בוקר טוב - קצת ארוך
ושבוע טוב לכולם, קצת לשחרר קיטור והפעם לא קשור לגרוש או לגרושה, הפעם דווקא על אמא שלי. ביום שישי לאחר הבדיקה ולאחר שאתן הייתם בין הראשונים לדעת על שני הפסים האדומים (הראשון היה דניאל ואחריו חברה טובה) צילצלתי לאמא של דניאל סיפרתי לה בהתרגשות גדולה היא קצת הייתה מודאגת (פיקצו קטן, יהיה לך קשה) אבל בחביבותה הרגילה ובהרבה רגש איחלה לנו מזל טוב ובהצלחה וחתמה את דבריה: אני כאן בשבילך כמה שאוכל
. אחר כך קיבלתי טלפון מגיסתי הקטנה שקראה בפורום על האירוע התקשרה כמובן נזפה אבל גם היא איחלה מכל הלב הצלחה. מאחר ואני קוראת את אמא שלי כמו את עצמי גמלה החלטה בליבי לא לספר לה בזמן הקרוב. אבל במוצאי שבת לא יכולתי, היא אמא שלי האדם הכי קרוב לי נכון? לקחתי את פיקצו והלכתי אליה, נכנסתי פיקצו בידיים שלי והנסיכה מלווה אותנו (הנני הצמודה שלו). התיישבתי, אמא שלי לקחה את פיקצו הסניפה קצת מישמשה קצת ואז כדרך אגב שאלתי: אמא? לא חלמת על סבא או סבתא (אמא שלי תמיד כשמישהיא מהמשפחה בהריון חולמת על אחד מהוריה ויודעת לפני כולם שיש הריון בשטח). היא ענתה לא וראיתי שהיא לא קולטת, ואז בעודה עומדת במטבח ואני ישובה בסלון אמרתי: אמא אני בהריון. תגובתה הראשונה הייתה את שקרנית ואני ישר נעלבתי, עניתי שאני לא משקרת והנסיכה אמרה לה סבתא אני יכולה להביא את מקלון הבדיקה שתראי. אמא שלי הפכה בין רגע מאמא פולנייה למפלצת שאני לא מכירה. היא התחילה לצעוק: את לא נורמלית פיקצו קטן נורא, למה לא התייעצת (כאילו דאאאאא?) ואני בשקט שואלת: אמא לא תגידי לי מזל טוב ובשעה טובה? לא תתני לי ברכת הדרך שלך והיא בצעקה עונה לי לאאאאאאאאאא אני כועסת. הדמעות כבר חנקו אותי קמתי והלכתי. דווקא אמא שלי דווקא האדם שהיה לי הכי חשוב שיתן לי את ברכתו לא נתן לי. אני מבולבלת כועסת מאוכזבת ו
ושבוע טוב לכולם, קצת לשחרר קיטור והפעם לא קשור לגרוש או לגרושה, הפעם דווקא על אמא שלי. ביום שישי לאחר הבדיקה ולאחר שאתן הייתם בין הראשונים לדעת על שני הפסים האדומים (הראשון היה דניאל ואחריו חברה טובה) צילצלתי לאמא של דניאל סיפרתי לה בהתרגשות גדולה היא קצת הייתה מודאגת (פיקצו קטן, יהיה לך קשה) אבל בחביבותה הרגילה ובהרבה רגש איחלה לנו מזל טוב ובהצלחה וחתמה את דבריה: אני כאן בשבילך כמה שאוכל
