בוקר טוב לשבת בבוקר
- פותח הנושא יוליקה
- פורסם בתאריך
יוליקה, תבלי באילת. גם אני לא מצאתי טעם
בתכנית החדשה של ארץ נהדרת. אני לא בטוחה שזה ענין של גיל, נדמה לי שהם איבדו משהו מהחדות שלהם. יותר מדי וולגרי לטעמי. "פרשתי בשיא"
החמין על האש בשני סירים אחד בתנור ואחד על הגז. אמנם כיביתי בלילה אבל מדי מפעם בכל זאת קמתי. מקוה שיספיק לכל בני המשפחה. מתרבים משנה לשנה. כן ירבו.
שבת שלום.
בתכנית החדשה של ארץ נהדרת. אני לא בטוחה שזה ענין של גיל, נדמה לי שהם איבדו משהו מהחדות שלהם. יותר מדי וולגרי לטעמי. "פרשתי בשיא"
החמין על האש בשני סירים אחד בתנור ואחד על הגז. אמנם כיביתי בלילה אבל מדי מפעם בכל זאת קמתי. מקוה שיספיק לכל בני המשפחה. מתרבים משנה לשנה. כן ירבו.
שבת שלום.
שפירא מאיר
New member
הבעיה שהטלויזיה לא רואה אותנו ממטר
ברגע שפורמט מצליח, הם רצים איתו הלאה כי זה יוצא זול ועוד לרוב מכניס המון כסף . מה נותן שמאפשרים להצביע 10 פעמים? זה משנה את ההצבעה ? לא, זה מכפיל את ההכנסות פי עשר.
וכך יש לנו תוכניות של טבח נולד, וזמר נולד, ושחקן נולד, וחנון נולד, ובטלנים שמסתגרים בדירה ואחר כך האפסים הללו הופכים לידוענים, ורקדן נולד, וכו וכו, אפילו אם ישנו להם את השמות, זה מצביע על זילזול בצופה באופן מוחלט כדי שלא להעלות הפקות חדשות, מה גם שרוב ההפקות מקורן בחו"ל וכך שאפילו לא צריך להמציא משהו הכל כבר ישנו , ורק צריך לשחוק אותם עד דק.
חוץ מזה שלמדו לדרוס את הצופים כמה שאפשר יותר, החל מ-55% מהזמן אלו פרסומות (בדקתי), שיכולים לעצור את התוכנית בשניה האחרונה כדי להכניס 10 דקות פרסומות ואז לחזור ולהיפרק לשלום ולצחוק על הצופים שהמתינו להמשך התוכנית שלא קיימת.
כל הפטנטים והטריקי למשוך תכנית של חצי שעה על פני שעתיים ("והזוכה הוא..........היא..................הם..............הא..............הו............ונצא לפרסומות.....") וכך כביכול יוצרים מתח, אבל לא, הם יוצרים סתם עצבים.
אומרים שבטלויזיה האמריקאית המצב יותר גרוע, אבל שם יש ברירות לראות ערוץ של מערבונים, ערוץ סרטים מסוגים שונים וכו.
ומי שרוצה, שיעשה כמוני: תכנית שמעניינת אותי אני מקליט ואחר כך רואה מה שאני רוצה ומדלג בקלילות מעל הפרסומות. גם חוסך זמן וגם חוסך התרגזויות
גם חדשות.
ברגע שפורמט מצליח, הם רצים איתו הלאה כי זה יוצא זול ועוד לרוב מכניס המון כסף . מה נותן שמאפשרים להצביע 10 פעמים? זה משנה את ההצבעה ? לא, זה מכפיל את ההכנסות פי עשר.
וכך יש לנו תוכניות של טבח נולד, וזמר נולד, ושחקן נולד, וחנון נולד, ובטלנים שמסתגרים בדירה ואחר כך האפסים הללו הופכים לידוענים, ורקדן נולד, וכו וכו, אפילו אם ישנו להם את השמות, זה מצביע על זילזול בצופה באופן מוחלט כדי שלא להעלות הפקות חדשות, מה גם שרוב ההפקות מקורן בחו"ל וכך שאפילו לא צריך להמציא משהו הכל כבר ישנו , ורק צריך לשחוק אותם עד דק.
חוץ מזה שלמדו לדרוס את הצופים כמה שאפשר יותר, החל מ-55% מהזמן אלו פרסומות (בדקתי), שיכולים לעצור את התוכנית בשניה האחרונה כדי להכניס 10 דקות פרסומות ואז לחזור ולהיפרק לשלום ולצחוק על הצופים שהמתינו להמשך התוכנית שלא קיימת.
כל הפטנטים והטריקי למשוך תכנית של חצי שעה על פני שעתיים ("והזוכה הוא..........היא..................הם..............הא..............הו............ונצא לפרסומות.....") וכך כביכול יוצרים מתח, אבל לא, הם יוצרים סתם עצבים.
אומרים שבטלויזיה האמריקאית המצב יותר גרוע, אבל שם יש ברירות לראות ערוץ של מערבונים, ערוץ סרטים מסוגים שונים וכו.
ומי שרוצה, שיעשה כמוני: תכנית שמעניינת אותי אני מקליט ואחר כך רואה מה שאני רוצה ומדלג בקלילות מעל הפרסומות. גם חוסך זמן וגם חוסך התרגזויות
גם חדשות.
אור חבצלות
New member
משהו - לא נורא. אמנם את נוסעת למדבר אבל לעיר שלא חסר בה...
ארץ נהדרת - גם אני התאכזבתי וכיביתי. קצת מחשב, קצת ספר ו--
יום נעים. גם אנחנו בהמתנה לאורחים. בלי חמין...
שפירא מאיר
New member
אתמול הייתי ביבנאל לצלם חומר לספר
וכמובן, בכל מקום שראיתי מישהו שגילו מעל 60-70-80-90 ..... עצרתי אותו, הצגתי את עצמי ושוחחתי איתם, וכך בחצי יום במושבה, אספתי המון סיפורים ותמונות.
אמנם עברו כמעט 60 שנה מאז עזבתי את המושבה, שלא מרצוני כי הורי עברו לטבריה, והשינויים הדרמטיים היו ממש אכזבה למרות שברור שיהיו שינויים.
השינוי הדרמטי ביותר הוא כמובן השתלטות הבראסלאבים על יבנאל. טוענים שהם 20% אבל הם הרבה יותר, אין מקום שלא נתקלים בהם, והם כובשים בסערה כל מקום במושבה ובבית גן ומשמר השלושה וסמדר (ארבעת הישובים הצמודים מהווים מועצה אחת). אפילו את בית העם הם ניסו לנכס לעצמם, בית העם שהוא המבנה ההיסטורי שהיווה עשרות שנים את לב המושבה, והתושבים החליטו סוף סוף לעשות מעשה, אספו כסף, שיפצו את הבנין וגידרו אותו והוא יהיה כנראה המוזיאון.
הלכתי לחפש שריד לבית בארט, ומצאתי את הסככה (האיש ייצר את השוקולד מהראשונים בארץ, ואני מדבר על 1954 כאשר בהתיישבות העובדת עד אז לא ראו שוקולד) ונעלמו לי הסככות של ליפשיץ שהם מהראשונים שבנו עגלות ממתכת במקום עגלות העץ הרוסיות הכבדות, הרסו את הסככות.
חיפשתי את המאפיה של תעיזי שהיה מקום מפגש שם יום יום קניתי לחם (לחם וחלב באותם ימים לא קנו בצרכניה) ובימי חמישי נשים היו מביאות לשם לבישול את החמין, אז היום זו פיצריה.
חיפשתי את המעברה שם נולד אליהו כהן שהוא היום שומר בבית הספר, ומצאתי שכונה של בראסלבים.....
בבית של עדה מוקדי (אחיינית של הנשיא בן צבי) גרה משפחת יפה, ובבית של משפחת דוכובני גרה משפחת...יפה, בבית של המורה שלנו רחל שפר יש בחוץ שלט של שימור אתרים כי הבית הנמצא עם אחרים ברחוב המייסדים, הוא כמו האחרים מהבתים המקוריים שמאחורי הבית ישנה חצר סגורה ("חכורה") שבה פתח צר לצאת ולהיכנס, כדי שהאוייב לא יוכל להתפרץ לתוך החצר והבתים היו בנויים צמודים כדי לאפשר הגנה טובה על המושבה.
גם אצל בתיה קורקין אין איש בבית, היא עברה ל......חולון (בעלה הוא הוטרינאר של הספארי ברמת גן), מול בית הספר בבית של אטינגר הוטרינר גרה משפחה אחרת ובבית של מזרחי (בעל מוניות אביב) יש..פיצריה, בבית של רותי מהכתה אין איש, הבית של עמוס מוקדי הסופר בן כיתתי ריק, הבית של חיימקה לבקוב לא מצאתי איש כי התופעה המעניינת היא שהרוב המוחלט של המשוטטים ברחובות המושבה הם חרדים הבראסלאבים שרובם המוחלט בטלנים חוץ מאלו שהשתלטו על עסקים במושבה, איכרים לא רואים שם כי הם נמצאים בעבודה.....
אפילו ילדים החלו להחציף פנים, כשצועקים לנו לא לצלם אותם (הם ממש לא עניינו אותי), ושאלתי אותו אם זו דרך הארץ שהוא לומד מהוריו, "קישטה" שילך מפה. וההוא, מה שקראנו פעם "החרה הקטן הזה" עוד נעזר באחותו הגדולה שגם היא החציפה פנים, עד שהרמתי אבן.
הם הביטו בי בתדהמה, ואחד הילדים אמר לחבריו:"תזהרו, הוא יבנאלי מהזקנים" וברחו מהמקום. מי שאינו איכר לא יבין זאת, אבל איכר כאשר הוא מרים אבן, זה כמובן כדי לגרש כלבים או להכווין את העדר, ולהרים אבן כלפי אדם, פירושו שאתה מזלזל בו.
והם כנראה כבר נתקלו בתופעה מול הותיקים והבינו שאני לא פראייר שאשתוק להם, ונמלטו מהמקום בעוד המבוגרים מסביב מביטים ולא מעזים לאמר מילה. מסתבר שעם כל הבריונות שלהם, הם בסתר לבם עוד מפחדים מהאנשים השורשיים.
ולפחות משהו קטן חיובי - כל רחוב המייסדים נשאר בידי המשפחות והברסלבים למרות נסיונות ההשתלטת, לא הצליחו לחדור לרחוב ההיסטורי הזה.
וכן, בית הספר "נפתלי" בו למדתי, נבנה ב-1903 ומשנת 1908 הפך להיות בית ספר, והא הבית הספר של המושבה עד היום הזה (באותם ימים בנו מבנים לפי סדר החשיבות: קודם רפתות, אחר כך בתי מגורים,אחר כך בית-ספר ואחריו בית-העם, כל יתר הבתים, בהמשך הזמן).
צילמתי גם את הבית שלנו שפעם אפילו עשינו מסיבה וכל חברי לכתה באו והיו השמות שהזכרתי וגם רבים אחרים.
גם גברת בן צור השכנה זכרה את המסיבה, וסיפרה לי על אמי שהן ישבו כל יום ביחד (אני הלכתי אליהם כל יום עם כד אלומיניום קטן לקנות ליטר חלב. היום בכל יבנאל אולי יש שתי רפתות קטנות..) ודיברנו מה שהיה פעם והיא הזכירה לי שבמושבה לא היה סוכר. במטבח היה תלוי על חוט חתיכת "סוכר שוודי" והיו שותים תה וממתיקים אותו בדמיון כמביטים בסוכר, וככה הוא לא נגמר.....
אבל אמי היתה יצירתית, וכל הקיץ אספנו דבלים והיינו ממתיקים את התה בדבלים (ובסוף אוכלים את הדבלה) וגם את החלה שהאמא אפתה לבד לשבת.
אתמול מצאנו אפילו עץ דומים עם פרי, וכך יכולתי להסביר ולהדגים לחברים שהיו איתי שלפרי של הדומים יש שלושה מצבים:
א. ירוק שהוא בוסר
ב. צהוב שהוא בשל וטעמו כתפוח
ג. חום שהוא בשל וטעמו כשל ביסקויט.
אז החלפתי המון זכרונות עם ותיקים ואספתי ככל יכולתי חומר לקראת כתיבת הספר, רק אשתי מתפלאת: אם גרנו רק שלוש שנים ביבנאל, איך יש לי כל כך הרבה זכרונות משם ? הסברתי לה שזה עולם אחר, שקט ושלווה יחד עם תום נעורים (לא הבינה איך כל הכתה בנים ובנות נהגנו ללכת להתרחץ בלילה בבריכת ההשקיה של הפרות "למעלה" [ליד בית הקברות]) , גברת בן צור אומרת לי שהיא זוכרת אותי שהייתי שובב ומלא תעלולים, אבל כל הילדים היו כאלו. כמו שאריק שרון אמר (גם הוא במקור חקלאי) "אני מעדיף חיילים שמסתערים וצריך כל הזמן לרסן אותם, מאשר אנשים נרפים שצריך כל הזמן לדחוף אותם".
בסוף יצאתי מיבנאל ברגשות מעורבים, מצד אחד הזיכרונות והצלחתי למצוא את האנשים המקוריים וקצת אתרים מקוריים, ומאידך, בגלל מה שקורה למושבה ההיסטורית הזו שהולכת ונעשית שחורה, הרגשתי מצויין וממש פיזית את המונח "נחמץ ליבי".....
וכמובן, בכל מקום שראיתי מישהו שגילו מעל 60-70-80-90 ..... עצרתי אותו, הצגתי את עצמי ושוחחתי איתם, וכך בחצי יום במושבה, אספתי המון סיפורים ותמונות.
אמנם עברו כמעט 60 שנה מאז עזבתי את המושבה, שלא מרצוני כי הורי עברו לטבריה, והשינויים הדרמטיים היו ממש אכזבה למרות שברור שיהיו שינויים.
השינוי הדרמטי ביותר הוא כמובן השתלטות הבראסלאבים על יבנאל. טוענים שהם 20% אבל הם הרבה יותר, אין מקום שלא נתקלים בהם, והם כובשים בסערה כל מקום במושבה ובבית גן ומשמר השלושה וסמדר (ארבעת הישובים הצמודים מהווים מועצה אחת). אפילו את בית העם הם ניסו לנכס לעצמם, בית העם שהוא המבנה ההיסטורי שהיווה עשרות שנים את לב המושבה, והתושבים החליטו סוף סוף לעשות מעשה, אספו כסף, שיפצו את הבנין וגידרו אותו והוא יהיה כנראה המוזיאון.
הלכתי לחפש שריד לבית בארט, ומצאתי את הסככה (האיש ייצר את השוקולד מהראשונים בארץ, ואני מדבר על 1954 כאשר בהתיישבות העובדת עד אז לא ראו שוקולד) ונעלמו לי הסככות של ליפשיץ שהם מהראשונים שבנו עגלות ממתכת במקום עגלות העץ הרוסיות הכבדות, הרסו את הסככות.
חיפשתי את המאפיה של תעיזי שהיה מקום מפגש שם יום יום קניתי לחם (לחם וחלב באותם ימים לא קנו בצרכניה) ובימי חמישי נשים היו מביאות לשם לבישול את החמין, אז היום זו פיצריה.
חיפשתי את המעברה שם נולד אליהו כהן שהוא היום שומר בבית הספר, ומצאתי שכונה של בראסלבים.....
בבית של עדה מוקדי (אחיינית של הנשיא בן צבי) גרה משפחת יפה, ובבית של משפחת דוכובני גרה משפחת...יפה, בבית של המורה שלנו רחל שפר יש בחוץ שלט של שימור אתרים כי הבית הנמצא עם אחרים ברחוב המייסדים, הוא כמו האחרים מהבתים המקוריים שמאחורי הבית ישנה חצר סגורה ("חכורה") שבה פתח צר לצאת ולהיכנס, כדי שהאוייב לא יוכל להתפרץ לתוך החצר והבתים היו בנויים צמודים כדי לאפשר הגנה טובה על המושבה.
גם אצל בתיה קורקין אין איש בבית, היא עברה ל......חולון (בעלה הוא הוטרינאר של הספארי ברמת גן), מול בית הספר בבית של אטינגר הוטרינר גרה משפחה אחרת ובבית של מזרחי (בעל מוניות אביב) יש..פיצריה, בבית של רותי מהכתה אין איש, הבית של עמוס מוקדי הסופר בן כיתתי ריק, הבית של חיימקה לבקוב לא מצאתי איש כי התופעה המעניינת היא שהרוב המוחלט של המשוטטים ברחובות המושבה הם חרדים הבראסלאבים שרובם המוחלט בטלנים חוץ מאלו שהשתלטו על עסקים במושבה, איכרים לא רואים שם כי הם נמצאים בעבודה.....
אפילו ילדים החלו להחציף פנים, כשצועקים לנו לא לצלם אותם (הם ממש לא עניינו אותי), ושאלתי אותו אם זו דרך הארץ שהוא לומד מהוריו, "קישטה" שילך מפה. וההוא, מה שקראנו פעם "החרה הקטן הזה" עוד נעזר באחותו הגדולה שגם היא החציפה פנים, עד שהרמתי אבן.
הם הביטו בי בתדהמה, ואחד הילדים אמר לחבריו:"תזהרו, הוא יבנאלי מהזקנים" וברחו מהמקום. מי שאינו איכר לא יבין זאת, אבל איכר כאשר הוא מרים אבן, זה כמובן כדי לגרש כלבים או להכווין את העדר, ולהרים אבן כלפי אדם, פירושו שאתה מזלזל בו.
והם כנראה כבר נתקלו בתופעה מול הותיקים והבינו שאני לא פראייר שאשתוק להם, ונמלטו מהמקום בעוד המבוגרים מסביב מביטים ולא מעזים לאמר מילה. מסתבר שעם כל הבריונות שלהם, הם בסתר לבם עוד מפחדים מהאנשים השורשיים.
ולפחות משהו קטן חיובי - כל רחוב המייסדים נשאר בידי המשפחות והברסלבים למרות נסיונות ההשתלטת, לא הצליחו לחדור לרחוב ההיסטורי הזה.
וכן, בית הספר "נפתלי" בו למדתי, נבנה ב-1903 ומשנת 1908 הפך להיות בית ספר, והא הבית הספר של המושבה עד היום הזה (באותם ימים בנו מבנים לפי סדר החשיבות: קודם רפתות, אחר כך בתי מגורים,אחר כך בית-ספר ואחריו בית-העם, כל יתר הבתים, בהמשך הזמן).
צילמתי גם את הבית שלנו שפעם אפילו עשינו מסיבה וכל חברי לכתה באו והיו השמות שהזכרתי וגם רבים אחרים.
גם גברת בן צור השכנה זכרה את המסיבה, וסיפרה לי על אמי שהן ישבו כל יום ביחד (אני הלכתי אליהם כל יום עם כד אלומיניום קטן לקנות ליטר חלב. היום בכל יבנאל אולי יש שתי רפתות קטנות..) ודיברנו מה שהיה פעם והיא הזכירה לי שבמושבה לא היה סוכר. במטבח היה תלוי על חוט חתיכת "סוכר שוודי" והיו שותים תה וממתיקים אותו בדמיון כמביטים בסוכר, וככה הוא לא נגמר.....
אבל אמי היתה יצירתית, וכל הקיץ אספנו דבלים והיינו ממתיקים את התה בדבלים (ובסוף אוכלים את הדבלה) וגם את החלה שהאמא אפתה לבד לשבת.
אתמול מצאנו אפילו עץ דומים עם פרי, וכך יכולתי להסביר ולהדגים לחברים שהיו איתי שלפרי של הדומים יש שלושה מצבים:
א. ירוק שהוא בוסר
ב. צהוב שהוא בשל וטעמו כתפוח
ג. חום שהוא בשל וטעמו כשל ביסקויט.
אז החלפתי המון זכרונות עם ותיקים ואספתי ככל יכולתי חומר לקראת כתיבת הספר, רק אשתי מתפלאת: אם גרנו רק שלוש שנים ביבנאל, איך יש לי כל כך הרבה זכרונות משם ? הסברתי לה שזה עולם אחר, שקט ושלווה יחד עם תום נעורים (לא הבינה איך כל הכתה בנים ובנות נהגנו ללכת להתרחץ בלילה בבריכת ההשקיה של הפרות "למעלה" [ליד בית הקברות]) , גברת בן צור אומרת לי שהיא זוכרת אותי שהייתי שובב ומלא תעלולים, אבל כל הילדים היו כאלו. כמו שאריק שרון אמר (גם הוא במקור חקלאי) "אני מעדיף חיילים שמסתערים וצריך כל הזמן לרסן אותם, מאשר אנשים נרפים שצריך כל הזמן לדחוף אותם".
בסוף יצאתי מיבנאל ברגשות מעורבים, מצד אחד הזיכרונות והצלחתי למצוא את האנשים המקוריים וקצת אתרים מקוריים, ומאידך, בגלל מה שקורה למושבה ההיסטורית הזו שהולכת ונעשית שחורה, הרגשתי מצויין וממש פיזית את המונח "נחמץ ליבי".....
בענין עץ הדומים אני רק יכולה להוסיף
שעצים כאלה היום פזורים במקומות רבים גם בערים הגדולות...
לדומים - הפרי יש היום ביקוש רב ע"י תוכים ירוקים - דררות שהתרבו בארצנו
מאד מאד... הם אוהבים את הדומים מאד וכשהם מגלים עץ כזה הם מתלבשים
עליו עד שלא נשאר בו אחד... מול המרפסת של בתי יש עץ כזה גדול,
ואני צופה בדררות שמחסלים את הדומים...
שעצים כאלה היום פזורים במקומות רבים גם בערים הגדולות...
לדומים - הפרי יש היום ביקוש רב ע"י תוכים ירוקים - דררות שהתרבו בארצנו
מאד מאד... הם אוהבים את הדומים מאד וכשהם מגלים עץ כזה הם מתלבשים
עליו עד שלא נשאר בו אחד... מול המרפסת של בתי יש עץ כזה גדול,
ואני צופה בדררות שמחסלים את הדומים...
שפירא מאיר
New member
היא נולדה ב-1979
ואני עזבתי את יבנאל ב-1957
ההורים גרים 2 רחובות מהבית שלי
ואני עזבתי את יבנאל ב-1957
ההורים גרים 2 רחובות מהבית שלי
שנאמר עץ הדומים תפוס..
ליד המסגריה בחפציבה-היה עץ דומים. כמובן שאכלנו..את פריו. ולאחרונה בשדות כפר מנחם מצאנו עצי דומים..בשדות הכותנה.
ושם במטעי התאנים פועלים תאילנדים [בשבת]...היתה לי ארץ אחרת.
וכהרגלי לעסוק בנושאים שונים..אז בענין הפליטים מאפריקה- 50 אלף לא ישנו את המאזן הדמוגרפי ועל כן המדינה צריכה לטפל בהם. לאפשר להם ללמוד. לעבוד להכשיר אותם לעבודה. ולשכן אותם. מחנות הסגר זה לא פתרון יהודי. ואם לא מצליחים להחזיר אותם למולדתם..כדאי שהם לא יהפכו לעוד מגזר כשלוני.
כידוע מ- 100 אלף פועלים זרים אף אחד לא התרגש וחוץ משוחד שקיבלו כמה אנשים כדי להביא אותם לא קרה כלום.
ליד המסגריה בחפציבה-היה עץ דומים. כמובן שאכלנו..את פריו. ולאחרונה בשדות כפר מנחם מצאנו עצי דומים..בשדות הכותנה.
ושם במטעי התאנים פועלים תאילנדים [בשבת]...היתה לי ארץ אחרת.
וכהרגלי לעסוק בנושאים שונים..אז בענין הפליטים מאפריקה- 50 אלף לא ישנו את המאזן הדמוגרפי ועל כן המדינה צריכה לטפל בהם. לאפשר להם ללמוד. לעבוד להכשיר אותם לעבודה. ולשכן אותם. מחנות הסגר זה לא פתרון יהודי. ואם לא מצליחים להחזיר אותם למולדתם..כדאי שהם לא יהפכו לעוד מגזר כשלוני.
כידוע מ- 100 אלף פועלים זרים אף אחד לא התרגש וחוץ משוחד שקיבלו כמה אנשים כדי להביא אותם לא קרה כלום.
יהודיתעדנה
New member
לנו יש עץ כזה על ידנו והדררות
מעוררים מהומת אלוהים. אבל אני נהנית מזה.
מעוררים מהומת אלוהים. אבל אני נהנית מזה.
שפירא מאיר
New member
אגב, הרוב הם עצים
ביבנאל יש גם שיחים, כשההבדל הוא שהפרי בשיחים הרבה יותר גדול ופריך.
ביבנאל יש גם שיחים, כשההבדל הוא שהפרי בשיחים הרבה יותר גדול ופריך.
אור חבצלות
New member
ולנו יש בת של חברה ושמה שיזף. היא נהדרת...
דום = שיזף מצוי.
דום = שיזף מצוי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.