פנחסהראשון
New member
בוקר טוב לכולם../images/Emo42.gif
אני ממשכימי קום, הרגל שנשאר אצלי מהתקופה שעבדתי,ואני רוצה לספר לירון ולכולם על המוסד שנקרא ביטוח לאומי. אני אובחנתי כחולה בשנת 95 ולא היתה לי שום הגבלה,והמשכתי בעבודתי כרגיל עבודה קשה והרבה שעות ביום. בשנת 96 נפצעתי והתעלפתי מהכאבים וכשהתעוררתי לא יכולתי לעמוד כי נעלם לי לגמרי שווי המשקל. השוק שהגוף חטף עורר ובגדול את בן זוגנו הטרשת. לאחר תקופה שהבנתי שזהו זה .פניתי למלל, וכבר בוועדה הראשונה הבנתי שמעבר לזה שיושב שם רופא שאינו יודע כלום על המחלה, ואני בעיניו רמאי ,נוכל , סחטן וכדומה. יצאתי בהרגשה מזופתת אבל החלטתי לא לוותר. זאת היתה ועדה לתאונות עבודה. הגשתי עוד בקשה לנכות כללית וגייסתי את כל הטיעונים שהמחלה גורמת, עצירות ,שווי משקל, כעס רב, פחדים,חוסר שקט,תופעות לוואי מהתרופה,ספסטיות שבאה והולכת,חוסר בקורדינציה, וכולי וכולי... כן לקחתי הערכות מפורטות הרופאים מקצועים על מצבי.והרבה הרבה נכנסתי באינטרנט לחוק ומשפט, ולבתי משפט,ולמדתי איך לתבוע את המלל על עיוותים כלפי נכים. גם בוועדה זו ישב נאורולוג שבשבילו לפי הרגשתי הייתי מין עבם. לא התיאשתי התנהגתי כלפיהם באותה מטבע שהם התנהגו כלפי. גררתי אותם לבית משפט בטענה שלא היתה התיחסות מצידם לאחת מטענותי,ורק שם הם הסכימו למנות מטעמם רופא מומחה שמטפל באופן שוטף בחולי טרשת. בסופו של דבר הוכר שחלק מהטרשת נבעה מהתאונה ,והפציעה, ומצוקה נפשית כתוצאה מכך. ומכאן התגמול שמשולם לי מיום התאונה. אותו מומחה קבע גם שנכותי בנכות כללית היא 100 אחוז.(כפול בדיוק מהנאורולוג שישב בוועדה לנכות כללית 3 שבועות קודם לכן) וגם כאן המלל נאלץ לשנות החלטתו הקודמת. לכן ירון וגם ליאור וגם אבישג, זה לא קל עם האטימות בוועדות הרפואיות כי שום רופא לא יקום ויודה שבמחלה זו יש לו רק מושג קלוש, לכן אל תרתעו עמדו על שלכם .ובעיקר הרבה מאד תשומת לב לשמירת החוקים על ידי חברי הוועדה.ושוב המון נעזרתי בחומר שציינתי מהאינטרנט. וכן תתיעצו עם הרופאים המטפלים בכם. הרבה סבלנות אבל בסוף תקבלו את המגיע. סיפורי הקצר הזה בפועל ארך 4 שנים. וואוו הכתיבה עייפה אותי ,ביי בינתיים.
אני ממשכימי קום, הרגל שנשאר אצלי מהתקופה שעבדתי,ואני רוצה לספר לירון ולכולם על המוסד שנקרא ביטוח לאומי. אני אובחנתי כחולה בשנת 95 ולא היתה לי שום הגבלה,והמשכתי בעבודתי כרגיל עבודה קשה והרבה שעות ביום. בשנת 96 נפצעתי והתעלפתי מהכאבים וכשהתעוררתי לא יכולתי לעמוד כי נעלם לי לגמרי שווי המשקל. השוק שהגוף חטף עורר ובגדול את בן זוגנו הטרשת. לאחר תקופה שהבנתי שזהו זה .פניתי למלל, וכבר בוועדה הראשונה הבנתי שמעבר לזה שיושב שם רופא שאינו יודע כלום על המחלה, ואני בעיניו רמאי ,נוכל , סחטן וכדומה. יצאתי בהרגשה מזופתת אבל החלטתי לא לוותר. זאת היתה ועדה לתאונות עבודה. הגשתי עוד בקשה לנכות כללית וגייסתי את כל הטיעונים שהמחלה גורמת, עצירות ,שווי משקל, כעס רב, פחדים,חוסר שקט,תופעות לוואי מהתרופה,ספסטיות שבאה והולכת,חוסר בקורדינציה, וכולי וכולי... כן לקחתי הערכות מפורטות הרופאים מקצועים על מצבי.והרבה הרבה נכנסתי באינטרנט לחוק ומשפט, ולבתי משפט,ולמדתי איך לתבוע את המלל על עיוותים כלפי נכים. גם בוועדה זו ישב נאורולוג שבשבילו לפי הרגשתי הייתי מין עבם. לא התיאשתי התנהגתי כלפיהם באותה מטבע שהם התנהגו כלפי. גררתי אותם לבית משפט בטענה שלא היתה התיחסות מצידם לאחת מטענותי,ורק שם הם הסכימו למנות מטעמם רופא מומחה שמטפל באופן שוטף בחולי טרשת. בסופו של דבר הוכר שחלק מהטרשת נבעה מהתאונה ,והפציעה, ומצוקה נפשית כתוצאה מכך. ומכאן התגמול שמשולם לי מיום התאונה. אותו מומחה קבע גם שנכותי בנכות כללית היא 100 אחוז.(כפול בדיוק מהנאורולוג שישב בוועדה לנכות כללית 3 שבועות קודם לכן) וגם כאן המלל נאלץ לשנות החלטתו הקודמת. לכן ירון וגם ליאור וגם אבישג, זה לא קל עם האטימות בוועדות הרפואיות כי שום רופא לא יקום ויודה שבמחלה זו יש לו רק מושג קלוש, לכן אל תרתעו עמדו על שלכם .ובעיקר הרבה מאד תשומת לב לשמירת החוקים על ידי חברי הוועדה.ושוב המון נעזרתי בחומר שציינתי מהאינטרנט. וכן תתיעצו עם הרופאים המטפלים בכם. הרבה סבלנות אבל בסוף תקבלו את המגיע. סיפורי הקצר הזה בפועל ארך 4 שנים. וואוו הכתיבה עייפה אותי ,ביי בינתיים.
