בוקר טוב למשתתפות הפורום אשמח ליעוץ

[טאש]

בוקר טוב למשתתפות הפורום ../images/Emo13.gif אשמח ליעוץ

מהחתימה שלי אתן בודאי מבינות שעדין איני משתייכת לפורום

אני אמא לשניים, בני 4.5 (נדב) ו- 1.9(נעמה). גדלתי בבית של שני ילדים (אני ואחי הצעיר ממני ב-4 שנים) בעלולי הוא הקטן מבין שלושה ילדים בבית. (אני כותבת בבית כי לשנינו יש אחים נוספים מנישואים קודמים של האבאים שלנו, אבל הם מבוגרים מאתנו מאוד ולא גדלו אתנו). לי תמיד נראה שמשפחה של בן ובת זה יופי. בעלולי תמיד גדל בהרגשה שחסר לו עוד אח. כשהכרנו ידענו שהוא רוצה 4 ילדים. אני תמיד אמרתי שנתחיל מהראשון ונראה... גם השניה היתה רצויה ומוסכמת. עכשיו, כשנפתחים הדיונים על ילד שלישי, (בלי לחץ או מריבות, רק דיונים, כיון שילד נוסף זה בכל זאת לא משהו שמקלים בו ראש) יש כמה דברים שמאוד מעסיקים אותי ואשמח לשמוע מכן, בעלות הנסיון "איך זה עובד" מצד אחד, אם יהיו לנו בסופו של דבר 3-4 ילדים,, נראה לי שיהיה להם כיף להיות קרובים יחסית בגיל. בין השניים שלי יש שנתיים ושבעה חודשים. מצד שני, למען השפיות שלי, והמגבלות הלוגיסטיות, נראה לי שלהוסיף עוד תינוק למשפחה עכשיו יהיה מסובך. אני נשארת בקלות לבד עם שני הילדודס שלי, אבל גם כך - יש קשיים טכניים. למשל - בבריכה - כשהוא פתאום צריך קקי, והיא לא רוצה לצאת מהמים. או כשהיא נרדמת 20 דקות לפני שצריך לקחת אותו. אני כמובן נעזרת (באמא שלי, בחברות עם ילדים בשכבה של בני) וגם בעלולי הוא אבא עוזר ומעורב, שמקפיד לחזור כל יום עד 18:00 (גם אם חוזר לעבוד אחרי שהקטנים ישנים). אני חוששת שלא אוכל להיות לבד עם שלושה (למרות שאני יודעת שיש אמהות שועשות זאת, רק אין לי מושג איך) ואני חוששת שיהיה לי קשה להקדיש לכל אחד מהילדים את מה שהייתי רוצה. (אתו הייתי מאוד לא בסדר כשהיא נולדה. הוא היה צריך יותר זמן פרטי איתי ולא השקעתי בו את זה). גם היום, עם כל אחד מהם אני עושה פחות ממה שאני רוצה. (למשל - הוא לא יכול להרכיב פאזלים מסובכים בעזרתי כי היא מייד באה ומפזרת חלקים ואז זורקת אותם אליו... והיא לא יכולה להשלים משפטים בסיפור או סתם בשיחה, כי הוא נדחף להשיב) אבל אני יודעת שהם מרויחים גם מעצם היות השני. החברות שיש בינהם, הלימוד שהם מקנים לשני (סבלנות, עזרה, אהבה). נראה לי שילד שלישי מפר את האיזון, ויוצר יותר הפרעה, ואני לא בטוחה שאתמודד טוב. האם למי מכן היו לבטים לגבי ילד שלישי - האם ומתי? איזה טריקים יש להתארגנות עם שלושה ילדים? איך מגיעים לכל אחד מהם גם באופן יחידני? (אם בכלל) האם קל יותר לצרף ילד שלישי כאשר יש כבר שניים גדולים יותר? תודה מראש לכל מי שתתיחס ותגיב

 

[נעללה]

אז תחכי עוד קצת..

אם בשפיות שלך מדובר אז היא בראש ובראשונה. שנתיים שלוש הבדל אלו הבדלים קטנים וצפופים וצריך הרבה סבלנות ועזרה כדי לשרוד את זה. אולי פשוט תחכי עד שתרגישי מוכנה, את לא נשמעת לי מבוגרת. מקווה שעזרתי.

 

[Jen74]

אף אחד לא הבטיח לך גן של שושנים ../images/Emo3.gif

לגדל ילדים זה חוויה, זה אתגר אבל זה מתגמל באהבה גדולה ואין סופית. גם כשהם לפעמים באים ואומרים לך "ברוגז", גם כשהם לפעמים מעיזים להתחצף ולהגיד "את לא מבינה שום דבר". בסופו של יום, הם באים ומחבקים, מנשקים ואומרים כמה שהם אוהבים.

אני הייתי אמא בבת אחת לתאומות ותוך פחות משנתיים נוספה עוד אחת. אצלי לא היו הריונות מתוכננים אבל בכל הריון כשנודע לי עליו, החלטתי שאני ממשיכה את ההריון. הייתה לי הבחירה אבל לרגע לא חשבתי להפסיק את ההריון כי חשבתי שזאת פשוט מתנה. את הרביעית (הריון שלישי) כבר תכננתי ויזמתי אותו בעצמי כשהרווח בין הלידה השנייה ללידה השלישית היה כמעט 5 שנים. חייבת לציין שאחרי שגידלתי שלוש ביחד, התאומות והאמצעית, עם הרביעית כבר היה יותר קל. כמובן שעם כל ילד עושים את הטעויות המסוימות ולומדים מהן להבא, לילדים הבאים. אבל באופן כללי, להיות אמא לארבע כבר לא היה קשה יותר מאמא לשלוש. אם הבעיה היחידה שלך היא השפיות שלך ושאת מרגישה שזה גדול עליך לדאוג לשלושה ילדים, חכי קצת, עוד שנה, שנתיים והילדים גודלים בינתיים. תשקיעי בהם אהבה, חינוך ומשמעת. את אומרת שבעלך הוא זה שבעיקר מעוניין בהרחבת המשפחה, האם גם את רוצה בזה ורק חוששת איך תסתדרי? האם גם בך בוערת התשוקה למשפחה רחבה יותר? אם כן, חכי עוד שנה, שנתיים ותראי שזה כבר יגיע מעצמו.

 

[orli997]

בעית לוגיסטיקה

אני באופן אישי יכולה להמליץ לעשות ילדים בזוגות, אם כבר מתכננים מראש תמיד יותר נוח גם לילדים שהם שניים כי רוב האנטראקציות הם בזוגות ולא יש ילד סנדוויץ או גלגל חמישי כזה ומבחינתך זו סיטואציה שנופלת על ההורה לגשר, וכמו שנעללה אמרה מה הלחץ? החיים ארוכים לא חייבים לממש הכל עכשיו ומיד, היום נשים יולדות גם בגילאי ארבעים פלוס ואין שום דבר בוער בענין, אמהות תמיד אומרות כאילו הסבתות, שתעשי את כולם ותיגמרי עם זה, זה תמיד הצחיק אותי כאילו מה ניגמר בדיוק כשעושים ילדים? שבוע טוב לכולכןןןןןןןןן

 

[little baker]

ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif חם

ראיתי שאת צעירה (30) ,יש לך עוד הרבה זמן ללדת. את בתי השנייה ילדתי בגיל 31 ואח"כ התלבטנו הרבה עד......שאת השלישי ילדתי בגיל 37 ואת הרביעית שנה ושמונה אחרי כי מאד רציתי. הכל עניין של הזמן המתאים לזוג. כמו שאורלי ציינה זוגות זה נחמד וכך אצלי בין שני הקטנים, כשהפעילות שאני עושה עם שניהם היא מאד דומה ויש את שני הגדולים שכבר עצמאיים ויכולים לעזור. אין מה להכניס את עצמך למצב של לחץ ללא צורך, תהני מגידול שני הילדים, קחי את הזמן שלך וכשתרגישי שאת מוכנה/יכולה/רוצה עוד ילד אז אני בטוחה שאת יודעת מה צריך לעשות

בקשר למה שכתבת עך בנך :"אתו הייתי מאוד לא בסדר כשהיא נולדה" . רגשות האשם מלווים אותנו כל הזמן, גם עם הגדולים שלכאורה "פחות " צריכים אותנו, אבל אני תמיד מצליחה למצוא נישה של זמן איכות עם כל אחד מהם בנפרד.

 

[פלגיה]

כמו שאמרת

אמרת "התחיל מהראשון ונראה", עכשיו את "נגיע לשלישי ונראה". שימי לב שאם עכשיו אתם "מדברים" על השלישי, הרי כשהוא יגיע, אם בכלל, נדב כבר יהיה בן 6 או אפילו יותר גדול. זה עולם אחר. זה ילד גדול, ולכן הקשיים הטכניים קלים יותר. גם אפשר לתת לו להישאר ער כאשר האחים שלו ישנים, וכך יש יותר זמן להתייחסות אישית. לפער של השנים יש לא רק יתרונות אלא גם חסרונות, בעיקר כאשר צריך להכיל רגשית ילדים בשכבות גיל שונות ובשלבי התפתחות שונים, אבל לפחות הצד הטכני קל יותר. עוד משהו שמתאים לילד השלישי ואילך, שיש להם כבר אחים גדולים - הם נהיים עצמאיים הרבה יותר מוקדם. אולי לא תתני לילד בן שנתים לשחק בחדר כאשר את בחדר אחר, אבל אם הוא נמצא שם עם האחים הגדולים שלו, אז הוא לא לבד, והם יכולים להסתדר נהדר. גם בגיל יותר מאוחר. אולי לא תשאירי לבד ילד בן 6 בבית. לעומת זאת ילד בן 6 עם אחיו בן ה- 10 זה כבר סיפור אחר. עוד הערה לגבי "זמן לבד". זה נחמד אם יש, זה לא קודש קודשים. אני לא ילדתי הרבה ילדים כדי להיות בנפרד עם כל אחד מהם. חלק מהסיבה שרציתי הרבה ילדים זה כדי שיהיו יחד. לכן גם החדרים משותפים (טוב, כמעט. הרבה מדי זמן היינו 5 ילדים ואז הגדולה כבר התרגלה לחדר משלה), הפעילויות משותפות ברובן, וכך הלאה. בעיני זה רק יתרון, לא אילוץ של משפחה גדולה. ולשאלתך - לא היו לי לבטים לגבי ילד שלישי. היו לי שתי בנות ורציתי בן מהר ככל האפשר, וזה מה שקרה. השלישי נולד כאשר הגדולה היתה בת 2.9 והשניה בת שנה וחצי. כן היו לי לבטים לגבי הרביעי, ובסוף נתתי לטבע להחליט בשבילי. לכתחילה ההריון היה לי קצת מוקדם מהרצוי (אם את מכירה את הטרמינולוגיה של "לתת לגוף לחזור לעצמו לאחר שימוש בגלולות". לא היה פסק זמן לקח חודש בדיוק). בדיעבד ההפרש של שנתים וחודש בין השלישי לרביעית בשילוב האישיויות שלהם עשה לשניהם רק טוב. יכול להיות שאילו הייתי מחכה היה מצבו החברתי של הבן שלי גרוע ממה שהוא היום.

 

[טאש]

תודה רבה לכולכן על התגובות

שמחתי לקרוא אותן. יחסית מאוד נרגעתי עם ההרגשה ש"צריך להחליט עכשיו", כי באמת, יש עוד זמן, ומה בוער. מצד שני, (עוד לפני שקראתי את מה שפלגיה כתבה) חשבתי שאולי רק נדמה לי שפער גדול יותר בין הילדים יהיה קל יותר. אולי לצרף ילד עכשיו או בעוד 3-4 שנים יהיה קל-קשה באותה המידה. ולמרות שאיני מבוגרת מאוד, עדיין - ככל שההריון בגיל צעיר יותר, הוא קל יותר. הדברים של פלגיה עוררו בי שוב את התהייה אם לטווח הארוך לא עדיף מרווחים קטנים בין הילדים (סביר להניח שעדיף, השאלה אם מצליחים להגיע שפויים ללראות את המתישהו בטווח הארוך). אין ספק שהפחתתן לי מהרגשת הלחץ (תודה רבה

) אבל עכשיו מקונן בי החשש שאולי ימשיך להיות לי טוב עם השניים שיש לי, וברור לי שבעלולי יהיה מאוד עצוב וחסר אם יהיו לו רק שני ילדים. לפני שהיו ילדים היה קל להגיד "נתחיל מהראשון". עכשיו, כשהם ישנם, זוית הראייה מאוד משתנה. וכך הוא מרגיש יותר ממקודם, שהוא לא יכול להסתפק בשניים, ואני מרגישה יותר ממקודם שאיני יודעת אם ארצה ילד/ים נוספ/ים, כי עכשיו אני יודעת מה המשמעות של גידול ילד. (ואני מאוד מאוד שמחה על השניים שיש לי, ועל הפער בינהם, אבל אני לא בטוחה אם ארצה עוד...) מה עושים כשאחד מבני הזוג מאוד מאוד רוצה ילד נוסף והשני מאוד מאוד לא רוצה? אחרי שכבר מעלים את כל הטיעונים, וכבר מבינים את הצד השני ומכירים בחשיבות רגשותיו.... בקונפליקטים בד"כ נוטים לקבל את הדעה שיוצרת פחות נזק או שמשאירה את המצב הפיך. פה - כל בחירה אינה הפיכה. אחרי שהורים ילד, אי אפשר לבטל, ומצד שני, אם מוותרים על ילד נוסף מוותרים גם על ההורות הצעירה (שבעלולי מאוד רוצה) ואולי גם מאלצים להקטין את מספר הילדים הסופי בגלל גיל האשה. אני רוצה לרצות עוד ילד. להשתוקק לו. אולי באמת עכשיו זה פשוט לא הזמן המתאים...

 

[Jen74]

אני לא יודעת עד כמה זה מדעי אבל...

אם תיכנסי להריון רק כדי לרצות את בעלך ולאורך ההריון ולאחר הלידה תרגישי שאת מגדלת את הילד בשביל בעלך כי הוא רוצה עוד ילדים, הדבר יבוא לידי ביטוי בהתנהגות שלך ובמהלך ההריון התחושות שלך מן הסתם יורגשו גם לעובר. כשאת עצבנית ולא נינוחה העובר מרגיש זאת. שוב, אני לא יודעת כמה זה נכון מדעית ומוכח. יש נשים שאומרות שעם ההריון בא החשק (מקביל ל"עם האוכל בא התאבון")

יכול להיות שזה יהיה המצב אבל אם לא? מה תעשי אז? "תתקעי" עם ילד שלא ממש רצית להרות, ללדת ולגדל אבל למען הזוגיות ולמען סיפוק רצונותיו של בעלך את תהיי מוכנה לעבור כל זאת. אני בדעה שאם את בעצמך לא מרגישה צורך ורצון לעוד ילד כרגע, עדיף שלא תביאו עוד ילד כרגע. זה תהליך לא פשוט של הריון ולידה והביות ואחר כך הגידול ו"גיל שנתיים הנורא" וכל מה שכרוך בזה ואת הרי כבר יודעת ומנוסה עם שני ילדיך

אני חושבת, וזאת דעתי בלבד, שמאחר ומדובר בגוף שלך מי שצריך לוותר ולחכות זה בעלך ולקחת את הסיכון שאולי לא יהיו עוד ילדים מעבר לשניים שכבר ישנם. אני לא יודעת איך זה אצלכם בבית, אבל רוב המשפחות שאני מכירה, מי שבעצם דואגת לילדים רוב הזמן זאת האמא והאבא שותף בעיקר בכל מה שקשור לחינוך ומשמעת אבל ביום יום הוא לא ממש תורם פיזית בריצות עם הילדים. אם זה המצב גם אצלכם, אז עוד יותר סיבה טוב לבקש מהבעל לחכות בסבלנות עד שתרגישי גם את שחשוב לך עוד ילד במשפחה.

 

[orli997]

../images/Emo45.gif

 

[טאש]

מבכימה עם כל מה שכתבת, ורק לזכותו של

הבעלול יאמר שהוא באמת משתדל מאוד לעזור גם "פיזית בריצות עם הילדים" למרות שאין ספק שעיקר הנטל - עליי. אין ביננו ויכוח לגבי ההמתנה. לא בוער לו, הוא רק מקווה שאני ארצה גם - לפני שיהיה מאוחר מדיי (וטפו, חמסה, שומבצל, באמת שיש לנו עוד זמן) המון תודה על התשובות

 

[פלגיה]

מרחקים בין הילדים

יש לי חברה שחולקת עלי בנושא, אבל לי נראה שמעבר לשנים הראשונים שכדאי שיהיו צמודים למדי, אין כל כך משמעות למרחקים בין הילדים. חברתי חולקת עלי כי היא בת זקונים, והאח שקרוב אליה גדול ממנה בשבע שנים. היא טוענת שהרגישה ממש בת יחידה. בגלל זה הרבה יולדים "זוגות" כלומר אחרי הפסקה גדולה יולדים שנים נוספים (זה מעלה תהיה נוספת לגבי הכוחות, כלומר נכנסים להריון הבא מתוך ידיעה שמיד אחריו יהיה עוד אחד. רק מהמחשבה אפשר להתעייף

)