שבת טובה
אני לא יודעת איך להתחיל, אני מאד מבולבלת מכל מה שעובר עלי בזמן האחרון,
יותר נכון על משפחתי הקרובה , גם עצב וגם שמחה, בר מצווה לאריאל, יומולדת
לעלמה,ימי הולדת לכלות, בת מצווה לטוהר וגם בסוף החודש יומולדת לנאוה,
מול זה יש את העצב מהמחלה הארורה של נאוה שהחמירה ונפילה של איריס,
שקיבלה מכה בגב ובראש וקיבלה הוראה לנוח כמה ימים, איך אפשר לעשות
את זה בבית עם 3 ילדים דומיננטיים,
ביום חמישי היתה לי פגישת היכרות, בשעה 15.00 עם הרופאה שמטפלת
בנאוה בבית החולים, יצאתי מהבית ב11.30, נסעתי בשני אוטובוסים( האוטובוס
הישיר לכיוון איזור השרון, שהיה לי מעבר לכביש, כבר לא מגיע אלינו וצריכים
לנסוע עד ביילינסון כדי לפגוש אותו),הגעתי בזמן לצומת ששם הייתי אמורה
לנסוע עם האוטובוס השלישי, חיכיתי וחיכיתי והוא לא הגיע, לא מונית ולא
נעליים, אפילו טרמפ אף אחד לא עצר לי, עד שלבסוף עצרו לי שני בחורים
נחמדים והסיעו אותי במיוחד עד בית החולים. בחזור, הגעתי לתחנת
האוטובוס שנמצאת ממש ליד שער בית החולים, התיישבתי עם כוונה
להמתין כמעט שעה לאוטובוס, כי אפילו אין מאיפה להזמין שם מונית,
למזלי הגיעה מונית עם נוסע והוא הוציא אותי לכביש הראשי, אוטובוס
הגיע, התחלנו לנסוע ובצומת דרור נעצרנו, אין בא ואין יוצא לכיוון שאליו היינו צריכים לנסוע,
היתה הפגנה של דוסים בכלא הדרים והמשטרה חסמה את כל הדרכים
באיזור, שעה התעכבנו, הגעתי הביתה בשעה 19.30, הרוסה מכל
הצדדים, גם מהמצב של נאוה וגם מהעייפות, אני לא מצליחה להשתחרר
מהדיכי, אנ י חסרת אונים ולא יודעת איך אני מצליחה לתפקד בבית,
אז אתם מבינים איזה חג שמח יש לי, אני שמחה שאתם פה ויש לי
איפה לשתף, אפילו קצת, כי אני לא מעוניינת לפרט,
צהריים טובים והמשך חג שמח לכולם,
הדסה, תרגישי טוב,
יעל'י הסיפור שלך ממש מתאים למצברוח שלי, אני מקווה שכבר התאוששת
מהעייפות.
מאיר שפירא, נחמד לקרוא את מה שאתה כותב ויש לזה טעם של "עוד".
דרך אגב, ניסיתי לברר באינטרנט, על מה היתה ההפגנה ולא קיבלתי
תשובה.
