שיתוף פעולה עם מתי"א בנושא שילוב
שלום לכם, היה לי העונג להשתתף במפגש ראשון מתוך שלושה, המאורגן ע"י מתיא רמת- השרון- הרצליה ועוסק בנושא שילוב ילדים עם ליקויי תקשורת במערכת החינוך הרגילה. מפגשי למידה אלה, נערכים זו השנה השניה ומפגישים אנשי מקצוע התחום, אנשי חינוך מכל הרמות- גם מהחינוך הרגיל וגם מהחינוך המיוחד, והורים. שילוב ייחודי זה, שבו יש מקום להורים המעוניינים, ללמוד ולשמוע על הנושא, לדבר עליו ולהתייעץ, גם עם קבוצת השווים וגם עם אנשי המקצוע- משמעותי מאד לדעתי ומקדם את יכולת ההורים ואנשי החינוך ללמוד זה מזה. אני בהחלט חושבת שזהו מודל טוב ויישומי, הניתן לעשייה גם באיזורים ומתיא"ות נוספים, אך מה לעשות, אנשי מקצוע משלבים ונכונים לנושא, כמו אלה שפגשתי- לדוגמא רונית וולגרין הנפלאה "שלנו" ואביבה גלסברג- שהיה לי הכבוד והעונג להכיר, אינן בנמצא בכל מקום... וחבל! ולגופו של עניין: הערב התחיל בהרצאתו של דר' אלכס טננבאום- מנהל המכון הירושלמי להתפתחות הילד, זהו המכון היחידי שעשה תוכנית למידה גרינשפנית ודוחף הרבה את יכולת הקידום והשילוב של הילדים- ורואה ברכה בעמלו. דר' טננבאום- איש מקצוע קשוב ומקסים (מה יש, גם לי מותר לפרגן מדי פעם) אמר הרבה דברים חשובים, אך המסר העיקרי שלו היה
כל הילדים מתקדמים בעזרת טיפול מכוון- כולם כאחד, כל אחד עפ"י יכולותיו והקצב שלו- אך אם מגלים את הבעייה מוקדם ומאבחנים ומטפלים- כולם מתקדמים ורובם יכולים גם בהמשך להשתלב בחינוך הרגיל, גם עם תיווך ועזרת סייעת- אך הפוטנציאל קיים. המקרה היחיד שבו הילד אינו מתקדם- היא ההפרעה הדיסאינטגרטיבית, שאינה מאפיינת את כלל הילדים בספקטרום האוטיסטי. וזה אני חושבת המסר החשוב של הערב- איבחון מוקדם (כמו שכולנו יודעים- זה עדיין לא קורה בכל מקום...) וטיפול מתאים. הוא מאמין שיש מקום לכל שיטות הטיפול ולא חושב שיש שיטה אחת שעדיפה משמעותית על פני כולן (כיפאק היי!!!) אלא חשוב לראות כל ילד ואת הוריו- ואת יכולותיהם ונכונותם- ולהתאים תוכנית טיפול . לדעתו (ולדעתי גם) אין ילד שלא מתקדם ואם קורה שאין התקדמות, צריך לבדוק את שיטת הטיפול, לאחר שעשינו אותה מספר חודשים, עפ"י כל הכללים (לא מפגש גרינשפן בודד בשבוע- למשל...) ואלי צריך לשלב שיטה נוספת, או להחליף גישה טיפולית. הוא איננו מאמין בתוספי מזון, חיסונים, דיאטות וכל פרוטוקולי DAN למשל (נו -יואב אתה מוזמן להגיב), אלא מאמין בשילוב של תרופות קונסרבטיביות- כמו ריטאלין סטראטרה ודומיהן- כדי לשפר את היכולת של הילד להקשיב בכיתה, ואומר שנסיונו עם שיטת בראר לטיפול וויסות אודיטורי, אינו מוצלח במיוחד. לדעתו יש חשיבות גדולה לשילוב של רופא מהתחום , כחלק מהצוות העוקב עם אנשי החינוך, אחרי התקדמותו של הילד, צירוף טיפול תרופתי ע"פי הצורך ואבחון של הקשיים המתעוררים, בהתאם למה שההורים (שמכירים את הילד יותר טוב מכולם- ציטוט) רואים. היו כמובן הרבה נושאים אחרים שדר' טננבאום דיבר עליהם- שילוב ומהי משמעותו (ילד משולב לדעתי, מסוגל כמו כל יתר הכיתה, להשתתף בהדלקת הנרות, מוזמן ומשתתף בטיולים וימי הולדת, לומד כמו כולם -עם עזרה וסיוע עפ"י צרכיו ולא מקבל יותר מדי הנחות), עקרונות טיפול, מעקב, הדרכה, תרופות, דחיפה לשילוב ועזרה בנושא ועוד. היה מאד מעניין ומשכיל- וכמובן שאנסה להביאו לכאן לענות על תשובות, בין הסמסטרים. אחרי החלק הזה, התחלקו ההורים ואנשי המקצוע, לשתי סדנאות נפרדות, עפ"י גילאים- ילדי גן+ יסודי וילדי הגיל הבוגר בנפרד. הנושא היה - איך נוכל להפוך את הילדים של המסגרת הרגילה לשותפי- שילוב פעילים. נושא חשוב מאד. אני הייתי בקבוצת הצעירים ולכן אוכל להעיד רק עליה. הועלו סיפורים של הצלחות, מול סיפורים של קשיים. דיברו הורים וגם אנשי מקצוע- על ההבדל שבין שילוב יחידני לשילוב קבוצתי, על נכונות ההורים לספר או להסתיר, על הקשיים הבלתי צפויים המתעוררים במהלך השילוב (קושי הנובע מסינוי סביבתי שהילד לא הוכן נכון לקראתו- וההשפעה של התנהגותו ותגובת הצוות וילדי המסגרת). דובר גם על הפער שבין הקטנטנים- הנכונים יותר לקבל התנהגויות מוזרות, לבין הבוגרים יותר המתייגים ובודקים את החריגות. על הקשיים של ההורים של המסגרת המשלבת וכיצד להתמודד איתם, על הקשיים של הצוות החינוכי, שאלות חשובות שלא על כולם התקבלה תשובה ברורה, אך החשיבה היא חלק משמעותי מהתהליך. היה חשוב ומשכיל והשאיר טעם של עוד. ולאחר הערב- פגשתי אישה חשובה, גברת אביבה גלסברג, המרכזת את נושא המידע במתי"א וגם מרצה במכללת לוינסקי על נושא PDD ולקויות תקשורת. באדיבותה, אני מביאה קישור אל ה
קורס שלה כאן. תודה רבה לרונית, אביבה , ההורים והצוות החינוכי- וכמובן לדר' טננבאום.
