בוקר טוב ../images/Emo42.gif
קצת אביך היום (ואיפה אימך? סתם) וקצת עגמומי משום מה והשיר של קרוס, כן, חשבון נפש שכזה. לאילו דברים אנחנו מקדישים את הזמן שלנו? מישהו אמר פעם, שאם וכאשר נמות, במקום העבודה שלנו יוכלו להחליף אותנו בתוך מספר ימים, אבל המשפחה והאוהבים אותנו ירגישו בחסרוננו לתמיד. ולמרות זאת אנחנו מקדישים הרבה יותר שעות לעבודה מאשר לאנשים שאנחנו אוהבים. מוזר. מצרפת משהו שעבר באימיילים: האם צפית פעם בילדים משתעשעים על קרוסלה? האם הקשבת פעם לגשם בנופלו על האדמה הלחה? האם עקבת אחר מעופו של פרפר? או בהית בשמש בשקיעתה עם רדת ערב? מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד האם יומך עובר בטיסה? כשאתה שואל: "מה נשמע", האם אתה מקשיב לתשובה? האם בסופו של יום, כשאתה שוכב במיטה, מאה המטלות הבאות שלך מתרוצצות במחשבתך? האם אי פעם אמרת לילדך "לא היום, נעשה זאת מחר" ובחפזונך לא שמת לב לאכזבתו? האם אי פעם איבדת מגע, נתת לחברות ישנה וטובה למות, כי לא היה לך זמן להתקשר ולומר שלום? מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר, הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד כשאתה ממהר כל כך להשיג משהו כשאתה דואג וממהר במשך היום כאילו זו מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח החיים אינם מרוץ, קחו אותם לאט יותר, הקשיבו למנגינה – לפני שהשיר יסתיים...