בוקר טוב לסוף שבוע - מעבירה את ההודעה של הדסה

[יוליקה]

בוקר טוב לסוף שבוע - מעבירה את ההודעה של הדסה

בוקר אור ליום שישי.חאחר צפיה בתוכניתו שלהדסהש130/05/14 06:238צפיות
בוקר אור ליום שישי.חאחר צפיה בתוכניתו של אמנון לוי על מני פאר נדדה שנתי...כי בעלי היה ועדיין מתמודד
במחלה הארורה...אבל הוא אופטימי..ניסה לרכך את המצב...
סיפר שעדיין חייב לעבוד כי לא דאג לפנסיה...סידר את ילדיו
ודאג לביתו...יש לציין שגם אשתו לא בריאה...מאחלת לו רק שיבריא...המצב בכללותי במדינה
לא נותן רגע של תקווה שיהיה יותר טוב...כל יום משהו אחר צץ...
פרשת האשה בדרום עם הילדים...עוד מעלליו של אולמרט שלא נגמרים.
ובחירת הנשיא עדיין לא הסתיימה...המפלגות הדתיות מאיימות לפגע בביבי\
על ידי זה שלא יתמכו בריבלין...אין רגע דל ? שתהייה למרוץץ הכל
שבת שלום...

אמש נסעתי לחתונה בקיבוץ אפק ...חתונה של משפחה שהכרנו כשהילדים היו קטנים בדימונה
אמא של הכלה היתה המורה של בתי בכיתה ב'... הם עברו אח"כ לאילת אבל הבנות נשארו חברות כל השנים...

 

[יוליקה]

מי שפספס (כמוני) את התכנית על מני פאר

הנה הקישור

http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1059375

 

[הדסהש1]

יוליקה תודה רבה

 

[י מ י ת 2]

חזרתי מחו"ל ועדיין לא חזרתי לעצמי

את התכנית של אמנון לוי על מני פאר ראיתי. איש אמיץ ומה שאני לקחתי מהתכנית שהומור הוא דבר מאד חשוב. אמנם הוא לא מרפא אבל הוא מקל על המצב. וזאת אני אומרת, לצערי, מנסיון אותו חוויתי במשפחתי .
שבת שלום.

 

[יהודיתעדנה]

מני פאר נגע ללבי כשאמר

שהיה מנחה ברדיו, יש לו תוכנית סטנדאפ אבל נעשה כוכב רק כשחלה בסרטן. מקווה שיתגבר.

 

[APRSMO N]

לי כאב הלב כשהוא סיפר שאין לו פנסיה !

הוא סיפר שיש לו דירה ושסידר את הילדים אך לעצמו אין לו כסף,
יש שבועות שיש לו עבודה ויש שבועות שאין לו עבודה.

לא מבינה למה אמנים לא דואגים לעצמם לעת זיקנה, כולם מזדקנים
והופכים להיות מקבצי נדבות, ראה אריק סיני, וכל אלה שעושים להם התרמות.

 

[APRSMO N]

אגב לאשתו קרני יש גם סרטן, אך שלו אלים

ביותר ושלה רגוע.

מאחלת להם המון כוח ובריאות.

 

[APRSMO N]

גם יצחק קלפטר חלה וערכו לו התרמה

וגם יהודה קיסר, הזדקן ואין לו הכנסות וערכו לו יום התרמה.
הם צריכים לדאוג לעצמם לעת זיקנה או מחלה, כמו שכולנו
עושים.

לא לחיות חיי הוללות כמו מושיק עפיה שהכריז על פשיטת רגל
כי נסע במכוניות פאר, או אחרים שמהמרים בבורסות או בקזינו
בחו"ל.

 

[הדסהש1]

שיהיו בריאים..האמנים שהתחילו לעבוד

משכורתם לא היתה גבוהה...ועבודה לא תמיד היתה קבועה
כל אני חושבת.הם הסתדרו בחיים סידרו את הילדים...
ועכשיו אולי שאני לא טועה הילדים יעזרו להורים...
חבל שאין קרן פנסיה לאומנים גם שהם לא עובדים רצוף...

 

[יוליקה]

השחקנים והאומנים השייכים לתיאטראות בארץ

כמו קאמרי והבימה - משלמים משכורת קבועה לשחקנים
ומפרישים לקרן פנסיה.
הזמרים מאוגדים באקו"ם אבל מקבלים רק תמלוגים....

גם לנחום היימן אין פנסיה....

זה עצוב מאד לדעת שלעת זיקנה לא יהיה להם ממה לחיות....

 

[שפירא מאיר]

יוליקה, אני פשוט מקנא בך

הלילה הקלטתי בערוץ 1 את הערב לכבודו של נחצ'ה הימן (בשני חלקים), ותמיד כשאני שומע ערבים כאלו, אני מאוד נרגש.
כי כמי שגדל בעמק אבל חיי מגיל 18 לקחו אותי לאן שאני, אני ממש מתגעגע לעמק ונוסע לשם בכל הזדמנות.

לפעמים אני סתם מסתובב במשקים, לפעמים נכנס לחדר האוכל, משלם ויושב עם הותיקים, משוטט בשדות (כבר לא ברגל לצערי) ומצאתי את עצמי מנסה לצבור חוויות ככל האפשר כדי למלא את מצבר הגעגועים.

ניסיתי פעם לדבר עם אשתי על אפשרות של מעבר לעמק, כי היום בקיבוצים רבים ישנה אפשרות לשכור דירה ולקבל את שרותי המשק ולחיות בטבע ובפסטורליה, אבל כמובן שהיא לא רוצה לשמוע כי היא חייה עירונית מוחלטת ולא רוצה להתרחק מהנכדים, למרות שלכל אחד מהם יש את חייהם וקשר אפשר לשמור גם בטלפון ויש לה רכב שתוכל לנסוע אפילו כל שבוע.

וכך אני נשאר עם החלום שלי, שכנראה לא ימומש לעולם, ועם הגעגועים כואבים לעמק.....

 

[APRSMO N]

בקיבוצים יש מחלקות של דיור מוגן.

אם זה מתאים לכם כדאי לכם להתעניין זה זול הרבה
יותר מהמגדלים בעיר.

 

[שפירא מאיר]

אנחנו לא מתכוונים בשום מקרה לעבור לבית זקנים

או איך שיקראו לזה היום.

אבל כמו שאמרתי , היא מסרבת בכל תוקף לעבור לעמק , מה גם שהטיפול בחולים כרוניים בפריפריה הרבה פחות טוב מאשר במרכז (על זה הייתי מוחל) למי שראה את זמני ההמתנה לתורים שונים.

החיים שלי היו קשים, השתמשתי לעיתים קרובות במחולל החמצן, לא יכולתי ללכת יותר מכמה מאות מטרים. היום, עם קוצב-הלב הרוב המוחלט של הבעיות נעלם, ואני כבר חושב להחזיר את מחולל החמצן לקופת-חולים, אחרי עליה במדרגות אני לא צריך מנוחה של 15 דקות להחזיר לי את האויר אלא מספיק חצי דקה, וכו וכו.
תארו לכם כמה הייתי צריך להמתין בפריפריה להשתלה כזו, כשגם במרכז יש לפעמים תורים בני שנה (למשל לאשתי לניתוח קטרקט).

 

[הדסהש1]

בדיוק דברו על כך אתמול בערב...

למי שיש ביטוחים פרטיים מקצר לו את התורים...למזלו של בעלי הקדימו לו ,את הניתוח של קטרקט מ8 חודשים ל 5 חודשים...בגלל שמישהו ביטל...

 

[ladybug4NLP]

בדיוק דברו על זה שדווקא בפריפריה אפשר תור

לניתוח בהרבה פחות זמן מאשר במרכז.

דווקא הגיוני - כי כולם נוהרים לבתי חולים במרכז לקבלת טיפול אצל רופאים מפורסמים יותר

 

[יוליקה]

אגב, ודאי שמעת מהסיפורים של נחצ'ה

שבית אלפא די התעללו בו...
כחבר קיבוץ, רכשו לו פסנתר. אבל כשעזב את הקיבוץ
לא הרשו לו לקחת עמו את הפסנתר....

טוב שאת היצירות שכתב בקיבוץ הרשו לו לקחת ולא טענו שזה רכוש הקיבוץ...
הלוא הנייר תווים שנירכש בכספי הקיבוץ הם רכוש הקיבוץ....

 

[י מ י ת 2]

נסי לראות את הצד החיובי שבסיפור

בכל זאת הוא קיבל מהקיבוץ פסנתר. כשהוא עזב את בית אלפא בקיבוץ לא היה בכלל רכוש פרטי. אז מדוע שיתנו לו את הפסנתר שודאי שימש לעוד חברים שרצו לפרוט על הפסנתר. ובכלל עד כמה שידוע לי, נחצ'ה, לפי עדותו, ביזבז את כל הכסף שהרויח מתמלוגים וכד' על נשותיו שמהן התגרש והן חלבו אותו עד הפרוטה האחרונה. אולי מהן הוא צריך לבקש ניר לתווים.

 

[יוליקה]

את גולדה מאיר לא רצו לקבל לקיבוץ מרחביה

רק כאשר תרמה להם פטיפון, התרצו וקיבלו אותה.

להזכירכם...בסאלח שבתי יש קטע בענין הזה....
כשזיגי (אריק איינשטיין) מבקש שיאשרו לו חדר זוגי עם הבת של סאלח...
מתעורר שם ויכוח בענין המזרון שקנו לחבר בגלל הלומבארגו... יעקב בן סירא
אומר: מה שנירכש בכספי המשק הוא רכוש המשק...בכל זאת החבר שוכב על המזרן לבד!!!

 

[י מ י ת 2]

יש צדדים שונים בחיי הקיבוץ כמו בחיי כל אדם

וחברה, השאלה היא במה רוצים להתמקד. אני יכולה להוסיף כהנה וכהנה עוולות שנעשו לחברים בקיבוץ. לא נראה לי שנחצ'ה ביניהם. אבל אני גם לא מתעלמת מהדברים הטובים וכמה וכמה חברים וילדים שהקיבוץ הציל פשוטו כמשמעו. ואולי כל הקטעים מסלאח שבתי מוכיחים דבר פשוט שהקיבוץ חי בחיי עוני וצמצום וגם ניסה לקיים חיי שיויון אז יוצאים גם דברים מצחיקים. גם אותי זה מצחיק.

 

[יוליקה]

ימית, אין לי שום דבר נגד החברה הקיבוצית

פרט לתקופה שבה חילקו את הקיבוצים על רקע אידיאולוגי...
הרי אני גרה באיזור שהתנועה הקיבוצית קמה בתחילת שנות ה-20
של המאה הקודמת...

אני פוגשת אותם בכל מקום ומעריכה מאד את החלוציות שהיתה בין מקימיה.

אבל היום עם ההפרטה של רוב הקיבוצים, התעשיות שקמו בהם, חלוקת הרכוש
בין חבריה, שהותירה רבים מהם ללא אמצעי מחיה כמעט... זה עצוב...