שלום אלונה ב´. שני דברים לי אליך:
קודם כל, את צודקת. הרבה אנשים שיש להם ממון (קצת יותר מבוגרים או בעלי מזל מאיתנו...) עושים הסכמי ממון. במקרה שלנו, ושל שיר* ובן זוגה, הנושא הוא פחות הממון( למרות שמו של ההסכם) ויותר הסכמה על תנאי הפרידה האחרים: למשל, באיזה ערכאות ידון הסכם הגירושין במידה וחלילה נחליט להפרד. כלומר, במיקרה שלנו, אנחנו בחרנו ללכת לבורר, ולא לבית הדין הרבני, בכדי לא לערב את הגט עצמו עם הפרדת הרכוש. כמובן שבכל מקרה חייבים לעבור בבית הדין הרבני, אבל במיקרה כמו שלנו, הוא הופך בעצם לחותמת גומי, אשר מאשרת את הגרושין אוטומטית. כמו כן, חתמנו על כך, שאם אחד מאיתנו ימשוך את הגט ויסרב לקבלו, הוא יהיה חייב לשלם לשני אחוז נכבד ממשכורתו, קנס על העיכוב, כל חודש. זה איזהשהו כלי לזירוז ומניעת עיכוב מתן הגט. כמו כן, הסכם הממון קובע את תנאי המזונות, ומי משלם למי כמה ולאורך כמה זמן. מכן מיני סיפורי זוועות ששמעתי במיוחד בימים האחרונים, כולם מאד ממליצים על הסכם הממון. שימו לב שבעיקר ההסכם הופך את היחסים לשיוויוניים, ולפעמים זה פוגע באישה, אבל שה לדעתי הרבה הרבה יותר פייר.