סיפור על הפיכת כוס, פטנט רומני למציאת דברים
שהלכו לאיבוד, אני אוהבת את הפטנט הזה, למה? כי מה שלא מזיק אולי יואיל ואם לא אז גם לא נורא.
אז זה הסיפור שאולי כבר סיפרתי אבל אספר שוב.
לפני שבוע נתתי בקניון איילון עגילי זהב לתיקון כי אחד העגילים היה לא בטוח בסגירה שלו, אגב העגילים נקנו שבועיים לפני כן.
תוקנו לי העגילים, וברגע שתוקנו הורדתי את העגילים שהיו עדויים עלי והכנסתי אותם לארנק וענדתי את העגילים שתוקנו.
יומיים שכחתי מהם ואתמול בבוקר נזכרתי על זוג העגילים השוכב בארנקי, הלכתי להוציאם ולשם אותם בקופסת התכשיטים והנה אין עגילים, הוצאתי את כל מה שהיה בארנק ואין עגילים, הייתי מאוד עצובה כל היום והפכתי כוס כהרגלי במצבים שכאלה, וכך עבר לו היום והגיע הערב, ובערב אני מתגנדרת לצאת לתאטרון וסוגית העגילים לא משה ממני, לקחתי את התיק ושוב את הארנק לידי והוצאתי את כל כרטיסי האשראי ומה שהיה בארנק ובחמת זעם דפקתי וניערתי אותו על השולחן וראו זה פלא מה שלא הולך במוח הולך בכוח, העגילים נשרו מהארנק, היו חבויים באיזה כפל שלא שמתי לב שהוא קיים, איך אמרתי.... הכוס ההפוכה שוב עשתה את העבודה.
ערב נעים לכולם.