בוקר אור לכולם../images/Emo140.gif
בעקבות הדברים שסימה כתבה פה, אני רוצה להוסיף שיר שכתבתי מזמן. אני כבר מזמן לא שם ומזמן יודעת שהתשובה לשאלה בסיומו של השיר היא : כן. אפילו הייתי אומרת: כן! כן! כן! והנה השיר: אישה וחבל אישה גדולה, אישה חזקה כבולה בחבל ארוך. אישה חזקה , אישה כבולה רוצה את החבל לחתוך. איש יפה, נאה, חכם מחזיק בחבל ארוך. את האישה כובל עליה מסתכל בודק מה עומד לקרות. אישה חזקה את החבל קורעת קושרת אותו בין עצים. על החבל תולה כמו כביסה נקיה הרבה פתקים קטנים, עליהם היא רושמת מילים כה ברורות את כל הזיכרונות. אהבה של שנים. קנאה ענקית. אלימות מילולית. עלבונות ישנים. כעסים נשכחים. רצונות רבים. מימוש מפוספס. אמהות של ממש. מיניות ופריצות. אשליות קטנות של התאהבות. דמעות כה רבות. דיכאונות עמוקים. אבא מכה. תסכולים של שנים. יעדים רחוקים ופיסות של חיים. מה עושים כעת? לאן הכל מוביל? סכינים נעוצים, רגעים של כאב ושאלה גדולה: האם חבל ארוך, שנחווה ככובל, יכול כך פתאום שינוי לקבל ובמקום שיחנוק יהפוך למתוק, לעדין, לענוג. לחוט רך ונעים שעוטף את שניהם והפעם נחווה כקשר מתאים של אהבה? © כל הזכויות שמורות לעופרה לויט הרגעים האלה שבהם אנחנו מרגישים אבודים ונמצאים במשבר, אלה הרגעים שמהם אנחנו יכולים למנף את עצמנו ולצמוח. אלה הרגעים שבהם אנחנו יכולים להמציא ולהתחבר לדרך חדשה של חשיבה ושל ראיית עולם. מאחלת לכולנו יום נפלא. באהבה עופרה