בוקר טוב לכולכם
אנחנו כבר שלושה שבועות אחרי האסון אבל התמונות עוד רצות לי בראש כאילו רק אתמול זה קרה. אני כל הזמן חושבת שאולי סתם מישהו סיפר בדיחה גרועה ובעצם הנורא מכל לא קרה. כואב לי על רונה שתמיד אמרה כמה שהיא דואגת לו ומפחדת שמשהו ישתבש בהמראה אבל היא בכלל לא חשבה על הנחיתה היא מבחינתה כבר ראתה אותו חוזר אליה ואל הילדים אבל לא... אילן בטח הרגיעה אותה מאות פעמים שהכל יהיה בסדר ושהבטחון שלהם (של האסטרונאוטים) מעל לכל מעל לכל דבר אחר. אני לא מצליחה להשתחרר מתחושת הכאב כאילו הכרתי אותו אישית כאילו איבדתי בן משפחה אני לא יודעת למה אבל ככה אני מרגישה
אנחנו כבר שלושה שבועות אחרי האסון אבל התמונות עוד רצות לי בראש כאילו רק אתמול זה קרה. אני כל הזמן חושבת שאולי סתם מישהו סיפר בדיחה גרועה ובעצם הנורא מכל לא קרה. כואב לי על רונה שתמיד אמרה כמה שהיא דואגת לו ומפחדת שמשהו ישתבש בהמראה אבל היא בכלל לא חשבה על הנחיתה היא מבחינתה כבר ראתה אותו חוזר אליה ואל הילדים אבל לא... אילן בטח הרגיעה אותה מאות פעמים שהכל יהיה בסדר ושהבטחון שלהם (של האסטרונאוטים) מעל לכל מעל לכל דבר אחר. אני לא מצליחה להשתחרר מתחושת הכאב כאילו הכרתי אותו אישית כאילו איבדתי בן משפחה אני לא יודעת למה אבל ככה אני מרגישה