בוקר טוב, מוקדם, ארוךךךךךךךךךך ומייגע,
אז אמש חגגנו יום הולדת באיחור של חודשיים לאלעד ואיתי. היה ממש שמח וכיף, בהמשך אעלה תמונות. קיבלתי כמה יעוצים ותובנות מגיסי (בעלה של אחותי) שממש עזר לנו קצת לתכנן את העתיד שיהיה קצת יותר קל, שנוכל לקנות רכב במצב טוב יותר ממה שחשבנו עליו. שנתון גבוה יותר ובלי הרבה כאבי ראש, כל הכבוד לו, ממש ישב איתנו ועשה הכל בשביל שנסתדר. אבל מה? ואת זה אתם בטח שואלים מה אני עושה ערה בשעות כאלה בעוד כל הגברים שלי ישניםםםםםםםםםםםםםם. נכון, צדקתם, היא שוב הצליחה להדיר שינה מעיניי עם ההערות המטומטמות שלה והחוצפה שלה להיכנס לנו בצורה כזו לחיים. זה התחיל ביום שישי בערב כשהיינו אצלהם לארוחת ערב, אלי החליט בשביל להקל עליי אחרי שהכנתי עוגות ליום הולדת והתרוצצתי כל היום בקניות, מכירת הרכב ועוד... שנלך בערב להורים שלו לארוחת ערב וכך תחסך ממני העבודה גם על ארוחת ערב. ת'אמת, עדיף היה לדחוף עוף לתנור ולא להיות שם. הראל, בזמן האחרון נהיה ממש קשה איתו, מבחינת מוסר וכאלה. הוא ממש לא מקשיב למה שאומרים לו, עושה רק מה שבא לו. אומרים לו די הוא לא מפסיק, עושה שטויות בכוונה. אחרי מיליון פעם שאמרתי לו די באמצע הארוחה, כבר התעצבנתי, שום דבר לא עזר, לא תלך לחדר הסמוך, לא צעקות, לא הרמת קול, כלום, פשוט כלום. הוא ישב לידי בארוחה ולא הפסיק להתנהג לא יפה בעיניי. אז כבר מרב עצבים (לאו דווקא על מה שהוא עשה אלא יותר על חוסר הכבוד וההערכה על כל מה שעושים בשבילו), נתתי לו צביטה קלה בלחי, כמו שהדודות עושות. הוא פשוט ראה שזה בעצבים והקצין את זה והתחיל לבכות. טוב, נו, אחרי בקשת סליחה, נשיקה, ליטוף (שלו), עבר והמשכנו הלאה. בעוד אנחנו יושבים לאכול, הראל, אלעד ואיתי סיימו לאכול והלכו לשחק להם על הריצפה עם מכוניות שהיו בבית. פתאום, לא יודעת אפילו מה היה, אמא של אלי אומרת בשיא חוצפתה להראל: "הראל תפסיק, אני אקרא לאמא והיא תרביץ לך"
, סליחה????????? באיזו רשות היא אומרת לו דבר כזה? איזו חוצפה. עניתי לה (בעוד הבעל החמוד שלי יושב ולא פותח את הפה שלו הפחדן הזה): "למה את אומרת לו דבר כזה, יהיה לך נעים אם אני אומר לו סבתא תרביץ לך?" והיא עונה: "רגע, לא הרבצת לו קודם, עשית לו ככה בלחי (ומראה עם הידיים)". עניתי לה: "לא, לא הרבצתי לו וגם אם הייתי האמא הכי רעה בעולם שמרביצה מכות רצח לילדים שלה (חלילה, כן?), אין לך שום זכות לאמר דבר כזה לילד" כאילו מה? לא הצליחה עד היום לגרום לסיכסוך עם הבן שלה אז היא עוברת לילדים שלי? מה היא נורמלית? לאמר לילד שלי שאני ארביץ לו אם הוא לא יתנהג יפה??? מה היא בעלי??? מה ??? כמובן שמאותו הרגע, ירד לי התיאבון וכל מה שחיכיתי לו שתעבור השעה הנוראית הזו ונלך כבר הביתה. והשיא הוא, שכל פעם שאנחנו מגיעים אליה או בכלל רואים אותה, גם בפגישה וגם בסיומה אני צריכה לנשק אותו לשלום, דיייייייייייייייייייייייייייייייי, סיוט מתמשך. טוב, הם שמעו (מאלי כמובן) שמכרנו את הרכב ואנחנו מחפשים רכב. אתמול היא חיכתה שאלי ייקח אותם הביתה ואז כל הדרך שיגעה אותו: "אלי, מחר (ז"א היום, יום ראשון), תסיים את כל העיניינים עם רכב חדש כדי שלא יהיה בתשעה באב (מ א' באב עד ט' באב), זה אסור בשבוע הזה לקנות דברים חדשים, לא בריא, יקרה משהו" אלי חטף עליה עצבים, חזר מעוצבן הביתה ואמר שצעק עליה. נגיד שזה מה שאת מאמינה, נגיד שזה מה שאת חושבת, את לא מדברת עם שכנה/חברה (לא שיש לה חברות), את מדברת עם הבן שלך, הבן שלך, "כל עולמך", איך את אומרת לו שיקרה משהו אם הוא יקנה רכב, מה? נחכה עכשיו עשרה ימים??? וגם אם כן, או לא, זו החלטה שלנו בלבד, תאחלי בהצלחה מכל הלב. תני לנו 150000 ש"ח, נלך ביום ראשון לסוכנות רכב ונקנה רכב חדש, דנדש, ישר מהסוכנות וככה נסיים את זה ביום אחד. לא נותנת, אל תתערבייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי. (כמובן שאת כל זה אני אומרת פה ולא לה, כן???). אותו הדבר היא אמרה במקרים שונים, כמו בהריון עם הראל, היתה אזכרה לסבא שלי והיא אמרה לי כך: "שרית, אסור להיכנס לבית קברות, אישה בהריון לא נכנסת לבית קברות, יקרה לך משהו, לך ולתינוק" :-O. קודם כל פעם ראשונה ששמעתי את זה וגם אם זה מה שהיא מאמינה, איך מאחלים דבר כזה לנכד שלך? אחרי כל מה שגם עברנו בשביל להיות בהיריון, איך, איך אומרים דברים כאלה. אותו הדבר כשהראל היה כמעט שנתיים והייתי אחרי הפרייה, היינו אצלהם בשבת, אלי שיחק עם הראל על הריצפה והיא אומרת לו ככה: "אלי, תקום מהריצפה, ביום שישי בערב לא יושבים על הריצפה, יקרה לך משהו שחור, לך ולמשפחה שלך"
פשוט אישה נוראית, רבתי איתה ככה שמיותר לציין שההפרייה ממש לא נקלטה. אין לי כח אליה כבר. נמאס לי ממנה. אמא שלו, אמא שלו אבל דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי. כמה אפשר להיות בסדר? כמה אפשר להמשיך להתראות? אין לי כוחות. מקווה שבאמת נצליח עם רכב חדש עכשיו
. ממני והלאה.
שרית
אז אמש חגגנו יום הולדת באיחור של חודשיים לאלעד ואיתי. היה ממש שמח וכיף, בהמשך אעלה תמונות. קיבלתי כמה יעוצים ותובנות מגיסי (בעלה של אחותי) שממש עזר לנו קצת לתכנן את העתיד שיהיה קצת יותר קל, שנוכל לקנות רכב במצב טוב יותר ממה שחשבנו עליו. שנתון גבוה יותר ובלי הרבה כאבי ראש, כל הכבוד לו, ממש ישב איתנו ועשה הכל בשביל שנסתדר. אבל מה? ואת זה אתם בטח שואלים מה אני עושה ערה בשעות כאלה בעוד כל הגברים שלי ישניםםםםםםםםםםםםםם. נכון, צדקתם, היא שוב הצליחה להדיר שינה מעיניי עם ההערות המטומטמות שלה והחוצפה שלה להיכנס לנו בצורה כזו לחיים. זה התחיל ביום שישי בערב כשהיינו אצלהם לארוחת ערב, אלי החליט בשביל להקל עליי אחרי שהכנתי עוגות ליום הולדת והתרוצצתי כל היום בקניות, מכירת הרכב ועוד... שנלך בערב להורים שלו לארוחת ערב וכך תחסך ממני העבודה גם על ארוחת ערב. ת'אמת, עדיף היה לדחוף עוף לתנור ולא להיות שם. הראל, בזמן האחרון נהיה ממש קשה איתו, מבחינת מוסר וכאלה. הוא ממש לא מקשיב למה שאומרים לו, עושה רק מה שבא לו. אומרים לו די הוא לא מפסיק, עושה שטויות בכוונה. אחרי מיליון פעם שאמרתי לו די באמצע הארוחה, כבר התעצבנתי, שום דבר לא עזר, לא תלך לחדר הסמוך, לא צעקות, לא הרמת קול, כלום, פשוט כלום. הוא ישב לידי בארוחה ולא הפסיק להתנהג לא יפה בעיניי. אז כבר מרב עצבים (לאו דווקא על מה שהוא עשה אלא יותר על חוסר הכבוד וההערכה על כל מה שעושים בשבילו), נתתי לו צביטה קלה בלחי, כמו שהדודות עושות. הוא פשוט ראה שזה בעצבים והקצין את זה והתחיל לבכות. טוב, נו, אחרי בקשת סליחה, נשיקה, ליטוף (שלו), עבר והמשכנו הלאה. בעוד אנחנו יושבים לאכול, הראל, אלעד ואיתי סיימו לאכול והלכו לשחק להם על הריצפה עם מכוניות שהיו בבית. פתאום, לא יודעת אפילו מה היה, אמא של אלי אומרת בשיא חוצפתה להראל: "הראל תפסיק, אני אקרא לאמא והיא תרביץ לך"
