על הסירפד
הירפד ידוע לשמצה העליו הצורבים, ניתן לאכילנ לאחר בישול או ייבוש. הרומאים נהגו לעסות את פרקיהם הכואבים ואת עורם עם סירפד כדי ליצור זרימת דם מקומית ולהתחמם נגד הקור הבריטי בחורף. העוקץ המכיל אמוניה, הנמצא בשערות הקטנות על העלה, מאיץ את זרימת הדם. חימום או ייבוש מנטרל את החומר המעקצץ. העלים מכילים ויטמין C וברזל ומגבירים את ספיגת הברזל בגוף. הסרפד מונע דימום, מגביר זרימת דם, עוזר לעור, ממריץ ייצור חלב אם, מוריד מעט את רמת הסוכר בדם, מטפל בזיהומי שמרים בנרתיק, זרם וסת כבד, טחורים, אקזמה שילשול ודלקת כרונית בשתן. תה: חולטים 1-2 כפיות צמח מיובש ב1 ספל מים רותחים במשך 10 דקות. יש לשתות עד שני ספלים ביום. מיץ:הוסיפו 2 כפיות מיץ סירפד סחוט למיץ פירות או ירקות.
בכמויות גדולות הסירפד עלול לגרום להפרעות קיבה, לעצירות, עור צורב, או דיכוי השתן, יש להפסיק את הטיפול ולגשת לרופא.
אין לצרוך סירפד לא מבושל. הוא עלול לגרום נזק לכליות ולתסמיני הרעלה אחרים.
הסירפד משתן ועל כן הוא עלול להרחיק אשלגן מהגוף. יש להקפיד עם נוטלים אותו בלאכול מזונות שמכילים אשלגן.
אין לתת סירפד לילדים מתחת לגיל שנתיים
במידה ואתם קוצרים סירפד, ליבשו מכנסיים ארוכות וכפפות אמנם הוא מעולה להאיון ולהנקה כי הוא מבטיח רמות ברזל גבוהות והספקה נאותה של חלב אם. אבל תלוי באיזה חודש את בהריון ועד כמה את נוטלת אותו ועם איזו תזונה, וצריך השגחה גם במקרה הזה.