתנהג לכולם, אז אני מקווה שאת מסננת את המילים שלו. היה לי מורה כזה, בשנה שעברה, שכ"כ פגע והעליב, ועשה הכל כדי להוריד את הבטחון העצמי שלי (ושל כל מי שעמד מולו). ונלחמתי מאד קשה כדי שזה לא ייכנס פנימה וישפיע - כי זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי במישהו כזה.

 

[BellA עלמה]

בוקר אור

מה מצפה לי עבודה (שאני לא סובלת)

בקשר ללבקש עזרה: אני עושה את זה רק כשאין ברירה ואחרי שניסיתי לבד ללא הצלחה.

 

[BellA עלמה]

מצד שני

לפני שבוע בישקתי עזרה בפרוייקט מסויים שאני עודבת עליו מזה זמן רב. הגעתי למסכנה שלבד זה גדול עלי בכמה מידות והפרוייקט מספיק חשוב לי כדי להגיד לא יכולה לבד. צריכה עזרה. זה לא היה קל אבל לפעמים צריך לשים את האגו (או מה שזה לא יהיה) בצד ולבקש עזרה.

 

[להבה ירוקה]

בעקבות שיחה עם חברה טובה

חשבתי על עוד משהו. הפחד לבקש עזרה, אולי מגיע גם מתוך הפחד שאם נבקש, אז נודה שמשהו לא בסדר אצלנו. בעצם נודה בפני עצמנו. אז איך שוברים את זה? את הדפוס הזה, שבעצם מונע מאיתנו להתקדם, ולקדם משהו אצלנו, כי האגו, או הפחד - מעדיפים להסתיר. נאחזים בשגרה, שתשתנה, אם נודה שאנחנו חייבים עזרה. כן. זה נכון. השגרה תשתנה קצת. אבל עד כמה? ולאיזה טווח? לא תמיד המחשבות שרצות לנו בראש, הן באמת מה שקורה אח"כ. כשסוף סוף ביקשתי עזרה, השגרה שלי השתנתה. זה נכון. אבל נוצר פשוט איזון אחר. אם קודם ה"איזון" היה בין הרס עצמי - לתיפקוד בחברה. אז האיזון החדש היה בין טיפול - לתיפקוד. והשעות שהשקעתי בטיפול שלי (שכלל לא רק פסיכולוגית, אלא גם הרבה עבודת מודעות - שהתחילה בקריאה בפורומים

) דוקא הגבירו את התיפקוד שלי בחברה, ולא גזלו ממנו זמן. תפקוד בחברה = (בעיני) לימודים, עבודה, פגישות עם חברים, קריאת ספר - כל פעילות שאנחנו עושים ביום-יום, שמלווה באחריות (אישית כלפי עצמנו ו/או חברתית)

 

[יעל ארבל]

יקירתי, את עושה כאן עבודה נפלאה

אין מישהו ראוי לכך ממך. מאחורי ההתמודדויות בחיים בדרך-כלל מגיע השינוי - הפורומים שלנו כשני אחים. וכמו אחים, הם תמיד שם כשצריך. את לא לבד - בזמנים שלא תהיי וגם באלו שכן, אם תצטרכי עזרה כלשהי כאן בפורום - אשמח לעזור בכל עת. שיהיה שבוע מקסים לכולנו,

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo51.gif יעל. המון תודה ../images/Emo45.gif

רק עכשיו, קלטתי מה משתמע מתוך החיבור בין המילים. נכון, שנושא העזיבה של דליה העלה בי את הגיג הבוקר, ובאמת, אני מתארת לעצמי שאצטרך עזרה (בהשגחה מפני טרולים וכו'), אבל האמת שכשכתבתי את ההגיג על עזרה, וכמה חשוב לבקש עזרה - זה בא בעיקר בגלל אנשים שאני מכירה סביבי ולא ה"לבד" החדש בניהול. אז זהו, רציתי להבהיר את זה

וחוץ מזה, אל תדאגי - אם אצטרך אני בהחלט אפנה אלייך. הפורומים שלנו באמת שייכים לאותה משפחה, ושלובים זה בזה.

 

[דליה גולן]

אוי...נשמה

קודם כל אני תמידד איתך (גם מעבר לחיים הוירטואליים את כבר יודעתת) 2. אני מכירה נורא את חוסר הרצון לבקש עזרה, אצלי..זה במיוחד כי גדלתי באופן כזה שנדרשתי לעמוד על רגליי לבד. אני גם (וידוי אישי) מאד מאד חסרת רחמים לגבי עצמי. אבל להבונת-ברוש, זו הרגשה טובה (לאחר ששיניתי את הראש) להיות מסוגלת לבקש עזרה, במיוחד ממי שאת יודעת שאת יקרה לו/ה. אם נקודת המבט של תלות מפריעה לך, אז בעיניי לפחות זה לא. את בהחלט עומדת בזכותך על רגלייך, רק קורה שאת עלולה להיות חסרה ורוצה בעזרה. וזה ההבדל. ולבקש מחבר/ה שקרובים אליך, עושה טוב הדדית לשניכם את מקבלת את זה מתוך איכפתיות ואהבה אמיתית.

 

[משוטט בדרכים]

שיהיה ב-../images/Emo50.gif

היי להבה, קפצתי מהפורום השכן לברך. נראה מעניין פה, אפשר להישאר ?

 

[להבה ירוקה]

בטח שאפשר להישאר ../images/Emo140.gif

משוטטוש, אני ממש שמחה שהגעת. ברוך הנמצא והנשאר.

 

[מי שהיא 1]

כן.

לבקש עזרה זה בעצם להגיש שי דברים שאני לא יכול לבד. זו אמריה שלא תמיד קל לומר אותה. זה להיות נזקק. וכמו כל דבר בחיים יש כאן רווח והפסד וצריך לבחור, כי אפשר לסחוב את כל העולם על הגב... אפשר להישאר "כל יכול" כלפי חוץ או לדעת שיש חולשות/ קשיים/ אנושיות, להצליח יותר ולהיות מאושר... אני יכולה להעיד על עצמי, בתור מי שהייתה רגילה לא לבקש עזרה, שברגע שידעתי להגיד שיש דברים שאני לא יכולה מאוד הוקל לי, מעבר לעובדה שזה מאוד משמח את החברים סביב כשהם יכולים לתת ולעזור. בחיי שלא ידעתי עד כמה. להבונת, האם את רואה את השוני בין הבית לבין החברים? איפה יותר קל/ קשה ולמה?

 

[להבה ירוקה]

הורים חברים ומה שביניהם

וואלה. שאלה טובה. האמת, אני מבקשת עזרה גם מהורים וגם מחברים - זה רק משתנה בתוכן הבקשה. מחברים שלי אני מבקשת בעיקר עזרה נפשית - תמיכה, פורקן רגשות, להיות לי לאוזן וכו'. מההורים - עזרה חומרית (בזה הם מאד טובים). דברים שקשה לי - זה ההיפוך: לבקש מחברים שיתנו לי טרמפ, שיעזרו לי להעביר דירה, ש-יעשו בשבילי משהו. או מההורים: לבקש שיגידו שהם אוהבים אותי. לבקש לשמוע אם אני יפה, חכמה, נחמדה...

 

[טלטלונת המקורית]

עזרה ??.

זה נורא תלוי במה מדובר רוב הזמן אני לא אוהבת לבקש עזרה במה שקשור להתמודדות שלי עם המחלה אני יודעת לקבל אותה

 

[broken child]

לבקש עזרה...

וואו,כל כך הרבה אסוציאציות עולות לי. אף פעם לא ידעתי לבקש עזרה. אף פעם לא סמכתי מספיק,האמנתי שאף אחד לא יבין ואף אחד לא יוכל לעזור. בפעם הראשונה שבאמת זעקתי לעזרה-קיבלתי סטירה לפנים. זה היה כשהייתי בטיפול פסיכולוגי (תוך כדי אשפוז). הייתה לי פסיכולוגית מדהימה,שהייתה בשבילי במלוא מובן המילה-וגם הרבה מעבר.היא הורתה לצוות שמתי שאני אבקש שייתנו לי לטלפן אליה ולי היא אמרה שתשתדל תמיד להיות זמינה עבורי. באחת משיחות הטלפון שלנו פשוט פרצתי בבכי ולא יודעת מאיפה היה לי את האומץ,נלחמתי עם עצמי כדי שהמילים ייצאו...צעקתי לה:"תעזרי לי...בבקשה,תעזרי לי!" והיא ענתה לי :"אני מנסה,לינור,אני לא מפסיקה לשבור את הראש ולחשוב איך אני יכולה לעזור לך.אבל אני לא יודעת.אני פשוט לא יודעת." ואז הבנתי,שאף אחד לא יכול לעזור לי. שצדקתי כל הזמן כשלא ביקשתי עזרה. ואיך יכלתי לחשוב אחרת? פעם ראשונה שאני אוזרת אומץ לבקש עזרה-וזאת התשובה שאני מקבלת... מאז עברו הרבה זמנים,נשארתי בדיעה שאף אחד לא יכול לעזור לי. שלאיש אין תרופה למכאוביי,שאיש לא ייתן לי נוסחת קסם איך מתמודדים מול השדים שבתוכי,מול הכאב והפחד. הרגשתי הכי לבד בעולם-ולא העזתי לבקש עזרה. נשארתי מקובעת. השינוי התחולל לפני כמה חודשים. הגעתי לנקודת שפל בחיים שלי-נשארתי לגמרי לבד,בלי בית,בלי חברים,בלי משפחה.ואז הבנתי כמה דברים:קודם כל שאני חייבת לבקש עזרה. וגם עשיתי את זה.אמנם בהתחלה שוב קיבלתי סטירות חזקות ותשובות של"אין לנו איך לעזור לך",אבל אז גיליתי שכשאני מבקשת מהאנשים הנכונים-שאטלהים הנחה לי את הדרך אליהם,או אותם אליי...אז העזרה מגיעה. עוד דבר חשוב שהבנתי זה שאף אחד לא יכול לעזור לך-אם אין לך רצון לעזור לעצמך.כשאתה רוצה לעזור לעצמך-הרבה יותר קל לאחרים לעזור לך. והיום... היום אני עדיין מבקשת עזרה. לא מפחדת מזה כבר. וגם עוזרת לעצמי.

 

[טלטלונת המקורית]

כתבת משהו כול כך נכון

אף אחד לא יכול לעזור לך אם אין לך רצון לעזור לעצמך אני הייי בכול כך הרבה טיפולים ושום דבר לא עזר עד שהחלטתי שאני רוצה לעזור לעצמי