בוקר טוב / ערב טוב

  • פותח הנושא sh53
  • פורסם בתאריך

sh53

New member
בוקר טוב / ערב טוב

פעם הייתי מגיעה למקום העבודה והייתי אומרת בוקר טוב רק למי שאני באמת אוהבת ומעריכה - מי שבאמת עשה לי את הבוקר לבוקר טוב, מי שהרגשתי ממש כיף ושמחה לראות אותו בבוקר. גם מבחינתי - ממש לא הייתי צריכה את הבוקר טוב שלהם, הרי הם לא חברים אמיתיים שלי, אני לא אגש אליהם בשעת צרה לשפוך את הלב או להתייעץ איתם - אז חשבתי לעצמי מה אני כבר צריכה את הבוקר טוב הזה מהם? מה זה כבר יכול להוסיף או להוריד אצלי? אנשים העירו לי שאפשר להגיד בוקר טוב סתם, גם בלי להתכוון בלב ולאחל שלצד השני יהיה בוקר טוב, סתם בוקר טוב יבש כזה, בוקר טוב שלא אומר הרבה - מעין בוקר טוב כדי לצאת ידי חובה - אבל לאט לאט שמתי לב איך שזה משפיע על אחרים וגם עליי אפילו. פתאום הבוקר טוב הפך מבוקר טוב יבש ופשטני למשהו שחייבים לומר, שאי אפשר להתחיל את הבוקר בלעדיו. בהמשך הבוקר טוב לבש בגדים של חיוך וגם שאלות הגיעו בהמשך - למה נפלו פנייך? מה קרה? את נראית עייפה או איזה מרץ יש לך היום - פתאום גם פאן אישי התווסף לבוקר טוב, זה לא נגמר רק בבוקר טוב יבש וסתמי. אז... מאז... הבוקר טוב הפך כבר לשיחה, לא נגמר במילה או שתיים (בוקר טוב), אלא יש בינינו כבר שיחה של ממש, אצלנו הבוקר טוב היה יכול להמשיך עד הצהריים אם לא היינו צריכים לעבוד. איך זה אצלכם? באיזה שלב של החיים אתם נמצאים? אומרים בוקר טוב כדי לצאת ידי חובה, בשל הנימוס? אומרים בוקר טוב ומצפים לתגובות אצל הסביבה? אומרים בוקר טוב בתקווה שזה לא יסתיים שם? אז שיהיה לכם בוקר/ערב טוב
 

De-Panther

New member
אני לא נוהג להגיד..|זבנג|../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

בוקר טוב פשוט לא רגיל לזה
אמכבר אז אני סתם שואל ממצב ומי שרוצה עונה ומקסימום אומרים סתם היי כזה
 
יש לי דז'ה וו

על משהו שכתבתי פעם על גינונים של פתיחת דיאלוג. זה היה פה? מישהו עם זיכרון יותר טוב ממני? HELP! אם לא יודעים על מה אני מדברת אקליד יותר מאוחר או מחר-כך.
 

noosh

New member
אני אומרת "בוקר טוב" כשאני מתכוונת

לזה. הבעיה איתי, היא שאני לא באמת מתעוררת עד אחרי שעתיים שאני קמה, אז הורים שלי זוכים ליחס די אנטיפתי מצדי בבוקר.. אינ לא ממש מדברת כשאני קמה. האנשים בחוליה מקבלים קצת יותר מזה. באמת אכפת לי, אינ מנסה לפתח את ה"בוקר טוב" לשיחה, גם אם זה לא מישהו קרוב אליי במיוחד.
 

sh53

New member
אצלי - לא ויתרתי לעצמי ולא עשיתי

לעצמי הנחות. קודם כל עברתי את שלב המודעות - הייתי מודעת למצב ומבחינתי הרגשתי שזאת בעיה מבחינתי ואני לא רוצה להמשיך ככה. כלומר, מצד אחד הרגשתי שהבוקר טוב שאומרים זה לצאת ידי חובה וזה שמישהו/שמישהי איחלו לי בוקר טוב, זה לא הפך את הבוקר שלי לבוקר מעולה/מצויין. מצד שני הרגשתי שבני אדם באופן טבעי אומרים בוקר טוב ואולי אני ייחסתי למילים יותר מדיי משמעות - בוקר טוב צריך להיות ממש בוקר טוב? זה מעין פניית נימוס ואפשר מבחינתי לומר במקום היי/שלום/הלו/ או כל דבר אחר שעולה בראש - העיקר להתייחס לאחרים ומצד שני להפגין נוכחות. שלב לאחר מכן היה כמו שאני אומרת לאחרים בוקר טוב, אז גם לי מגיע אותו יחס. אם אני מבחינה שאחרים קיימים ואומרת להם שלום, אז אני מצפה שגם הם יגידו לי בוקר טוב ויבחינו שאני קיימת ולא אוויר. לפעמים אנשים גם טרודים בראש ולא תמיד בראש מעייניהם זה הבוקר טוב, אז לא ויתרתי ואמרתי בקול חזק יותר בוקר טוב
, העברתי את המסר בהומור, ומה שהיה חשוב לי שהוא עבר.
 
ערב טוב ../images/Emo140.gif

אני מתוך נימוס תמיד אומרת בוקר טוב/ערב טוב, ולפעמים פשוט "היי"- איך שיוצא, לפי המצב רוח ותלוי באנשים... בד"כ מצפה לתגובות מאנשים שאומרת להם, והאמת שזה קצת כן פוגע אם לא מגיבים, גם אם זה אנשים לא הכי חשובים לי בחיים, כי זה עושה לי הרגשה של כאילו אני לא שווה את השלום שלהם... עזבו, סתם אני והחוסר ביטחון שלי...
 
אז ככה

ברכות של בוקר טוב / ערב טוב / אהלן / מה נשמע? / מה קורה? / מה העניינים?... וכו' נחשבות למחוות (ג'סטות). כמו לנפנף ביד לשלום, או להרים את הכובע. המטרה הראשונית של ברכה כזו היא לא לאו דווקא לפתוח בשיחה אלא לסמן לאדם ממול שראינו אותו. מין הכרה בנוכחותו. ההכרה הזו היא גם פתח לשיחה קצת מעבר למחווה אבל פה יש סדר מחוות כזה: אדם א': מחווה "בוקר טוב" ומכיר בנוכחותו של אדם ב'. עכשיו הכדור אצל אדם ב'. הוא מחליט אם הוא רוצה להישאר ברמת המחוות או שמא ברצונו להעמיק או לפתח שיחה. אם הוא רוצה רק להישאר ברמת המחווה, הוא מחזיר "בוקר טוב" ולא מוסיף כלום. כלומר המסר הוא "סגרנו עניין". במידה והוא רוצה להמשיך אבל אינו יודע אם א' רוצה אף הוא, אדם ב'עושה את הדבר הבא: הוא מחזיר מחווה ומוסיף עוד מחווה פותחת "בוקר טוב {חיוך מאוזן אל אוזן] ומה שלומך הבוקר?". עכשיו הכדור בידיים של א'. הוא יודע שב' מוכן להמשיך את הדיון וצריך להחליט לסגור או לפתוח. אם א' רוצה לסגור הוא אומר משהו כמו "טוב תודה" לא מחייך מי יודע מה ולא שומר על קשר עין ליותר מדי זמן. ככה ב' מבין שזהו. תם סיפור המחוות וא' לא ממש רוצה לדבר. אם א' רוצה לפתוח הוא יגיד משהו כמו "וואללה בסדר... צ'מע מה קרה לי בדרך לעבודה..." בוקר טוב ושות' זה מין ריקוד גישוש כזה שעושה שני דברים: 1- מראה לאנשים מסביב שאני לא אוטיסטית ושמתי לב לנוכחותם 2- מאפשר לי לבדוק אם יש מישהו שרוצה לשמוע (או להשמיע) קצת מעבר למחווה הראשונית.
 
לא אומרים.

מעבר לזה שאני אחד האנשים היותר אנטיפתים שיצא לי לפגוש, אני בכלל לא מסתדרת עם העניין של "אחד בפה אחד בלב". כמו שאני לא מסוגלת להכיר בזה שמישהו חושב משהו אחד ועושה משהו אחר ותנהג לאנשים בצביעות מסויימת, קל וחומר שאני לא יכולה לעשת את זה בעצמי, זאת אומרת שאם יש מישהו שלא בא לי עליו הבוקר, שאין לי כוח לראות/לחבק/להגיד שלום, אני לא עושה את זה (אלא אם כן הוא ניגש אליי ועושה את זה ואז אני מרגישה קצת לא נוח). יכוליות שזה גרם לך ליצור קשרים עם אנשים ולהרגיש איתם יותר טוב, אבל בשבילי זה קשה מדי לבוא ולהגיד בוקר טוב שאני בכלל לא מתכוונת אליו. סנוביזם בהתגלמותו
 
למעלה