בוקר טוב לכולם! והנושא הבוקר...פציעות

[אמא לה3]

בוקר טוב לכולם! והנושא הבוקר...פציעות../images/Emo122.gif

אני מניחה שכולנו כמתעמלים/ות עברנו חוויה זו או אחרת של פציעה, השאלה היא: איך אתם התמודדתם איתה, או איך כמאמנים אתם מתמודדים עם פציעה של מתעמלת ועם החרדות המתלוות לעיתים לביצוע נוסף (אחרי החלמה) על אותו האלמנט שנגרמה בו הפציעה. כמתעמלת התחלתי לעבוד על ערבית פ"פ סלטה לאחור. אחרי מס' פעמים (קטן) שבצעתי את האלמנט עם שמירה מעולה, החלטתי לנסות לבד ללא השגחה. פעמיים הצליח לי בצורה חלקה והרגשתי ממש טוב, בפעם השלישית, באמצע הסלטה אחת הבנות באולם צעקה בפתאומיות (בלי שום קשר אלי), אני הייתי ממש באמצע הסלטה, נבהלתי ונפלתי על הגב (יצאה לי סלטה ממש גבוהה). לרגע קטן לא יכולתי לנשום (מהעוצמה של המכה ובעיקר מהבהלה), היות וחטפתי מכה די חזקה לא יכלתי לקום ומייד לבצע את האלמנט שוב וזה די גרר חרדות מהאלמנט. מאז במשך חודשים ארוכים לא יכולתי לעשות את אותו הרצף ללא שמירה (אלא אם כן הלחיצו אותי כמו בהופעות שאז לא היתה ברירה). כמאמנת , אחרי שמתעמלת עוברת פציעה בעיקבות אלמנט, מייד אחרי ההחלמה (פיסית, אם צריך), אני דיי דוחקת בה לחזור ולנסות שוב, אני אשמור לה ככל שתצטרך אך כן אנסה לנטוע בה שוב את הביטחון לנסות. אז איך זה אצלכם? (גילוי נאות, הדיון בא בעיקבות פרק 18 של הסידרה MAKE IT OR BRAEK IT בו פייסון שמחלימה מפציעת גב קשה וניתוח מנסה להתמודד עם החרדות המתלוות לחזרתה לאימונים).

 

[אמא לה3]

ואופססס...באותו נושא בדיוק....(לא מתוכנן...)

Shawn Johnson Torn ACL and Meniscus Monday February 22, 2010 2008 Olympian Shawn Johnson tore her ACL and meniscus last month during a ski trip to celebrate her 18th birthday. She talks about it in a blog entry posted yesterday on ShawnJohnson.net. Johnson had surgery last week to repair the tear, and will be in a knee brace for six weeks. She says in the blog, "The one thing that scared me the most when this happened was that possibly I could not return to gymnastics even if I wanted to. Up until now, I've always had that option, so I've always been comfortable. The thought that option might be gone killed me!" Luckily, the injury wasn't serious enough that gymnastics is out of the question for her, but Johnson hasn't announced a decision as to whether she will return to gymnastics competitively. She says in her blog entry, "I'm not committing to a comeback of any sort, but i have set up with [former coach Liang] Chow that gymnastics will definitely be a part of my recovery. It's a great way to get back in shape and to start figuring things out, along with rehabbing my knee."

 

[נועה חורש]

פציעות

פציעות, מה לעשות, הם לצערנו חלק בלתי נפרד מהעיסוק בספורט. פציעה היא אף פעם לא נעימה, ותמיד מזיקה, גם לשלמות הגוף, הנפש, הבטחון, הקריירה הספורטיבית, ההתקדמות ועוד. בעשור האחרון, נושא פציעות הספורט וההתמודדות איתן מאספקטים שונים נחקר רבות בשטחי המדע השונים. באופן עקרוני, כל מתעמלת מתמודדת עם הפציעה קצת שונה. יש כאלה שנשברות, יש כאלה שלא. כמו-כן, יש הבדל בין סוגי פציעות שונים: פציעות טראומה (נפילה/מכה פתאומית) ופציעות הנגרמות בשל מאמץ ממושך, עודף עומס או עבודה לא נכונה (שברי מאמץ, קרעים בסיבי השריר, כאבי מפרקים ועוד). בנוסף, יש הבדלים בחומרת הפציעה, האם היא קלה או קשה, במשך ההחלמה ממנה ובפגיעה שלה בתפקוד הגוף. וגם כאן, יש היבט סובייקטיבי, בשביל מתעמלת אחת יכול להיות ששבר ביד לא ישפיע עליה יותר מידי, ומתעמלת אחרת יכולה לחטוף "טראומה", או שינוי תפקודי או רגשי אפילו בגלל פציעה קלה כגון נפילה ללא חבלה, או אפילו ממצב של "כמעט פציעה". לגבי החרדה שהזכרת מלחזור על האלמנט, אני לא מצאתי בזה בסיס מוצק ועקבי. זה יכול לקרות. זה ברור. אבל ממש לא חובה שזה יקרה. זה כל-כך תלוי בהרבה משתנים אחרים כגון: מבנה האישיות של המתעמלת ורמת החרדה התכונתית שלה, רמת החרדה המצבית שלה בד"כ, המוכנות הגופנית שלה לאלמנט, סיבת הפציעה, רמת הבטחון העצמי שלה, סוג הפציעה ושכיחותה, עוצמת הפציעה ועוד. אם נקח מתעמלת שהבטחון העצמי שלה בנוגע לאותו אלמנט הוא לא גבוה (היא מראש פחדה ממנו), היא לא ממש מנוסה בו, והיא נפצעה פציעה חמורה וטראומטית, ויש לה גם בעיות אחרות באותה תקופה, למשל בעיות חברתיות בכיתה, יכול להיות שהיא תפתח חרדה מהאלמנט. במקרה זה, לא בטוח שביצוע של האלמנט מיד אחרי הנפילה יעזור. או שכן או שלא. מתעמלת אשר בטוחה בעצמה, במה שהיא עושה, בקבוצה, במאמן, יודעת היטב את האלמנט ושולטת בו, לא אמורה לפתח טראומה או חרדה במקרה של פציעה, אפילו בפציעה חמורה. הטיפול המומלץ בעיני למתעמלת אשר חרדה מאלמנט מסויים כנראה בעקבות פציעה: 1. העצמת הבטחון העצמי הכללי שלה בעצמה, בהתעמלות, בקבוצה במאמן. צריך להגיע למצב שבו היא שלמה לחלוטין עם עצמה, עם מה שהיא עושה (בלי קשר לאותו אלמנט, אלא באופן כללי). אם יש בעיות אחרות בשטח- שאינן קשורות להתעמלות, יש לפתור אותן לפני שמתקדמים לשלב הטראומטי. 2. חשיפה הדרגתית מאוד של המתעמלת לאלמנט. ההדרגתיות פה חשובה, אסור לטעות פה ולהתקדם עם המתעמלת לשלב הבא לפני שהיא 100% בטוחה בעצמה, אחרת חוזרים שוב לנק' ההתחלה. חושפים את המתעמלת באופן הדרגתי לאותו אלמנט עם אמצעים מקלים, או מפורק לחלקים. בשלב זה, יש לזהות בדיוק מהו אותו החלק באלמנט אשר מפחיד את המתעמלת (המעוף, הסיבוב, הנחיתה). זה לא קל, ובד"כ קשה לדעת. אך עם עבודה מספיק יסודית והרבה ניסוי ותעייה ניתן לזהות את המרכיז הזה. 3. רק לאחר השלמת שלב 2, ובאמת אחרי שהחשיפה לאלמנט הייתה הדרגתית מספיק, עוברים לחלק המפחיד באמת, זה שזיהינו בשלב הקודם כחלק הבעייתי והמפחיד עבור המתעמלת. מלמדים את המתעמלת טכניקות של השלב הזה, כולל למשל איך ליפול (במקרה והיא פוחדת מהנחיתה), מה לעשות במקרה של איבוד שליטה למשל, או למעשה מה לעשות אם משהו משתבש באותו חלק שממנו היא מפחדת. במקביל, צריך לזרוע מחשבות חיוביות במוחה של המתעמלת, ושהיא תשתכנע להאמין בהן ולחשוב אותן כשהיא מבצעת את האלמנט. זה מאוד חשוב.

 

[chuch1]

לצערי

פציעות הן חלק בלתי נפרד בספורט ובענף שלנו בפרט, ההתעופפויות שלנו באוויר עם הראש למטה) הקפיצות לגבהים לא נורמאליים בהחלט מגבירות את הסיכון.. אבל בואו נודה בעובדות- זה בהחלט שווה את הסיכון אמא שלי מספרת שכל הביקורים שלנו במיון היו בעיקבות האימונים אבל אף פעם זה לא הגיע למצב חמור... חוץ מהפציעה האחרונה שלי כשעשיתי ערבית וסיימתי אותה על גב רגל שמאל ולא על כף הרגל- והרצועה נקרעה ועוד זה קרה שכבר הדרכתי והייתי "מדגימה" לבנות תרגילים (או שבעצם הייתי מנצלת את העובדה שאני גם מקבלת כסף וגם מתעמלת בו זמנית) לצערי- זהו איזור שלא מנתחים ומה שצריך לעשות זה פשוט לחיות עם זה... אז ניסיתי בכח להתעמל ולא הלך לי, תמיד הרגשתי את החולשה ברגל, לא וויתרתי וניסיתי עוד עד שהחמרתי את הפציעה ואז הבנתי שאין מנוס וחייבים לפרוש אבל בפציעות ה"קלות" שחוויתי- נקעים וכו'... תמיד היה חשש לחזור להתאמן על אותו האלמנט שבעיקבותיו קרתה הפציעה, בעזרתן המדהימה של המאמנות שלי דאז- חזרתי לדרך המלך והתגברתי על כל המכשולים ועל כל החששות. את הדרך שלהן אימצתי, ואחרי פציעה של מתעמלת, אני קודם כל מתחילה עם תרגלים מסויימים שיחזקו אותה ואת האיזור הפצוע ולאט לאט מתחילים את כל "המסלול" שיש לעבור (מבחינת כרונולוגיה של אלמנטים) עד שמגיעים לאלמנט "המדובר" ולאט לאט היא רוכשת ביטחון לחזור ולבצע אותו.