כמעט שבת מתקרבת
היום אני לא אקטר, בא לי לספר לכם דברים מצחיקים, יצאתי כהרגלי בשעות הצהריים החמות להשלמת קניה בפרימדונה, ליד החנות יש ספסלים, כהרגלי
, התיישבתי לנוח מהדרך, לפני הקניה, בספסל שלידי ישבו שני עובדים זרים,
אחד סיני והשני רוסי וניהלו דו שיח בעברית, אין לי מושג איך הם הבינו אחד את השני, אני לא הצלחתי להבין אף מילה, פתאום הגיע נער צעיר עם כלב ולפני
שהצלחתי לשים לב, השתין לידי ממש קרוב לעגלת הקניות שלי, צעקתי עליו
והוא הסתלק, אפילו לא ביקש סליחה ואז הסיני אמר לרוסי:"אתה רואה, זה חמור".
הרפתקאות נחמדות, לא?
עשיתי את הקניה, בדרך קיבלתי הודעה שרזי ומשפחתו יבואו בשעה 8 בערב,
מיד עניתי, שהשעה הזאת לא מתאימה לנו ואחרי כמה דקות, הודיעו לי
ששינו את השעה ויבואו בחמש, חזרתי מהר הביתה והכנתי לי ולאורי את ארוחת הצהרים, תוך כדי רוקנתי את העגלה, הודעתי לאורי שאין לגעת יותר בעוגת
הגבינה, שנשאר בדיוק חצי ממנה והכל ברוח טובה בלי עצבים, למרות הלחץ
שהייתי נתונה בו להספיק הכל לפני שהם באים, הגיעו נתי ורזי, ניצן הבן(שסיים
שירות מילואים בגבעתי)וניצן הבת אשתו החמודה, הגיע גם מיכיק החייל,
שמשרת בחיל הים והבן הצעיר אריאל,מאד נהנינו בחברתם, העוגה הספיקה
לכולם והיה להם טעים,(כבר יש לי במקרר מצרכים לעוגה חדשה, שהיום
קניתי), היום הביקור היה לא ממושך וממש לעניין, עכשיו, אני הולכת
לתפוס קצת מנוחה, במיטה, מול הטלוויזיה,
בעניין כרטיס האשראי, אני לא קונה דרך הטלפון שום דבר ממישהו שאני
לא מכירה, את מס' כרטיס האשראי אני נותנת רק לחברות שאני מכירה,
כמו, אלה שבאים לעשות בדיקות רפואיות בבית, חברת הגז ואם פעם ביובל
אני עושה משלוחה מחנות שאני מכירה, אין לי אמון באף אחד שמתקשר
אלי ומציע לי כל מיני דברים, שעלולים למצוא חן בעיני, אני לא מתפתה,
אני גם לא קונה דרך האינטרנט, יש אנשים במשפחתי שעושים את זה
נהנים, אני פוחדת.
שיינדי , מינה והדסה, ליבי אתכן על הפסקת החשמל, זהו מבחינתי פחד
גדול, במיוחד בקיץ, שהמצרכים במקרר לא יתקלקלו ושהמזגן לא יעבוד,
אוי ואבוי
טפו,טפו,טפו חמסה,חמסה חמסה,לא רוצה יותר להתייחס
לזה, זה עושה לי חלחלה.
שבת טובה