בוקר טוב לכולם,וגילה,אני לא יודע אם
את זוכרת,אבל רציתי רק לספר לגביי מה שכתבתי כאן שבוע שעבר, לגביי הקושי שלי להתגבר על הפחד שלי מאנשים,ועל אותה אחת שפגשתי בלימודים,ואיך אז ביום חמישי אמרתי שהיום זו הזדמנות טובה להתחיל לשפר את הנושא,כי אני נפגש עם אנשים חדשים- אז,זה היה פשוט נורא,אבל אולי מכל הרע שהיה,יצא משהו חיובי כי אמרתי לעצמי,שמהיום ואילך אני לא ייתן יותר לוותר על עצמי למען אחרים, נמאס לי כבר לרצות אחרים כדי שיאהבו אותי ולא אכפת לי מה חושבים עליי. אני זה אני-ואני אכתוב כאן בדיוק מה שאני כפי שכתבתי בפורום אחר- אני בן אדם דכאוני,עם מחשבות אובדניות,אבל ללא רצון לממשם,אני בן אדם חסר בטחון לחלוטין ואני לא מתכוון להסתיר את זה יותר,אני זקוק כל הזמן לחיזוקים,והאמת שאני כמו פרח שכזה,אני צריך כל הזמן שישקו אותי במים(בתור מטפורה כמובן) כדי לפרוח מחדש כל הזמן,אחרת אני פשוט נובל וקומל.אני נפגע כל כך מהר ובקלות,לפעמים ללא סיבה אמיתית,אז לכן כל מקרה שכזה סוגר אותי מחדש.אני זקוק לאהבה בחיים,אבל יודע ודי השלמתי עם זה שהיא לא תגיע אליי אף פעם (ואני לא רוצה לפרט למה אני חושב את זה,אולי פעם אני יגיד),אבל זה לא אומר שאני לא רוצה להתחבר לאנשים ולתת את האהבה שיש בי לאחרים.רוצה מאוד,אבל בדרך כלל לא יכול.קשה לי לתת נשיקות,וקשה לי לתת חיבוקים,ואני לא רוצה שתתנו לי את זה בצורה מלאכותית,רק בשביל שאני ירגיש יותר טוב.אני רוצה לקחת את זה לאט,שלא ילחצו עליי,ורק שאני ירגיש שאני באמת יכול לחבק אנשים,אני כבר יעשה את זה בעצמי,בטבעיות,ללא שום לחץ מבחוץ. אז זה מי שאני-לטוב ולרע,ומכאן אני מתכוון לצאת לדרך חדשה. זה מה שכתבתי לגביי,גילה,אבל לא צריך לשמוח יותר מדיי-כי ברור לי שאני לא יעמוד בזה בהתחלה וברור שאני עוד יעבור הרבה "דם,יזע ודמעות...",אבל זו התחלה,התחלה במילים,התחלה באמת,האמת של עצמי,תמיד ידעתי אותה אבל אף פעם לא יכלה לצאת לחופשי.אז הנה,אני משחרר אותה לחופשי...ומי יתן ויהיו לי הכוחות לעמוד במה שאני אומר.כרגע אני מאוד מבולבל,אבל די השלמתי עם כך שאני כבר לא יוכל להתחבר לאנשים,אם במקום שחשבתי שיש לנו דברים משותפים זה לא קורה,אולי זה כבר לא יקרה אף פעם,למרות שאני לא מתכוון לוותר על כך,לכל הפחות לנסות זאת כמה פעמים נוספות,כי הם באמת אנשים טובים,למרות כל מה שקרה. רציתי גם לשאול עוד משהו-אני חושב שעברתי התקף חרדה ולא סתם הרגשה כזו,כפי שיש לי תמיד. אני לא חושב שהיה לי פעם התקף כזה,ולכן אני לא בטוח,אז איך יודעים אם היה או לא? האמת,ההגדרה לא ממש חשובה,חשוב איך מרגישים שם בפנים,וההרגשה היתה פשוט נוראה,ורק רציתי להעלם מעל פני האדמה,ולשוב ולהתחבא מהעולם,כפי שעשיתי באומנות בכל מיטב שנותיי. אבל אני לא באמת רוצה ככה להעלם,אלא אני רוצה להיות שלם עם ההחלטות שלי בחייים,ובעיקר שלם עם עצמי,על הטוב והרע שבי.אני כן רוצה שיאהבו אותי,אבל שיאהבו את מי שאני באמת ,ולא את המסכה שבי,שפה בפורומים למדתי קצת איך מסירים אותה,איך נפתחים טיפה,ואיך גם אפשר לדבר על מה שיש לך בלב. כל כך הרבה שנים לא עשיתי את זה,ותמיד שמרתי הכל בפנים,התמודדתי לבד עם הפחדים והטראומות מהעבר.אני רוצה להפסיק עם זה.ומה שאני תמיד אומר לעצמי-"תעשה את זה מחר,אפשר לדחות...",אז עכשיו אני אומר ש"מחר" יתחיל היום,יתחיל עכשיו.ולפחות עכשיו,כשאני כותב את זה,אני אתן לספקות(האם זה בכלל אפשרי?) להעלם,כי לכל דבר יש זמן ועת,וזמן הספקות עוד וודאי יגיע ויבוא בעתיד,לא עכשיו,עכשיו אני פשוט מחליט שאני יכול,ולא חשוב אם אני באמת חושב שזה יקרה.אז החלטתי לא לתת לפחדים שלי לנצח אותי ,ולהרוס את חיי,להרוס ולוותר על מי שאני,על החסרונות הרבים שבי,וגם היתרונות שיש בכל אחד,גם בי.אז עכשיו אני פשוט אומר "אני יכול,אני יכול להתגבר על הפחדים והחרדות...אני מאמין שכן...אם אני אהיה עצמי,כן עם עצמי ואחרים..." אז שיהיה לכולם שבוע מוצלח ושיהיה יום טוב ונעים.
את זוכרת,אבל רציתי רק לספר לגביי מה שכתבתי כאן שבוע שעבר, לגביי הקושי שלי להתגבר על הפחד שלי מאנשים,ועל אותה אחת שפגשתי בלימודים,ואיך אז ביום חמישי אמרתי שהיום זו הזדמנות טובה להתחיל לשפר את הנושא,כי אני נפגש עם אנשים חדשים- אז,זה היה פשוט נורא,אבל אולי מכל הרע שהיה,יצא משהו חיובי כי אמרתי לעצמי,שמהיום ואילך אני לא ייתן יותר לוותר על עצמי למען אחרים, נמאס לי כבר לרצות אחרים כדי שיאהבו אותי ולא אכפת לי מה חושבים עליי. אני זה אני-ואני אכתוב כאן בדיוק מה שאני כפי שכתבתי בפורום אחר- אני בן אדם דכאוני,עם מחשבות אובדניות,אבל ללא רצון לממשם,אני בן אדם חסר בטחון לחלוטין ואני לא מתכוון להסתיר את זה יותר,אני זקוק כל הזמן לחיזוקים,והאמת שאני כמו פרח שכזה,אני צריך כל הזמן שישקו אותי במים(בתור מטפורה כמובן) כדי לפרוח מחדש כל הזמן,אחרת אני פשוט נובל וקומל.אני נפגע כל כך מהר ובקלות,לפעמים ללא סיבה אמיתית,אז לכן כל מקרה שכזה סוגר אותי מחדש.אני זקוק לאהבה בחיים,אבל יודע ודי השלמתי עם זה שהיא לא תגיע אליי אף פעם (ואני לא רוצה לפרט למה אני חושב את זה,אולי פעם אני יגיד),אבל זה לא אומר שאני לא רוצה להתחבר לאנשים ולתת את האהבה שיש בי לאחרים.רוצה מאוד,אבל בדרך כלל לא יכול.קשה לי לתת נשיקות,וקשה לי לתת חיבוקים,ואני לא רוצה שתתנו לי את זה בצורה מלאכותית,רק בשביל שאני ירגיש יותר טוב.אני רוצה לקחת את זה לאט,שלא ילחצו עליי,ורק שאני ירגיש שאני באמת יכול לחבק אנשים,אני כבר יעשה את זה בעצמי,בטבעיות,ללא שום לחץ מבחוץ. אז זה מי שאני-לטוב ולרע,ומכאן אני מתכוון לצאת לדרך חדשה. זה מה שכתבתי לגביי,גילה,אבל לא צריך לשמוח יותר מדיי-כי ברור לי שאני לא יעמוד בזה בהתחלה וברור שאני עוד יעבור הרבה "דם,יזע ודמעות...",אבל זו התחלה,התחלה במילים,התחלה באמת,האמת של עצמי,תמיד ידעתי אותה אבל אף פעם לא יכלה לצאת לחופשי.אז הנה,אני משחרר אותה לחופשי...ומי יתן ויהיו לי הכוחות לעמוד במה שאני אומר.כרגע אני מאוד מבולבל,אבל די השלמתי עם כך שאני כבר לא יוכל להתחבר לאנשים,אם במקום שחשבתי שיש לנו דברים משותפים זה לא קורה,אולי זה כבר לא יקרה אף פעם,למרות שאני לא מתכוון לוותר על כך,לכל הפחות לנסות זאת כמה פעמים נוספות,כי הם באמת אנשים טובים,למרות כל מה שקרה. רציתי גם לשאול עוד משהו-אני חושב שעברתי התקף חרדה ולא סתם הרגשה כזו,כפי שיש לי תמיד. אני לא חושב שהיה לי פעם התקף כזה,ולכן אני לא בטוח,אז איך יודעים אם היה או לא? האמת,ההגדרה לא ממש חשובה,חשוב איך מרגישים שם בפנים,וההרגשה היתה פשוט נוראה,ורק רציתי להעלם מעל פני האדמה,ולשוב ולהתחבא מהעולם,כפי שעשיתי באומנות בכל מיטב שנותיי. אבל אני לא באמת רוצה ככה להעלם,אלא אני רוצה להיות שלם עם ההחלטות שלי בחייים,ובעיקר שלם עם עצמי,על הטוב והרע שבי.אני כן רוצה שיאהבו אותי,אבל שיאהבו את מי שאני באמת ,ולא את המסכה שבי,שפה בפורומים למדתי קצת איך מסירים אותה,איך נפתחים טיפה,ואיך גם אפשר לדבר על מה שיש לך בלב. כל כך הרבה שנים לא עשיתי את זה,ותמיד שמרתי הכל בפנים,התמודדתי לבד עם הפחדים והטראומות מהעבר.אני רוצה להפסיק עם זה.ומה שאני תמיד אומר לעצמי-"תעשה את זה מחר,אפשר לדחות...",אז עכשיו אני אומר ש"מחר" יתחיל היום,יתחיל עכשיו.ולפחות עכשיו,כשאני כותב את זה,אני אתן לספקות(האם זה בכלל אפשרי?) להעלם,כי לכל דבר יש זמן ועת,וזמן הספקות עוד וודאי יגיע ויבוא בעתיד,לא עכשיו,עכשיו אני פשוט מחליט שאני יכול,ולא חשוב אם אני באמת חושב שזה יקרה.אז החלטתי לא לתת לפחדים שלי לנצח אותי ,ולהרוס את חיי,להרוס ולוותר על מי שאני,על החסרונות הרבים שבי,וגם היתרונות שיש בכל אחד,גם בי.אז עכשיו אני פשוט אומר "אני יכול,אני יכול להתגבר על הפחדים והחרדות...אני מאמין שכן...אם אני אהיה עצמי,כן עם עצמי ואחרים..." אז שיהיה לכולם שבוע מוצלח ושיהיה יום טוב ונעים.
