בוקר טוב לכולם

דליה ח

New member
בוקר טוב לכולם

הבוקר התפרסמה הכתבה על אודליה ועל הפיגוע בסטייג', בעיתון לאשה. קמתי בחמש בבוקר, העיתון חיכה לי אחרי הדלת, וכל כך פחדתי לקרוא. נשמע מוזר, אבל לראות את התמונה שלי , את התמונה של אודליה, את הסיפור שלנו על כמה עמודים, זה כל כך הזוי. כל כך פחדתי ממה שכתוב שם. הרי אני ישבתי עם הכתבת, אצלי בבית, והיא רושמת בערך כל מילה שלי. מנסיון קודם לא תמיד מה שכתוב צמוד לאמת. הפעם, מבעד לדמעות ולכאבי הבטן שתקפו אותי בזמן הקריאה, ראיתי שתשעים אחוז ממה שכתוב, אכן זה מה שאמרתי. וזה אמור להרגיע ?, זהו שלא ממש, הנפילה שהיתה צפוייה הגיעה עם סיום הקריאה. אני לא יודעת איך אעבור את היום. כל כך רציתי עוד דרך להנציח, עוד דרך להביא אותה לכמה שיותר אנשים, שייכירו אותה אלא שלא הכירו, ושיזכרו אותה אלה שהכירו. אולי בזה הצלחתי, אבל הבאתי על עצמי עוד יום של נפילת מתח, של מה עכשיו, ואיך הלאה? אולי אני צריכה להפסיק את הריצה אחרי פעולות הנצחה ? ואם אפסיק, האם יזכרו אותה ? יש עוד שיר חדש בדרך, ליום השנה הרביעי, והפתעה שהכנתי לחברות ובנות דודות, שאספר כאן אחרי האזכרה. אולי אני צריכה לשחרר אותה כבר? ברור לי שאין תשובות לשאלות, אבל ברגעים אלה, השאלות חזקות ממני.
 

שרון123

New member
שאלות קשות

ואני בטוחה שהבטן שלך תגיד לך את התשובות. ממילא אין לנו באמת בחירה. אני הייתי רוצה להתחיל עכשיו בפרויקט הנצחה פרטי משלי ועבורי. מרגישה שהזכרונות חומקים ממני
יש אפשרות שתסרקי ותצרפי עבורינו את הכתבה?
 

eaz1514

New member
../images/Emo201.gif דליה בתוך המילים שלך תמצאי

את התשובות. לפעמים נדמה ש"הבאנו את זה על עצמנו" לפעמים נדמה שאנחנו לא מזכירות די, לא מנציחות די. הפחד מהשכחה, מהילד שלא רק איננו פיזית הוא אבד גם כאישיות. באחד מערבי השישי חמי אמר לבן "סידרתי תמונות ישנות ומצאתי המון תמונות שלך" בלי לחשוב קפצתי "ושל רונן לא? " נהיה שקט ואז חמי אמר כן ברור. אם כל כך ברור אז למה הוא לא אמר מצאתי המון תמונות שלך ושל רונן? הכוונות טובות לא להכאיב, אבל לנו ההורים כואב יותר השקט, אי האיזכור. אנחנו כאן לעזור לך לעבור את התקופה הקשה, עוד כמה ימים והלחץ יהיה מאחוריך. אילנה, אמא של רונן
 

דליה ח

New member
תודה לכן

אנ י אבקש מאורן שלי שיסרוק את הכתבה, היא די גדולה. והיום הזה מגיע לסיומו, אני בהתאוששות מהבוקר,, בסוף השבוע כבר נהיה אחרי המועקה הזו שמגיעה בימים המסויימים, שנחשבים בלתי נסבלים, אבל אנחנו כן סובלים, וסובלים, וסובלים...............
 

דליה ח

New member
תודה, אמא של ילד

היום יותר טוב, מחר זה יום הפיגוע, בשבת יום הפטירה, וככה עוברים הימים, טובים יותר וטובים פחות. הרי למדנו ליפול ולקום, חלק בלתי נפרד מחיינו החדשים.
 

eaz1514

New member
דליה, בדרך לעבודה קניתי לאישה

רק הצצתי אקרא יותר מאוחר. יום קל עד כמה שאפשר, תזכרי שאנחנו כאן. אילנה, אמא של רונן
 

eaz1514

New member
קראתי פעם ועוד פעם מעבר לכאב

יש לנו קווי אופי משותפים, זה לא מפתיע אותי מהכרותי אותך דרך המילים אבל קבלתי חיזוק אחרי הקריאה. איתכם ביום קשה זה
אילנה אמא של רונן
 
למעלה