מוצא האדם מהקוף / איפה דרווין כשצריך אותו .
צעיר שהחליט לחזור בתשובה , הוזמן לארוחות ליל שבת לביתו של הרב . כל ליל שישי , לפני כנסת השבת היתה הרבנית מכבדת את הרצפה ,משעינה את המטאטא על הקיר ליד הפמוטים ,מדליקה נרות , מברכת את כל בני הבית , ואז הרב ואורחו היו יוצאים לבית הכנסת . לימים , החוזר בתשובה התחזק , הקים משפחה וכמובן נולדו ילדים . באחד מימי השישי לפני הדלקת הנרות שלח האב את מוישלה שיביא את המטאטא וישעינו על הקיר ליד הפמוטים , כדי שיוכלו להדליק נרות ולהגיע לכנסת בזמן . מוישלה שלנו , שהיה ילד מאוד סקרן שאל את אביו מדוע מניחים את המטאטא ליד הפמוטים . האב הסתכל בעיני בנו וענה , וואלה , אני ממש לא יודע , כך היה נהוג בביתו של הרב הגדול שהזמין אותי לסעודות בתחילת דרכי , ולימד אותי צעדים ראשונים ביהדות , הלכות שבת והדלקת נרות . אבל , הוסיף הרב , אנו בדרכנו לכנסת עכשיו , נפגוש שם את הרב ותשאל אותו בעצמך . שמחים וטובי לב הלכו השניים לכנסת , פגשו ברב , ברכו אותו בשבת שלום , ואז האב הזכיר למישלה שהא , מוישלה , רוצה לשאול את הרב שאלה, ומוישלה שאל .
למה כשמדליקים נרות חייב להיות מטאטא מושען לקיר ליד הפמוטים ?
אה , זה פשוט מאוד , ענה הרב ,המטאטא אינו חייב להיות צמוד לקיר ליד הפמוטים .. אלא שהרבנית , לפני שמדליקה נרות אוהבת לכבד את הרצפה פעם נוספת לקראת השבת . ומכיוון שעושה זאת רגע לפני כניסת השבת , היא לא מספיקה להחזיר את המטאטא למקומו ולכן משעינה אותו על הקיר עד אחרי הדלקת הנרות ,.
הסיפור על הקופים הזכיר לי את הספור הזה .
אם משהו נפגע מהדמיון בין הספורים ואני כאילו משווה בין אלו לאלו , לא זו היתה הכוונה . זה סיפור וזה ספור .