בוקר טוב לכולם

[smagi]

בוקר טוב לכולם

לי קוראים מגי ואני אמא ל-2 בנות מקסימות בנות 6 ו-3 אנחנו גרים בנהריה ו"כביכול" עברנו את המלחמה די בקלות, קצת מבוהלים למעט כמה דברים קטנים שפתאם הולכים ומתגברים עם הזמן. הבת הגדולה שלי לא מוכנה ללכת לישון לבד בשום פנים ואופן אלא אם אחותה הקטנה עולה איתה, או אחד מאיתנו ! והבת הקטנה שלי לא יכולה לשמוע צופר של מכונית משטרה או אמבולנס - היא ישר צועקת לי "אמא חזעקה" (זאת אומרת אמא אזעקה) אם אנחנו בבית היא מתחילה לרוץ לכיוון הממ"ד. חשוב לציין שאחרי שהסתיימה המלחמה גם אני עצמי הפכתי להיסטרית לא קטנה וכל "בום" קטן מקפיץ אותי. האם לחכות איתן עוד קצת? לראות אם זה משתפר????

 

[גן חיות]

לא ממש תשובה

אפשר לחכות. אפשר גם לעשות דברים להקל עליך ועל הבנות. ניתן לבקש פגישה עם פסיכולוג בשירות הפסיכולוגי-חינוכי של העיר , לספר לה /לו מה קורה ולבקש עצות. אפשר גם לנסות שינה עם מוזיקה, בובה, חתול או כלב. מצרפת(פעם שנייה היום) קישור לסיכום הרצאה ששמעתי לפני תחילת שנת הלימודים על "התמודדות עם מצבי לחץ". http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=984&msgid=84614384 מקווה שזה עוזר. חשוב גם לדעת שהתגובות שאת מתארת הן נפוצות מאד בין מי שעבר את החוויות האלו.

 

[לב אם]

הי סמגי

כואב הלב על הילדים שלנו שצריכים לעבור מלחמות, הייתי מציעה לך לחכות עוד מעט. לחבק יותר את הבנות, לתת להם מעט יותר להתפנק ולישון יחד, להשאר אתן יותר - גם לך יש צורך לעשטוף אותן וגם להן צורך להיעטף, כך שהדברים הולכים טוב ביחד. לאט לאט תירגעו כולכם ותחזרו לשיגרה. במקביל כדאי לשוחח אתן , לקרוא להן סיפורים על מלחמה ושלום, על התמודדות, כל סיפור שיתן להן את ההרגשה והחיזוק שהן לא לבד ושהחויה שהן עוברות היא טבעית. וכמובן, אם יש תוכנית תמיכה מקצועית של העיריה, אפשר לקבל עוד עצות ועזרה לבנות וגם לך.

 

[לפyמים]

בתור תושבת ק"ש יש לי כמה תובנות

אני חושבת. אצל הגדולה שלי חרוט בזכרון התעוררות מרמקול ב-12 בלילה שקורה לרדת למקלטים, מה עוד שזה קרה יום אחרי תאונת הדרכים שלנו. מידי פעם, כשהיא הולכת לישון היא שואלת מה נעשה אם יהיה רמקול. אני מפרטת לה מה נעשה והיא הולכת לישון. דווקא את המחלמה היא עברה טוב מאוד. היינו בבית רק עד סוף השבוע הראשון ואז לא היינו עד לסיום המלחמה.

 

[לב אם]

תודה על התובנות

אכן אני בטוחה שתושבי קרית שמונה יכולים לתת עצות מעשיות רבות לתושבי דרות והדרום על אופן ההתמודדות עם מתקפות יומיומיות נמשכות, ואם מלחמה רצינית מדי פעם. אשמח לשמוע איך קיבלו הבנות את החופשה בעת המלחמה כשהבית מותקף. לי אישית מאד צרמה התייחסות כל אנשי הממסד לגאידמק כאשר צ'יפר את תושבי שדרות בחופשה קצרה באילת, וביחוד הטיעון שלאחר החופשה יהיה להם קשה לחזור הביתה. (ביחוד קשה היה לי לשמוע זאת לאחר ששוחחתי עם צפוניים שהתארחו אצלי בקיץ, ולא מצאו מילים על מנת לתאר עד כמה החופשה הקצרה בביתי השקט סייעה להם)

 

[לפyמים]

הבנות היו בשמיים - היו אצל סבתא

בקבוץ ואח"כ אצל אחותי שהם מאוד אוהבים. שתיהן בכו שהן רוצות להשאר אצל אחותי. היה איזשהו מתח בדרך חזרה, לדעת אם הבית נפגע אבל חוץ מזה, לא נרשמה טראומה. דווקא הרמקולים עושים להם את זה יותר. נכון, כשיש רעמים, זוכרת את המבול באוגוסט עם סיום המלחמה?, אז הן קצת קופצות אבל חוץ מזה, אף פעם לא הגבנו בלחץ והיסטריה לקטיושות ולכן גם הבנות מקבלות את זה די טוב. מכיוון שהסביבה כן משדרת לחץ אז זה משפיע עליהן אבל לשמחתי, מעט וככה ההשפעה שלנו יותר גדולה.

 

[אושRתי]

היי..

אני חושבת שאפשר לנסות משהוא אחר ברגע שהם שומעים את האזעקה אז לנסות לשחק איתם רכבת/או כל דבר אחר שיש בו "אזקה" וככה אולי זה יסייח את דעתם.