בוקר טוב לכולם

[Soak]

בוקר טוב לכולם

בוקר טוב לכל חברי הפורום.... מה קורה? פנינוש אף פעם לא יוצא לי לדבר איתך כמו שצריך אני פשוט כל היום ממש עמוסה בעבודה ובלימודים אז סליחה נשמה.. אני בתסביך רציני: אני מתמלאת מאוד מהר ומרגישה מלאה אבל.. עדיין רעבה.. כנראה אני אוכלת עם העיניים וממש הסתבכתי עם עצמי... מה לעשות?!! אני אוכלת אבל אין לי שום כאבים פשוט מרגישה מפוצצת ולפעמים מרגישה שדוחסת את האוכל.. עם מישהו יכול להעייץ לי אני מאוד אודה כי נורא מרגיז אותי כל העיניין!! שלכולם יהיה יום נחמד וסופ"ש כייפי.. אוהבת ליה

 

[lia*]

שם משתמש שגוי.זאת ליה

 

[Soak]

ליה מתוקה

האם זהו נסיון להשתלטות על זהותי??? ) לא נורא, תהני מהמחשב שלי כל עוד הוא קיים !!

 

[gal33]

את יכולה לפרט מה את אוכלת,

כמויות, משך וזמנים? ונראה דרך זה האם אפשר להקל על המצב. באופן עקרוני יקירתי, איך אומרים, לא אמרת כלום... קושקוש, זו בעיית מיליון ה- $, לאכול רק כשרעבים ורק בכמות המספקת לשם כך, ולא כי רעבים בעיניים! הפתרון שווה יותר כסף ממיראביליס. בדיוק היום, מקודם ניהלתי דיון מעניין עם תרפיסטית גוף בנושא האכילה המוגזמת והצרכנות המוגזמת בתרבות המערבית. מה הסיבות המובילות לכך, ועל אלו צרכים זה עונה. ממש מעניין.

 

[lia*]

בוקר טוב !!בהחלט אפרט..

אז ככה: כל ארוחה אני משתדלת למשוך עד 20 ד´.. מתחילה בחצי קוס מרק (צהריים) אבל זה לא מספיק גם בחינת הכמות.. כפית של סקי או לבן נוספים ממלאים את הקיבה אבל.. אני ממשיכה להיות רעבה! ואז אוכלת עוד חצי כוס של מרק וכבר לא יכולה לנשום.. ת´אמת זה קרה רק פעם אחת מאז אני מאוד מאוד משתדלת להקשיב לגוף רק שזה ממש תסביך בשבילי ... אני גם אוכלת חומוס(כן כן אני יודעת שזה משמין..) אני שלושה שבועות אחרי. ככל שהאוכל מוצק יותר כך התסביך גדול יותר( נכנסת כמות קטנה יותר ואז כנראה מבחינה פסיכולוגית הגוף לא קולט שהוא מתמלא מחצי כוס של משהו..) באותו יום אכלתי גם קצת פירה עם טונה והרגשתי שאני אולכת למות..) אני לא מקיאה.הראש שלי פשוט לא קולט שמכמה כפות של פירה אפשר להיות שבעים.. נראה לי אני חייבת טיפול פסיכולוגי... אני גם התחלתי כבר לאכול לאט לאט עגבניה לא מרוסקת בלי קליפה חתוכה קוביות קטנות.. ממש מבולבלת.. ליה

 

[lia*]

סליחה על שגיאות כתיב-לחץ בעבודה

 

[gal33]

ליה מותק, כבר יש לך את כל התשובות!

יקירתי, את שואלת ועונה לעצמך. מבחינה פסיכולוגית העיניים לא קולטות שהכמויות הקטנטנות הללו מספיקות, הגוף ועוד איך קולט!! והרי מה היתה מטרת הניתוח מההתחלה?? להיות מסוגלים להסתפק בכמויות קטנות, כדי להגיע למצב בו משתמשים ביותר קלוריות מאשר צורכים, מה שיוביל להורדה במשקל. הרי עם קיבה של 2-3 ליטר כמו שיש לרובינו לפני הניתוח, קשה מאוד להחזיק מעמד עם מעט אוכל. כיום, עם קיבה של כוס +-, זה הרבה יותר אפשרי, בר-ביצוע. הדרך הנכונה ביותר להילחם בזה, היא ללמוד להיות שבעים גם בעיניים, להקשיב לגוף, בין אם זו מלאות, או שובע, עדיין להקשיב לגוף כשהוא אומר, "די, אכלתי מספיק". בנוסף, לשנות את תפקיד האוכל בחיים שלנו.לא עוד האוכל שולט בנו, אלא אנו בו. לא לתת עוד לאוכל לשמש מפלט לכל ההרגשות המסכנות שלנו, לא לנסות למלא את החלל הריגשי בבטן באוכל, ממילא זה לא פותר אותו, רק מסיח דעתנו לזמן מוגבל. הדרך היחידה, היא דרך עבודה עצמית. מודעות, זו מילת המפתח. להקדיש לארוחה את כבודה המלא. כלי הגשה יפים, אוכל מגוון וטעים. לאכול לאט, לא מול TV וכו´. לאכול בחברותא, לעשות מזה כיף. אני מאוד ממליצה על פסיכולוג/ית, מנסיוני האישי. דבר אחרון (הגיע הזמן!), מבחינה טכנית, אכן ככל שהאוכל יותר מוצק ויותר מורכב, מספיקות כמויות קטנות יותר, וכן הוא משביע לזמן ארוך יותר. דבר אחרון בהחלט, דפדפי אחורה באתר, כמה שבועות לפני הניתוח זה היה נושא דיון פורה פה, ואנשים רשמו יופי של עצות, איך להילחם בינתיים בבעיה, עד שמצליחים לשנות קצת את הראש. בהצלחה יקירתי!