בוקר טוב לכולן(ם) ושנה טובה../images/Emo140.gif
רק הצגתי את עצמי וכבר נעלמתי, אבל אתן בטח מבינות מה המשמעות של סןף החופש הגדול עם 3 ילדים בבית. אז אתמול הלכנו בפעם הראשונה לביה"ס (חטיבה צעירה), ההתחלה הייתה מאד מעודדת וסוף היום מדאיג מאד : בבוקר ליווינו (אני כמובן עם דמעות בעיניים) את ירדן לגן/כיתה - ילדי החט"צ וילדי כיתה א´ נימצאים במשך השנתיים באותה כיתה גדולה, כשבמשך היום הם ניפרדים מספר פעמים לפעילויות נפרדות. ירדן עלתה עם כל הבוגרים בגן תרום חובה לחט"צ כקבוצה, כך שבאופן כללי הם מכירים את רוב הילדים. ירדן השתלבה מהר, ואני הלכתי להיפגש עם היועצת, האחות, רכזת החט"צ, וגננת השיח. הפגישה הייתה מאד נעימה ומעודדת וניכרו רצון טוב, איכפתיות ורצינות של כולן. חזרתי הביתה מעודדת. ואז חזרתי לביה"ס כדי להעביר אותה לצהרונית, שמתקיימת באותו מבנה, רציתי להסביר לצוות על התרופות שירדן מקבלת. כשהגעתי אמרו לי שאני לא יכולה להשאיר אותה, ולדבר עם מנהלת הצהרונית, התקשרתי אליה מייד כשהגעתי הבייתה, והיא אמרה שלא תוכל השנה לקבל את ירדן, כי היא שמעה שבבוקר יש לירדן סייעת ושהמטפלות של שנה שעברה אמרו שהיא צריכה טיפול צמוד (היא מקבלת תרופה עם האוכל, ולפעמים, צריך קצת לדחוף לה אוכל כדי שהיא תאכל מספיק כדי לקבל את התרופה). הרגשתי כאילו קיבלתי סטירת לחי, ממש לא צפיתי את זה. בשנה שעברה, הצוות של אותה צהרונית בגן היה מקסים והם טיפלו בירדן באהבה, בלי לעורר בעיות. עכשיו אנחנו מנסים למצוא פיתרון. מאד חשוב לי שהיא תישאר בצהרון עם החברים שלה, כי כמעט כל יום יש לה טיפולים אחר הצהריים, ואנחנו כמעט לא מצליחים להפגיש אותה עם חברים. איזה כיף שיש את הפורום הזה לבכות לכם קצת. שרון
רק הצגתי את עצמי וכבר נעלמתי, אבל אתן בטח מבינות מה המשמעות של סןף החופש הגדול עם 3 ילדים בבית. אז אתמול הלכנו בפעם הראשונה לביה"ס (חטיבה צעירה), ההתחלה הייתה מאד מעודדת וסוף היום מדאיג מאד : בבוקר ליווינו (אני כמובן עם דמעות בעיניים) את ירדן לגן/כיתה - ילדי החט"צ וילדי כיתה א´ נימצאים במשך השנתיים באותה כיתה גדולה, כשבמשך היום הם ניפרדים מספר פעמים לפעילויות נפרדות. ירדן עלתה עם כל הבוגרים בגן תרום חובה לחט"צ כקבוצה, כך שבאופן כללי הם מכירים את רוב הילדים. ירדן השתלבה מהר, ואני הלכתי להיפגש עם היועצת, האחות, רכזת החט"צ, וגננת השיח. הפגישה הייתה מאד נעימה ומעודדת וניכרו רצון טוב, איכפתיות ורצינות של כולן. חזרתי הביתה מעודדת. ואז חזרתי לביה"ס כדי להעביר אותה לצהרונית, שמתקיימת באותו מבנה, רציתי להסביר לצוות על התרופות שירדן מקבלת. כשהגעתי אמרו לי שאני לא יכולה להשאיר אותה, ולדבר עם מנהלת הצהרונית, התקשרתי אליה מייד כשהגעתי הבייתה, והיא אמרה שלא תוכל השנה לקבל את ירדן, כי היא שמעה שבבוקר יש לירדן סייעת ושהמטפלות של שנה שעברה אמרו שהיא צריכה טיפול צמוד (היא מקבלת תרופה עם האוכל, ולפעמים, צריך קצת לדחוף לה אוכל כדי שהיא תאכל מספיק כדי לקבל את התרופה). הרגשתי כאילו קיבלתי סטירת לחי, ממש לא צפיתי את זה. בשנה שעברה, הצוות של אותה צהרונית בגן היה מקסים והם טיפלו בירדן באהבה, בלי לעורר בעיות. עכשיו אנחנו מנסים למצוא פיתרון. מאד חשוב לי שהיא תישאר בצהרון עם החברים שלה, כי כמעט כל יום יש לה טיפולים אחר הצהריים, ואנחנו כמעט לא מצליחים להפגיש אותה עם חברים. איזה כיף שיש את הפורום הזה לבכות לכם קצת. שרון