בוקר טוב פורום ../images/Emo141.gif
שיהיה לכולנו שבת שלום כתב העת "סדק" מוביל בעדינות את הקורא הישראלי, שהטראומה שלו מתנגשת עם הטראומה הפלשתינית, אל גילוי הנכבה סדק, כתב עת לנכבה שכאן, גיליון 1, מאי 2007, עורך תומר גרדי, עיצוב קבוצת פרהסיה, 2007, 155 עמודים מעטים הם האיומים שנראים חמורים יותר מהאיום על התודעה הקולקטיווית. כל כך למה? כי אין האדם מספיק על מנת להרחיק מעצמו את חרדותיו הקיומיות. לכן הוא מתקבץ בחבורות ובונה לו סיפור מכונן, שלפעמים הוא קרוב יותר אצל המציאות ולעתים קרוב פחות. במקרה היהודי נתפרד הקולקטיב מזמן, ומשנתקבץ שוב, מיד אחרי השואה, נוספה לתודעת הפיזור בין העמים והחולשה, והקמים עלינו לכלותנו בכל הדורות, גם השואה. מנגנונים חברתיים טורחים להעצימם, לשחזרם ולנהלם כאילו אין עוצמת הקטסטרופות המקורית גדולה דיה. כל כך חזקים מנגנוני ייצור התודעה הקולקטיווית, כל כך נאמנים למטרתם, עד שקשה להצביע על מנגנון אחד שמתפקד טוב מהם בישראל היום http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/914443.html
שיהיה לכולנו שבת שלום כתב העת "סדק" מוביל בעדינות את הקורא הישראלי, שהטראומה שלו מתנגשת עם הטראומה הפלשתינית, אל גילוי הנכבה סדק, כתב עת לנכבה שכאן, גיליון 1, מאי 2007, עורך תומר גרדי, עיצוב קבוצת פרהסיה, 2007, 155 עמודים מעטים הם האיומים שנראים חמורים יותר מהאיום על התודעה הקולקטיווית. כל כך למה? כי אין האדם מספיק על מנת להרחיק מעצמו את חרדותיו הקיומיות. לכן הוא מתקבץ בחבורות ובונה לו סיפור מכונן, שלפעמים הוא קרוב יותר אצל המציאות ולעתים קרוב פחות. במקרה היהודי נתפרד הקולקטיב מזמן, ומשנתקבץ שוב, מיד אחרי השואה, נוספה לתודעת הפיזור בין העמים והחולשה, והקמים עלינו לכלותנו בכל הדורות, גם השואה. מנגנונים חברתיים טורחים להעצימם, לשחזרם ולנהלם כאילו אין עוצמת הקטסטרופות המקורית גדולה דיה. כל כך חזקים מנגנוני ייצור התודעה הקולקטיווית, כל כך נאמנים למטרתם, עד שקשה להצביע על מנגנון אחד שמתפקד טוב מהם בישראל היום http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/914443.html
