בוקר טוב לשבוע חדש

[r i n i]

בוקר טוב לשבוע חדש

בוקר טוב למי שנפרד/ה מהחייל/ת,
בוקר טוב למי שמחכה לסוף השבוע הקרוב (או לחג...) כדי לראות את החייל/ת
בוקר טוב לכל החיילים והחיילות שנמצאים בדרך לבסיס אחרי שבת בבית.

מקווה שלפני היציאה בבוקר אתם בודקים את "השילוש הקדוש": כומתה - חוגר - נשק

אמרה מי שהגיעה לתחנה המרכזית עם החייל כשנזכר פתאום שבתוך ים החבילות שאיתו השאיר את הנשק בבית, זה קרה גם לחייל הצעיר מהשניים כשכבר היה על האוטובוס לתחנה המרכזית כשנזכר ש"החבר שלו" בבית. הבאסה בלהמתין שהאוטובוס יגיע לתחנה, לרדת, לחכות לאוטובוס שיחזיר הביתה, ושוב לחזור את כל הדרך - שיעורים לכל החיים!

שיהיה שבוע נפלא

 

[מירי,]

בוקר אור לשבוע נפלא.

בסופו של השבוע יושבע החייל לצה"ל, אצלנו ההתרגשות מתחילה לעלות.
עדיין לא הגענו לשילוש....נשאר לי רק לחשוש מההצמדה שלו אל הנשק (שונאת! שונאת! כל נשק, אפילו המג"ד שלי ביקש ממני רק מטווח אחד בשנה וחצי וויתר)

 

[r i n i]

מרגש ביותר

אני זוכרת את ההשבעה של הבכור, מצומצמת מעט, בגבעת התחמושת.
מאחר ומדובר היה ב"נצח יהודה" ההשבעה היתה רק שלהם ולא של כל החטיבה, הם רק "מצהירים" ולא נשבעים אבל זה היה מרגש לראות את כולם ביחד: הורים ואחים/אחיות לבושים בשלל הסגנונות: נשים בלבוש קצר/חשוף לצד נשים בשמלות ארוכות ושביסים ואבות עם שטריימלים.
ומצד שני, ההשבעה של כל החטיבה המנומרת שבה התחיל החייל הצעיר - מצמרר בָּעוצמות וּבְּעוצמות.
סומכת עליך שתתעלמי ממה שצריך (שבועת החייל).
שיהיה לו הרבה בהצלחה ולכם שקט ושלוה.

 

[מירי,]

ממממ... מהבכור הבנתי שהם מצהירים יחד.

כלומר בזמן שאלה אומרים אני נשבע אלה אומרים אני מצהיר.
אבל כרגע לא מקבלים ממנו שום פרטים, אפילו את השעה אנחנו לא יודעים.

"הנני נשבע (ת) ומתחייב (ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל" עצוב, במיוחד הסיום אבל ברור לי שהבכור לוקח את זה כברור מאליו. (עם החלק השני לדעתי עוד יש לו בעיה).

די! מה היה רע בפיקוד צפון?